הטיול שלנו מגיע הפעם למזרח חבל לכיש, אזור שעד לא מזמן נחשב קצה הארץ הנושבת. הכביש מסתיים במושב שקף, שהיה האחרון ביישובי לכיש מזרח.

הדרך ממנו לקיבוצים שומריה ולהב היתה דרך עפר בלבד, היא דרך הפטרולים הישנה. כדי להגיע משקף לשומריה או ללהב בדרך הראויה לנסיעה, היה עליך לנסוע משקף לכביש 40, ממנו לצומת דבירה ורק אז לחבור ליעדך.

חבל ארץ זה ידע פריחה התיישבותית בעקבות חיפוש אחר אתרי התיישבות למפוני גוש קטיף. נבנו (ועוד נבנים) יישובים חדשים, חוזקו יישובים ותיקים ונקלטו משפחות חדשות. כביש 6 הסמוך אִפשר גישה נוחה למרכז הארץ. כך מקבל כיום מזרח לכיש פנים חדשות.

המרחב מאפשר מספר מסלולים ואתרים מעניינים, ואנו נסתפק בשניים: שמורת גבעות גד וחרבת בית לוויה. לפני שנצא לטייל, כמה שורות על האזור ועל המרחב.

ואלה שמות

כדרכנו, תחילה מדרש שמות: לכיש - שמו של החבל כולו נגזר משמה של העיר הקדומה לכיש. פירוש המילה לכיש אינו ברור לגמרי. הפעם הראשונה שבה אנו נתקלים בשם לכיש היא בלוחות תל עמרנה מן המאה ה־14 לפנה"ס, דורות אחדים לפני כיבוש הארץ בידי בני ישראל.

גבעת גד - שם זה משמר את שמה של עיר קדומה המופיעה בספר יהושע כאחת מערי שבט יהודה (יהושע ט"ו, 38).

"גד" - המילה דורשת התייחסות והבהרה. גד הוא בעצם שמו של אל שמי, המוזכר בכתבים עתיקים באזור מסופוטמיה, ואף בספר ישעיהו, המתרה בעם העורך לו שולחן: "וְאַתֶּם עֹזְבֵי ה' הַשְּׁוכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי, הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ" (ישעיהו ס"ה, 11).

כמה מפרשני ימי הביניים, שהושפעו מהשפה הערבית, ראו במילה גד את שמו של כוכב הלכת צדק. גד נחשב לאל המהמרים ומשחקי המזל, ומכאן ביש גדא (חסר מזל) ובר גדא (בעל מזל). ובימינו - הגרלת הלוטו חישגד. ייתכן שיש קשר לשם שנתנה לאה לבן שנולד לה מזלפה: "וַתֹּאמֶר לֵאָה, בגד (בָּא גָד); וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד" (בראשית, ל', י"א).

בארץ ישראל היו כמה יישובים שנקראו על שמו של האל גד: מגדל גד שאנו מטיילים בה, בעל־גד למרגלות החרמון, וייתכן שגם השמות גדי וגדיאל נגזרים משם זה.

לאחר חורבן העיר אשקלון בידי הממלוכים, נבנתה מזרחה לה עיירה קטנה בשם מגדל, ככל הנראה על שם מגדלי השמירה שהוצבו על הדרך. עם הזמן דבק למילה מגדל השם מגדל עזה בשל הסמיכות לעיר עזה.

מכאן החלה טעות, כי עם הזמן בלבלו את השמות מגדל ומגדל עזה עם מגדל גד. ואכן, בשנים הראשונות נקראה השכונה הראשונה שיושבה באשקלון בידי העולים מגדל גד. עדות לכך היא מפעל צינורות הבטון שהקימה חברת מקורות - יובל גד.

שייח' עלי

בראש הגבעה שאליה מוליך טיולנו נמצא קברו שייח' עלי. קבר זה, כמו קברים רבים אחרים בארץ, מקורו אינו ודאי. קבר שייח' עלי מתועד למאה 8-7 לספירה. במאה ה-13 הוא שופץ ושוקם. כמו בעוד קברים, גם כאן היו שניסו לשייך לו מסורת יהודית, וטענו שזהו קברו של שמעון בן־יעקב.

מעניין לציין שבסיור ההכנה שערכנו, פגשנו במקום משפחות בדואים מהנגב. חלקם אמרו ששייח' זה אין לו ייחוס בדואי, ושאין לו כל משמעות בעבורם, ואילו אחרים טענו שהוא קדוש לבדואים. והיה אחד שטען שהוא עצמו צאצא ישיר של אותו שייח' הקבור במקום.

