יתרו חותן משה שמע על כל הניסים הרבים שעשה אלוקים למשה ובני ישראל כשהוציאם ממצרים. יתרו לוקח איתו את ציפורה ואת שני בניו של משה, גרשום ואליעזר, למפגש עם משה. הם מגיעים אליו למדבר למקום שבו הם חונים. משה יוצא לקראתם והמפגש איתם מאוד מרגש. משה מספר ליתרו על כל שהיה במצרים וגם על התלאות בדרך. יתרו מברך את אלוקים על כך שהציל את בני ישראל מפרעה ומאמין בגדולתו של אלוקים. הוא מעלה עולה וזבחים לאלוקים. אהרון וזקני ישראל נותנים לו כבוד גדול כשהם באים לאכול יחד איתו. למחרת משה מתייצב לשפוט את העם מהבוקר עד הערב לבדו. יתרו שואל את משה מדוע הוא שופט את העם לבדו? משה עונה לו שהם מגיעים לדרוש לאלוקים, להשפט על חוקי התורה. יתרו מזהיר אותו שהוא לא יעמוד בעומס לאורך זמן ומציע לו למנות שופטים מקרב העם - בעלי אמונה באלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע כסף. בדברים הקטנים הם ישפטו והוא ישפוט  בדברים הגדולים. משה שומע לדברי יתרו ובוחר מהעם שופטים שישפטו את העם. יתרו חוזר לארצו לאחר כל הדברים הללו ובכך נפרדות דרכיהם של משה ויתרו חותנו.

בחודש השלישי ליציאת מצרים בני ישראל חונים מול הר סיני. משה עולה להר ואלוקים אומר לו שאם העם ישמעו בקולו וישמרו על הברית, הם יהיו לו לעם סגולה מכל העמים, היות שא"י שייכת לאלוקים. משה בא לזקני העם ואומר להם את הדברים הללו. כל העם התחייב לדברי אלוקים לעשותם. אלוקים אומר למשה שהוא יגיע בעמוד ענן כדי שכל העם ישמע לדבריו. הם צריכים לכבס את בגדיהם ולהיות מוכנים ביום השלישי שבו ירד אלוקים לעיני כל העם. מי שיגע בהר סיני עלול למות ואסור לגשת גם לאישה. היום השלישי הגיע והעם כולו התייצב בתחתית ההר לקול ברקים, שופר ועל ההר ירד ענן כבד ואלוקים ירד עליו באש. קול השופר הלך והתחזק ומשה דיבר אל אלוקים והוא ענה לו. אלוקים קורא למשה לעלות לראש ההר.

הכוהנים העוסקים בקודש מוכרחים להטהר בגופם כדי להיות מוגנים. יש איסור לעם לגעת בהר או לעלות להר מפני שהם עלולים למות. משה יורד לעם ומסביר להם את עקרונות עשרת הדיברות שיש לקיימם. העם שרואה מרחוק את ההמולה, הקולות, הלפידים וקול השופר בחיזיון אוק קולי בדמות אלוקים, מתמלא פחד מהמעמד. משה מרגיע אותם שלא יפחדו כי לא יאונה להם כל רע. אלוקים אומר למשה שהוא דיבר כך לעם מהשמיים והזהיר אותם שעבודת אלילים אסורה, אך הם כן יכולים לבנות מזבח ולזבוח עליו מהצאן והבקר. ישנו איסור לבנות מזבח מאבני גזית, מפני שהסיתות בכלים מברזל. הכל צריך להיעשות בצניעות.

יתרו כהן מדיין מאמין גדול בכוחו של אלוקים ומייעץ למשה כיצד לבנות מערכת משפט מסודרת ויעילה. משה לא יכול להמשיך לבדו כשכל הנטל מוטל על כתפיו, הוא מוכרח למנות שופטים ראויים מקרב העם. מערכת המשפט תתנהל לפי חוקי התורה. העצה מתקבלת על ידי משה, דבר שנראה לנו מובן מאליו כיום. עלינו להבין שבני ישראל הם עם של עבדים, שמערכת המשפט אינה מוכרת להם בחייהם. כל השופטים חייבים בתפקידם להיות מוסריים, ישרים, ובעלי אמונה באלוקים.

במתן תורה הפכו בני ישראל לעם סגולה, בכך מקיים אלוקים שלב אחרי שלב את הברית שהבטיח לאבותינו. עלינו להבין שבאותה תקופה כל העמים היו עובדי אלילים והבחירה של אלוקים בבני ישראל היא המשכיות הברית עם אברהם. אלוקים חיכה 26 דורות עד שהחליט שהגיע הזמן ליציאת מצרים.

