לאחר שמשה מספר ליתרו את כל הנפלאות שעשה ה' לישראל, אומר יתרו "ברוך ה' אשר הציל אתכם". כתוב בזוהר על כך שעד שלא בא יתרו והודה לקב"ה, לא ניתנה תורה לישראל.

נשאלת השאלה מדוע רק לאחר דברי יתרו ניתנה תורה? הרי משה ובני ישראל אמרו שירה והודו לה' לאחרי קריעת ים סוף, האין דיי בכך?

בתחילת הפרשה עולה מהכתוב שיתרו היה כהן במדין. תפקיד הכהונה מתייחס לעצם היותו שר של מדין וכהן לעבודה זרה. במסגרת כך, הכיר בכל עבודה זרה שבעולם והייתה לו השגה שכלית עמוקה. תיאור גדולתו, כבודו וחכמתו של יתרו נועדה להעצים עוד יותר את מעלתו בבואו להתגייר.

היתרון בחכמה של קדושה בא דווקא על ידי הצד שחסר בידיעת חכמת התורה, כלומר כאשר יתרו, בא ללמוד תורה נתווסף כמו יתרון במעלת התורה מעצם כך שהצד שמנגד מודה על האמת. זו הסיבה בגינה דווקא יתרו, שבא בעקבות הניסים ששמע עליהם, הוא זה שהביא לנתינת התורה ולא בני ישראל.

נשאלת השאלה מדוע דווקא שני הניסים (קריעת ים סוף ומלחמת עמלק) גרמו ליתרו להתגייר?! הלא יתרו שמע וידע על כל הניסים הגדולים של יציאת מצרים (עשרת המכות, יציאת מצרים, ירידת המן) אז מדוע רק עכשיו?.

 מבואר בכמה מקומות שלפני מתן תורה גזר הקב"ה: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", כלומר לא היה חיבור בין שמים עליונים ותחתונים. כשביקש ליתן התורה ביטל גזרה ראשונה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים. כלומר, במתן תורה נעשה החיבור  בין עליון ותחתון.

נס קריעת ים סוף שימש הן כהכנה למתן תורה ויותר מכך כחיבור דומה למעמד מתן תורה בכך שחיבר בין ים מכוסה ליבשה. עד כדי כך היה גדול הנס ש"נבקעו כל המימות שבעולם" (מכילתא יד,כא) וכל אומות העולם ראו אותו בעיניהם ממש. נוכח כך, היו יראים להילחם בישראל "נמוגו כל יושבי כנען" עד שהגיע עמלק שהעיז לצאת נגדם.

דווקא מלחמת עמלק שניסתה להראות שלא גדלה מעלתם של ישראל, בעקבות הניסים שנעשו להם, היא שהביאה את יתרו להרים את כבודם של ישראל. זאת הוא עשה הלכה למעשה על ידי שהוא, כהן מדין, בא אליהם למדבר והצטרף לעם ישראל. בזה מודה שגדולתו של עם ישראל עדיין נשארה בעינה.

מסיפור הפרשה אנו למדים על הצורך ביתרון והוספה בכל העניינים השייכים לתורה ולמצוותיה. האפשרות להוסיף בענייני התורה נלמדת מנס "קריעת ים סוף". כשם שבדרך למתן תורה נקרע הים בפני עם ישראל, כך כאשר יהודי רוצה להתקרב לתורה ומצוות יש לו את הכוח לבקוע את 'ים' הטרדות והבלבולים שמסביבו, ולהוסיף עוד ועוד בענייני קבלת התורה.

מ"מלחמת עמלק" לומדים אנו שאין להתיירא מפני מלחמות מהסביבה. הצורך להוסיף בענייני התורה, ולא להסתפק במצב הקיים, שייך ל"מלחמת עמלק".  כפי שעמלק בא להילחם עם בני ישראל בדרכם לקבלת התורה, כך גם אצל כל אחד מאיתנו. המחשבות המבלבלות שלנו יוצרות אצל כולנו ספיקות שמא אין צריך להוסיף בענייני התורה – מקורם הוא מ'עמלק', ["עמלק" בגימטריא "ספק"], ולכן אין להתפעל מהם כלל, אלא להמשיך בדרך לקבלת התורה באופן של יתרון והוספה.