עד מלחמת העצמאות היה אזור זה דליל בהתיישבות יהודית, וכלל את היישובים נגבה, גת, גלאון, קדמה וכפר מנחם. נגבה וכפר מנחם הוקמו כיישובי חומה ומגדל, גלאון וקדמה הוקמו בליל 11 הנקודות במוצאי יום הכיפורים תש"ו (אוקטובר 1946), וגת הוקם ב־1942.

לאחר קום המדינה הוקמו במזרח לכיש שלושה מושבים: לכיש (כהיאחזות נח"ל ב־1955), אמציה (של תנועת משקי חירות, אף הוא ב-1955, על שם אמציה בן־יואש מלך יהודה שנהרג באזור) ושקף (שהוקם במסגרת תוכנית הכוכבים של שרון ב־1981, ואף הוא של תנועת החירות).

השם משמר את השם הערבי אום א־שקף. בגל ההתיישבות הנוכחי חוזקו הישובים הקיימים, ואף הוקמו מספר יישובים חדשים, כמו נטע, מרשם, בני דקלים ואליאב.

יוצאים לדרך

דרכי הגעה: ניסע על כביש 38 עד לצומת לכיש. שם נעבור לכביש 3415 מזרחה, נחלוף על פני לכיש (המושב והתל) ובפנייה לשמורת גבעת גד נפנה מערבה.

ניכנס בשער השמורה (סימון שחור) בדרך בקר עד לתחתית הגבעה. שם נעזוב את המכונית ונצא לצעידה. נעלה אל קבר שייח' עלי (סימון כחול). אומנם ניתן לעלות ברכב, אך אנו נבחר באפשרות הרגלית.

נגיע לפסגה, ונראה את הקבר משמאל. נלך לראותו, ונחזור לנקודה זו. נעבור לשביל הירוק, נרד איתו ונעזוב אותו לטובת הסימון השחור ימינה, עד המפגש עם האדום, שבתחילה הוא מעבר לכלי רכב.

נשים לב, כי בשלב כלשהו עוזבים את הדרך הרחבה כדי לעלות אל הגבעה שמאלה (צפונה). מרגע זה אנו בדרך להולכי רגל בלבד עד למפגש מחודש עם הירוק. נלך בו שמאלה (צפונה) עד למפגש עם השחור (אותו שחור), הפעם ימינה, צפונה ומזרחה, עד למכונית - בסך הכל כחמישה קילומטר.

אל הקבר

לפנינו עלייה בדרך נוחה לרכב, אך אנו נלך ברגל. כבר בתחילה נפגוש שלט של קק"ל המכריז כי אנו ביער אמציה. כשנגיע לראש הגבעה נראה מולנו עץ חרוב סחוף רוחות, ותחתיו שלט של רשות הטבע וגנים עם הסברים איך נכון להתנהג בשמורה. נפנה ימינה לקבר השייח'.

זהו קברו של עלי. כשיצאנו להכין את הסיור פגשנו במקום משפחות בדואיות מהנגב, שלא ידעו או לא רצו לספר לנו על שוכן העפר שלכבודו בנו את המבנה בעל הכיפה וארבעת החדרים (אחד מהם קרס. שימו לב, אל תטפסו על הגג! זה מסוכן).

לצד המבנה פגשנו בדואית לא צעירה שאספה עלי לחמית (חובזה) לבישול. מהחובזה ניתן להכין יופי של מטעמים. בתוך המבנה פגשנו את אחמד משבט העזזמה, שסיפר כי הוא מצאצאי עלי. לצד קבר השייח' בורות מים. שימו לב לא למעוד לתוכם.

התצפית מהגבעה מרשימה ביותר. ניתן לראות את אשקלון, אשדוד, קריית גת וקריית מלאכי, ובימים בהירים אף את ראשון לציון ואת תל אביב.

נחזור על עקבותינו לראש הגבעה, לפינה שבה פגשנו את החרוב ואת השלט של רשות הטבע והגנים. נרד בשביל ג'יפים (שביל ירוק), ונעבור על פני שלל פרחים, צמחים וחרקים.

שישו ושמחו בסס

לאורך הדרך פגשנו חגיגה של סס נרתיק פרוע. עד עתה זוהו והוגדרו כ־800 מינים של סס, שבעה מתוכם קיימים בארץ. אחד הדברים המאפיינים משפחה זו הוא בניית נרתיק, מעין בית שהם נושאים ובתוכו הם חיים.

עם הבקיעה מהביצה מתחיל הזחל בבניית הנרתיק, הנטווה מקורים דביקים שאליהם הוא מדביק ענפים קטנים, חול ואבנים קטנות.

