בחייהם הם צריכים להיות טהורים, שכן כל עיניי העם נשואות אליהם. הכהן עצמו מקבל כבוד רב מאוד ויש לו תפקידים רבים: הוא משרת בקודש, מקריב קורבנות ומרפא מחלות. עליו להיות מנותק מהחומר ומהכסף, הוא אינו אדם פרטי ויש לו תפקיד ציבורי חשוב. עבודת הכוהנים בקודש היא תורה שלמה שמעביר משה.

אלוקים מצווה על משה ללמד את הכוהנים על הקדושה שהם צריכים להיות בה. עקב עבודתם בקודש הם מחויבים לחוקים מחמירים גם בחייהם האישיים. הקרבה של הכהן לאלוקים מחייבת אותו בקדושה והטהרות. אסור להם להתחתן עם גרושה, אלמנה או זונה. כוהנים שנולדו בעלי מום לא יכולים לעבוד בקודש. הדבר נראה לנו כחוסר צדק וצורם, אך בעבודת הקדוש חייבת להתקיים שלמות בדברים החיצוניים וגם בפנימיים, שאנו כבני אדם לא מבחינים בהם.

העם צריך לראות את ההידור והפאר בעבודת הקודש. גם אם לכהן מום קטן שנסתר מהעין – הוא פסול. למרות שהתורה נותנת מקום של כבוד לבעלי מום, לגבי תפקיד הכהונה אין הנחות. ישנה הקפדה יתרה לעבודה רוחנית, שצריכה להיות לא פחות ממושלמת. במידה וכהן לא יצליח לשמור על קדושה וטהרה הוא יאבד מיד את זכותו לשרת במשכן. הכוהנים נמצאים במסגרת חיים תובענית ומוגדרת, עבודת הכוהנים היא מוסד רוחני מובהק והתפקיד עובר מאב לבן.

הפרשה כולה עוסקת במושגים של טומאה וטהרה, שכיום קשה לנו להבינם, מפני שאין לנו בית מקדש, ועבודת הכוהנים אינה קיימת עוד במושגים של העולם היהודי הנוכחי. התורה מלמדת בדייקנות על החיים והמוות, היא תורת חיים המקדשת את החיים ולא את המוות. במוות יש טומאה, והכוהנים עצמם מחוברים לחיים מפני שהם משמשים דוגמא לעם באורח חיים רוחני. לכהן הייתה השפעה גדולה על בני ישראל והם נתנו דוגמא אישית לאמונה באלוקים, קיום החוקים והמצוות והתנהגות מוסרית. הם היו שליחיו של אלוקים, אשר מבקש מאתנו לנהוג בעצמנו כשליחים של לימוד תורה, קירוב לבבות, הבנה, כיבוד רצון הזולת וכיבוד רצונו של אלוקים. לכהן הגדול הייתה תמיד השפעה על בית המלוכה, וניתן להקביל זאת ל"רב הראשי" כיום.

לאחר חורבן בית המקדש, שנחרב עקב התנהגות רעה, שנאת חינם ושפיכות דמים, ננעלו שערי שמיים, ונוצרה חומת ברזל בין אלוקים לעמו. בשל כך, עלינו לפתוח את דלת הברזל שננעלה באמצעות כוונות ומעשים טובים.

בהמשך הפרשה מוזכרים המועדים, החגים ויום השבת. חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות. כל החגים קשורים לבית המקדש, כך גם עבודת הכוהנים ועבודת האדמה. היסוד לחג הפסח הוא יציאת מצרים ושחרור משעבוד לגאולה. חג השבועות חל 50 יום לאחר חג הפסח. הימים הללו נקראים "ספירת העומר", ומבטאים את הקשר בין יציאה משעבוד לקבלת התורה בהר סיני.

עצם היותנו מדינה חופשית ועצמאית זה רק נדבך אחד מתוך השלם, והחופש הוא שלם רק אם הוא מכיל בתוכו תוכן – מצוות וחוקים שמשמרים את הערכים שלנו. בחג הסוכות בונים סוכה למשך 7 ימים וקונים את ארבעת המינים: לולב, אתרוג, הדס וערבה, וזאת כדי להבין שעם הוא מאוחד רק אם מחברים את כולם יחד. רעיון שלושת הרגלים, יציאה מעבדות לחירות בחג הפסח, וקבלת התורה בחג השבועות – הם עצם קיומו של עם ישראל. בחג הסוכות עם ישראל נמצא על אדמתו ולא במדבר במסע ארוך שהסתיים עם ההגעה לארץ ישראל.

יום השבת צריך לסמל לנו את בריאת העולם בידי אלוקים והוא שקול כנגד כל מצוות התורה. ביהדות, שמו של אלוקים הוא קדוש ואסור לחללו. אדם המזלזל באמונה באלוקים חוטא חטא מוסרי. כתוצאה מחטאם של בני ישראל הם נשארו במדבר 40 שנה והיה צורך להגביר את הדרגה הרוחנית שלהם ולרכז הכל תחת קורת גג אחת, כולל עבודת הכוהנים בבית המקדש. המוסריות, ההתחשבות באחר ודרך ארץ חייבים לעמוד בפני כל אחד מאתנו בהבנה לרצונו של אלוקים והמחיר שנשלם אם לא נעמוד בסטנדרטים.

