מתוך "ויקיפדיה":

כיום אין טיפול יעיל נגד המחלה (אין כמעט תרופות נגד נגיפים), ברוב המקרים המחלה קלה וחולפת ללא טיפול. במקרים קשים יותר, דרוש טיפול תומך במסגרת אשפוז הטיפול כולל עירוי נוזלים, תמיכה נשימתית מניעת זיהומים משניים וטיפול סיעודי. הדרך למניעת המחלה היא בעיקר מניעתית, בעיקר על ידי הפחתת אוכלוסיית היתושים, וכן באמצעות התגוננות על ידי שימוש בכילות ורשתות בבתים ובתכשירים דוחי יתושים.

הפתוגן הוא נגיף מערב הנילוס (WNV) ממשפחת הפלאוויווירידה, הכוללת גם את הקדחת הצהובה, קדחת דנגי וקדחת המוח היפנית. הנגיף זוהה לראשונה באוגנדה בשנת 1937 במחוז מערב הנילוס (West Nile Province[1]), ומכאן שמו.

מחלת קדחת מערב הנילוס היא מחלה זואונוטית (מחלה של בעלי חיים המועברת גם לבני אדם). הנגיף ידוע כפוגע במגוון רחב של בעלי חיים, יותר מ-150 מיני ציפורים, וכן יונקים שונים כסנאים, כלבים, זאבים, סוסים ועטלפים. הנגיף מועבר בעיקר על ידי עקיצות יתושים מהמינים כולכית מצויה, כולכית מצויה טרדנית (Culex molestus), וכולכית חד-פסית (Culex perexiguus), אך עלול להיות מועבר גם על ידי מיני יתושים אחרים כמו יתוש הטיגריס האסייתי, והוא מופץ בעיקר על ידי ציפורים נודדות אשר נושאות אותו במהלך נדידתן. הנגיף יכול לעבור גם בתרומת דם או תרומת איברים, היריון, הנקה, שימוש במזרק או חשיפה לדגימת דם נגועה.

מנגנון ההפצה של הנגיף כולל מעבר מיתושים לציפורים וליונקים רבים. ישנן ראיות כי קרציות יכולות לשמש כמנגנון משני להישרדות הנגיף בתקופות בהן ישנה פעילות נמוכה של היתושים. כאשר ציפור נעקצת לראשונה על ידי יתוש שנושא את הנגיף, היא תפתח מחלה כעבור מספר ימים עד שבוע. זמן המחלה אצל ציפורים (התקופה בה הן מדביקות יתושים שעוקצים אותן), נע גם כן בין מספר ימים לשבוע בדרך כלל. לאחר תקופה של בין שבוע לשבועיים, הציפור תמות או תחוסן בפני הנגיף לתקופה ארוכה. בפעם הבאה שתיעקץ על ידי יתוש שנושא את הנגיף היא לא תיפגע.

המחלה נפוצה באפריקה, אירופה, המזרח התיכון, מזרח אסיה ומרכז, דרום אמריקה ואוקיאניה.

ב-1941 התפרצה המחלה לראשונה בישראל בסביבות הערים רמת-גן ובני-ברק והיא סווגה כמחלת חום מסיבה בלתי ברורה[2], רק בתחילת שנות החמישים היא זוהתה בשמה[3], ומאז תוארו מדי פעם התפרצויות נוספות שלה.[4] מאחר שבאוכלוסיות שאינן בסיכון מהלך המחלה בדרך כלל קל יחסית, מרבית המאובחנים בה הם חולים הלוקים בסיבוכי המחלה, בדרך כלל דלקת המוח ודלקת קרום המוח, אך התפשטותה רבה יותר: ב-1989 נמצא כי אחוז חיילי המילואים בגילאי 40-50 הנושאים נוגדנים לנגיף היה 45%. באוגוסט 2000, לאחר שנראה היה כי בישראל המחלה היא נחלת העבר, לקו במחלה 417 חולים, מהם אושפזו 324 ונפטרו 35.