די משעשע לראות על עצים ועל הקרקע חבילות קטנות של ענפים מטיילות. כשמתבוננים מקרוב רואים שלגוש הענפים הזה יש ראש ושתי רגליים בולטות.

כת זרה

כשנגיע למישור נפגוש בשביל השחור ממנו התחלנו את המסלול. נצעד בו ימינה כקילומטר, ואז נעבור לאדום, שיכניס אותנו לתוך השטח דרך שער בקר. השביל האדום מתחיל כדרך רכב רחבה, אך אחרי כקילומטר עוזב אותה ופונה לדרך צרה בינות לשיחים ולצמחייה.

אם טעיתם ולא מצאתם את הפנייה, תגיעו לאבני בטון שעליהן כתוב: "שטח אש לפניך, הכניסה אסורה גם בימי שבת וחג". חזרו כמה מאות מטרים, ומצאו את האדום הלוקח צפונה ומזרחה.

עולים בתוך צמחיית בתה של מרווה ריחנית, אשחר ארץ־ישראלי וחרובים ותיקים עבי־גזע.

לקראת הסוף נגיע לגת עתיקה חצובה בסלע, ומיד אחריה אנו בפסגה. על הפסגה שרידי יישוב קדום, בורות מים, מחסנים תת־קרקעיים ועוד. נחצה את שרידי היישוב ונמשיך בדרך האדומה עד למפגש עם הירוק. נפנה בו שמאלה עד למפגש עם השחור, ומשם לרכב.

היעד הבא שלנו נמצא בתוך שטח אש פעיל, ולכן הביקור בו יהיה בשבתות ובחגי ישראל בלבד.

דרך הגעה: אל חורבת בית לויה נגיע בכביש שבו נסענו לגבעת גד, אלא שלא נגיע לכיכר המפנה אותנו לגבעה. כ־300 מטר לפניה ישנה פנייה צפונה לדרך אספלט משובשת (ממול ישנו מבנה גדול של רפת).

ניסע בדרך זו כשלושה קילומטר עד שהיא מסתיימת, שם נחבור לדרך רכב (שביל אדום) ונפנה שמאלה (מערבה) אחרי כקילומטר. שם, אל מול קוביית בטון של צה"ל, יש פנייה נוספת שמאלה. סעו בה מעט. כאן נעזוב את הרכב, ונלך אל עולם שלם של הפתעות.

בחורבת בית לויה שרידי יישוב מתקופות שונות. המקום נחפר מספר פעמים, החל מימי המנדט הבריטי, אך עדיין לא הוכשר לביקורי מטיילים. אשר על כן, כל מה שאתם עושים במקום, עשו במשנה זהירות.

בשלל הדברים שנחשפו בבית לויה נמצאו כתובות מיוחדות. על אחת מהן כתוב "ישוע כאן", ועל אחרת "אלוהי ירושלים". יש הקוראים לאתר מערת ירושלים בשל כתובת זו.

האתר מקודש לבני כת המורמונים, כי שם המקום, לויה, מזכיר את המילה להי. להי מופיע בספר הנבואות המורמוני שכתב מייסד הכת ג'וזף סמית. משפע האתרים שנמצאו במקום נציע שלושה: מערת בית הבד ומקווה טהרה, מערת קולומבריום גדולה ויפה ורצפת פסיפס של כנסייה.

מערת בית הבד ומקווה הטהרה נמצאים באותה ירידה אל מתחת לפני הקרקע. כדי להגיע אליהם נפנה מעט ימינה כשאנו בראש הגבעה.

המערה הימנית היא בית בית בד גדול ומפואר. משמאל לו מקווה טהרה. נזהה שזה מקווה לפי שבע המדרגות שבכניסה. בשתי המערות נמצא פתחי כניסה ויציאה למילוט ולמסתור מימי מרד בר־כוכבא.

נמשיך הלאה בין החפירות (בזהירות רבה), עד שנגיע למערת קולומבריום גדולה בעלת מספר חללים ותאים רבים. כיום נוטים לקבל את הדעה שמערות הקולומבריום שימשו לגידול יונים.

עוד קצת הלאה, ואנו ברצפת הפסיפס של הכנסייה. הרצפה יפה ומיוחדת. היא מתארת שפע של צמחים ובעלי חיים, אך דומה שפרסומה בא לה מספינת משוטים גדולה.

יש שיגידו שספינה זו היא דימוי ספינת החיים של ישו. המורמונים יטענו כי זו הספינה שהוליכה את להי הנביא מארץ הקודש אל ארצות המערב, כלומר לארצות הברית. מכאן נחזור למכונית. להתראות בטיול הבא.