במתן תורה בהר סיני ניתנה התורה לבני ישראל. הפרשן של התורה, שהינו משה, מסביר עליה לעם. עובדי אלילים יכולים להתנהג כרצונם בחייהם ואין להם מגבלות מוסריות, אולם במצוות ובחוקי התורה המוסר תופס מקום מרכזי. כעת, בני ישראל צריכים להטמיע בחייהם את קיום המצוות וחוקי התורה כולל נציגי הציבור שחייבים לתת דוגמא אישית.

כיום, רבים מנציגי הציבור מושחתים מוסרית. אהבת העצמי חוצה גבולות ואין מה לדבר על קיום החוקים והמצוות והאמונה באלוקים. משה בזמנו מלמד את בני ישראל על האחריות ללכת בדרך התורה והאמונה באלוקים. קיימת ברית בין עם ישראל לאלוקים, א"י ניתנה לעם היהודי בתנאי שנקיים את הברית עם אלוקים ולאחר שקיבלנו בהסכמה את חוקי התורה.

הפטרה:

לאחר מותו של שלמה המלך, מלכות ישראל התחלקה לשניים - מלכות יהודה ומלכות ישראל. עשרת השבטים ובראשם ירבעם בן נבט נפרדו מרחבעם בן שלמה. רחבעם מלך יהודה מלך בירושלים על שבט יהודה, לוי ובנימין. הם הלכו בדרך הישר ושבט לוי היו הכוהנים והלויים בבית המקדש שבירושלים. הפרשה מתחילה כשהמלך עוזיהו מלך על יהודה ומת כשהוא בן 68 שנים. הוא הומלך למלך כבר בגיל 16 ומלך במשך 52 שנים. המלך עוזיהו נדבק בצרעת כשרצה להקריב קורבן בעצמו בבית המקדש. מי שניהל את ענייני הממלכה היה בנו יותם. "וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו". "וישב בבית החופשית ויותם בן המלך על הבית שופט את העם". צרעת היא מחלה איומה ללא יכולות ריפוי או תרופות.

אחז בן יותם היה בן 20 כשהומלך למלך. הוא עשה את הרע בעיני אלוקים. הוא הלך בדרך של עבודה זרה והפיץ עבודה זרה בכל ממלכת יהודה. הוא השבית את הקרבת הקורבן בבית המקדש ונעל את שעריו. הוא אילץ את הכוהנים לעבוד עבודת אלילים. אלוקים הביא עליו את "המעניש התורן", את רצין מלך ארם ואת פקח בן רמליהו מלך ישראל. שני המלכים החליטו להלחם נגד מלך אשור בכוחות משותפים. הם רצו שמלך יהודה יצטרף לברית שלהם, אך אחז מלך יהודה סירב. לפיכך, מלך ארם ומלך ישראל רצו לצרפו בכוח וצרו על ירושלים, אולם לא הצליחו לכבוש אותה. אלוקים מצווה על הנביא ישעיה להופיע בפני אחז עם "שאר ישוב" בנו, בניסיון להזהירו ולעזור לו. ישעיהו הנביא לועג לרצין מלך ארם ומלך ישראל שמעלים עשן ולא יכולים לגרום לנזק. ישעיה הנביא ממשיל אותם למה שנשאר מעץ לאחר שהוא נשרף. הוא מזהיר את אחז מלך יהודה לא לעשות מעשים נחפזים. ישעיה אומר למלך אחז לא לבקש עזרה ממלך אשור, אלא לבצר את ירושלים ולסמוך על אלוקים.

בנו של ישעיה נקרא "שאר ישוב" כדי להמחיש את נבואתו של ישעיה, ששארית ישראל ישובו להאמין באלוקים. ממלכת יהודה צפויה לכיליון אם לא ישובו להאמין באלוקים. המלך אחז פנה למלך אשור, למרות אזהרותיו של הנביא ישעיה אם יפעל כך. כשנודע למלך אשור שמלך ארם ומלך ישראל כרתו ברית נגדו - הוא פלש לארם והרג את מלך ארם. ארם נענשה בחורבן וגלות בגלל התאכזרותו של חזאל ליושבי הגלעד.  הארמים המיתו את תושבי גלעד במיתה אכזרית. אחז מלך יהודה רצה למצוא חן בעיני מלך אשור והבטיח את שלומו בהשתעבדות מדינית ולהידמות בכל לאשור. ממלכת יהודה התחייבה לתת מס כבד לממלכת אשור בכסף וזהב. הכוח הצבאי המוחלש והטעויות של מלכי יהודה וישראל גרמו לחורבן כללי. הנביאים כולם ניסו בדבריהם למנוע את הגלות והחורבן של מלכות יהודה וישראל, אולם חולשת המלכים ועבודת האלילים לא נתנו להם סיכוי כזה.