במחקרים שנערכו נטען כי יש קשר בין התחממות מזג האוויר והופעת גלי חום כבד לעלייה בשיעור התחלואה. בישראל עונות הקיץ בשנים 1998–2000 היו חמות במיוחד, וכך גם בשנים שקדמו להתפרצות המחלה ברוסיה ובאוקראינה ב-1999. בחצי הכדור המערבי לא דווח על קדחת מערב הנילוס עד 1999, בה אותר בניו יורק המקרה הראשון של המחלה. בדיקה גנטית השוואתית של הנגיף שבודד העלתה השערה כי מקורו בישראל, וכי ייתכן שהגיע לארצות הברית באמצעות יתושים שהגיעו לצפון אמריקה עם נוסעים בטיסות מסחריות שהגיעו מישראל. לפי דיווחי משרד הבריאות, בשנת 2020 אובחנו בישראל 17 חולים בקדחת מערב הנילוס, שחיו ב-17 יישובים שונים זוהי ירידה במספר החולים השנתי הנרשם מאז שנת 2017 לפחות

תסמינים

זמן הדגירה של המחלה בבני אדם הוא 15-3 ימים כאשר שיא הווירמיה באדם מתרחש 8-4 ימים מההדבקה. עם זאת הווירמיה באדם אינה גבוהה ולכן נהוג להתייחס לבני אדם כפונדקאים סופיים,כלומר כאלה שאינם מעבירים את המחלה. המחלה באדם אינה מתאפיינת בדרך כלל בתסמינים קליניים בולטים, אך לעיתים היא מלווה בחום, כאבי ראש, הרגשה כללית רעה, בחילות, כאבי בטן, דלקת לחמית העין, שלשולים, פריחה בעור והתנפחות בלוטות הלימפה. בבדיקת דם שגרתית ניתן למצוא אנמיה בערך בכ-40 אחוז מהחולים.

בערך ב-15% מהמקרים, בעיקר בחולים שהמערכת החיסונית שלהם חלשה (קשישים ומדוכאי מערכת החיסון), מופיעה דלקת קרום המוח, דלקת מוח (אנצפליטיס) או דלקת חוט השדרה. במקרה של התפתחות דלקת קרום המוח עלולים התסמינים להתבטא בכאבי ראש עזים, חום גבוה, נוקשות בצוואר (חוסר יכולת לקרב את הסנטר אל בית החזה בשכיבה), בלבול, חולשת שרירים, הכרה מעורפלת וכאב באור חזק.

שיעור התמותה מהמחלה הוא 3%-15% כאשר המחלה תוקפת בצורה הקשה ביותר חולים מבוגרים, בדרך כלל מעל גיל 50, וחולים שמערכת החיסון שלהם מדוכאת.

איך נלחמים בהם?

מלבד פתרונות הדברה שונים, לגביהם יש להתייעץ במומחים, עלינו לדאוג לטיפול מניעתי בסביבת ביתנו:

"חשוב לוודא מדי שבוע שאין הצטברות של מים עומדים ברחבי הבית והגינה, כאשר אפילו הצטברות של מים בצלוחיות שמתחת לעציצים יכולה להוביל להתרבותם של יתושים. לכן, בסיום ההשקיה חשוב לרוקן את הצלוחיות האלו. כמו כן, צריך לבדוק שאין מצב של השקיית יתר של צמחים בגינה,  ולהשקות את הדשא בשעות הבוקר המוקדמות, ולא בשעות הלילה. כך, מקטינים את האפשרות להתרבותם. צריך לקחת בחשבון, שהיתוש מסוג הנמר האסייתי יכול להתרבות גם במצבי לחות (בוץ) בלבד, וכל יתוש כזה יכול לייצר 120 ביצים. כמו כן, יש לרוקן לפחות אחת ל-3 ימים דליים הממוקמים מתחת לניקוז של המזגן וכלי מים של בעלי חיים. כן מומלץ לתקן נזילות של מים מצינורות וממזגנים",

כך מציעים במשרד להגנת הסביבה.