בשבוע הבא נדליק מדורה בל"ג בעומר ונזכור את מאבקם של היהודים לעצמאות ב"מרד בר כוכבא", כשהודלקו מדורות כדי לבשר על הניצחון של בר כוכבא על הרומאים. ביום זה גם הסתיימה המגפה הקשה שהרגה רבים מתלמידיו של רבי עקיבא. הרומאים הטילו משטר אימים על היהודים, מיסים כבדים ואיסור לימוד תורה. רבי עקיבא עודד את תלמידיו להתגייס לצבא בר כוכבא. במשך 3 שנים הצליח בר כוכבא להדוף את כל הרומאים. הרומאים שלחו לארץ את הגנרל יוליוס סברוס, אדם אכזרי ביותר, עם כוחות צבא גדולים מאוד. הוא הרס את כל מעוזי בר כוכבא. בר כוכבא נסוג לביתר ובמשך שנה צרו הרומאים על העיר. בשנת 135 לספירה, פרצו הרומאים את שערי העיר ובר כוכבא נפל בקרב עם חייליו. גם רבי עקיבא נתפס והוצא להורג אחרי עינויים קשים בגלל לימוד תורה. הוא היה אחד מעשרת הרוגי המלכות. ל"ג בעומר הוא יום פטירתו של שמעון בר יוחאי, כותב הזוהר. "חירות היא המצרך היקר ביותר שיש לאדם" (רבי עקיבא).

הפטרת פרשת אמור:

יחזקאל הנביא אומר בנבואתו שהכוהנים מעלו בתפקידם ובשעת משבר לא עמדו לצד עם ישראל ולא לימדו אותו את דרכי התורה כנדרש. "כוהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין קודש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו, ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם". לכן, הכוהנים הללו לא יקבלו תפקיד בבית המקדש החדש שיבנה, רק כוהנים מזרעו של צדוק, שגילו נאמנות רבה לבית דוד והלכו בדרכי אלוהים גם בזמנים קשים יזכו לקבל תפקיד בבית המקדש שיבנה. בית המקדש העתידי יהיה מוגן מפני הטומאה שהביאה לחורבן בית המקדש הראשון. תפקיד הכוהנים בעתיד יהיה ללמד את עם ישראל ללכת בדרך החוקים והמצוות. על הכוהנים יהיה להנחות את עם ישראל בדרך הנכונה, להבדיל בין טוב לרע. יחזקאל הנביא מייחס חשיבות רבה לתפקיד הכוהן הגדול. הגורם המרכזי בחורבן היה חוסר הבנה בסיסית של העם בנוגע לשמירה על חוקי התורה ולמחויבות שלו כלפי קיום מצוות התורה.

ליחזקאל הנביא חזון לבית המקדש שיבנה בעתיד, והוא יהיה שונה מקודמו בצורתו, חלוקת התפקידים שבו והקשר הרוחני אליו. התנהגות עם ישראל ומנהיגיו הם קריטריון למידת מעורבותם בבית המקדש שיבנה. נעשו מעשים חמורים ביותר של העם שטימאו את אדמת ארץ ישראל, בית המקדש ושמו של אלוקים בקרב העמים. בעתיד לא תהיה גישה חופשית לתוך בית המקדש. הנביא יחזקאל גם מנבא לנו שבעתיד נשיא יחליף את תפקיד המלך, שלא עשה את תפקידו כמנהיג טוב. תפקידו של הנשיא יהיה לשמור על הקשר שבין אלוקים לעם ישראל באמצעות בית המקדש. גם תפקידים של הלווים ישתנה. יחזקאל הנביא מאשים אותם שלא עשו את עבודתם כראוי ואנשים לא מתאימים שירתו בקודש.

הלווים לא גילו אחריות מתאימה, למרות מעמדם ותפקידם החשוב. הכוהנים שמעלו בתפקידים וחלק קנו את התפקיד בכסף רק כדי להתעשר באופן אישי לא יקבלו תפקיד בבית המקדש שיקום. רוב הכוהנים מעלו בתפקידם החשוב, לא לימדו את העם את דרכי התורה ולא עזרו כלל בשעות הקשות של עם ישראל.

יחזקאל הנביא בעצמו היה ממשפחת הכוהנים. הוא היה בגלות בבל לאחר חורבן בית המקדש כשלא התקיימה יותר עובדת כוהנים. הוא מייחס חשיבות רבה לעבודת הכוהנים להנחות את העם, וללמדם כי אחד הגורמים לחורבן הוא חוסר הבנה שלהם של שמירת חוקי התורה והמצוות והתרשלות הכוהנים בעבודת הקודש.