5 תשובות, שמשלימות זו את זו.

1. התשובה הפילוסופית: אלוקים הוא אינסופי - נמצא בכל מקום, ולכן אינו עוזב אותנו לרגע.

כך אמרו חז"ל: "מפני מה מכנין שמו של הקב"ה, וקוראין אותו מקום? שהוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו" (בראשית רבה סח, ט). מאמר עמוק זה מלמדנו, שהקב"ה אינו יישות שנמצאת בתוך היקום ("אין עולמו מקומו"), אלא היקום כולו מתקיים מתוך אלוקים ("הוא מקומו של עולם"). במילים אחרות, הקב"ה הוא המקום שבתוכו נמצא עולמנו! הוא-הוא המציאות האמיתית, סיבת כל הסיבות, ורק ממנו מתקיימת כל מציאותנו החומרית.

אלוקים איננו בעל גוף, ואינו דומה לאדם בעל ידיים ורגליים שהולך ממקום למקום. אלוקים הוא אינסופי, בלתי מוגבל, ולפיכך נמצא בכל מקום ובכל זמן. הוא נמצא עם האטום הקטן ביותר, כשם שהוא נמצא עם הגלקסיה הגדולה ביותר. הוא יתברך מלא כל העולם כולו, ולא נוטש אותנו לרגע. מי שמבין רעיון עמוק זה לאשורו, לא יוכל להעלות שוב על דעתו מציאות ללא השגחה.

2. התשובה המדעית: היקום אינו יכול להמשיך להתקיים ללא אלוקים.

האם קיים משהו אמיתי אחר מלבד אלוקים? אלוקים מוכרח להיות, כי הוא האינסוף, הוא סיבת הסיבות. אך כל דבר אחר במציאות איננו חייב להתקיים. העולם שלנו אינו דומה לכיסא או שולחן - שנמצאים בתוך המציאות, ויכולים להתקיים ללא היוצר שלהם. חפץ כידוע מורכב מחומרים קיימים, שהיו ממשיכים להתקיים גם ללא האדם שהרכיבם. כך למשל, יכול האמן לפסל יצירה מאבן, ולעזוב אותה מאחוריו. רק מכיוון שהאבן היתה קיימת לפני האמן, היא תוכל להמשיך להתקיים גם לאחר שהאמן יעזוב את יצירתו. כי האבן מעולם לא נזקקה לאמן שיקיים אותה.

לא כך הוא הטבע: הטבע ביסודו נברא יש מאין, ולא היה קיים תמיד. עצם הופעתה וקיומה של הבריאה כולה תלויים אך ורק בכח רצונו של הבורא הבוחר לקיימם. אין כל סיבה אחרת מלבד אלוקים שתחייב את קיום החומר. מכיוון שהבריאה אינה קיימת בזכות עצמה, צריך הבורא להמשיך ולקיים את היקום ברצונו התמידי, ואינו נוטשו אף לרגע אחד. כך אנו קוראים בתפילה בכל בוקר: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". אלוקים מחדש את הבריאה בכל יום ויום בכח רצונו התמידי - בלעדיו - היה היקום חוזר לתוהו ובוהו.

ניתן להמשיל את חוקי הטבע לחשמל הזורם אל הנורה שבביתך. ללא חברת החשמל - הנורה תכבה מיד. כך הם גם חוקי הטבע (שאחראים על מבנה האטומים, המולקולות, מחזור המים, הכח האלקטרו-מגנטי, האריג הקוסמי, סיבוב הכוכבים, כח המשיכה ועוד). ללא הבורא שממשיך לקיימם, הם היו חדלים מפעולתם, והיקום היה "נכבה" מיד.

כפי שראינו בתשובה הקודמת, הבורא יתברך הוא מקומו של עולם - הבסיס לכל קיומנו. לכן מובן מדוע בלעדיו ייעלם העולם תכף ומיד. עצם העובדה שהעולם ממשיך לפעול כסדרו, היא גם ההוכחה המדעית להשגחה האלוקית עליו. אלוקים נמצא איתנו בכל רגע ורגע כדי לשמור על הבריאה.

3. התשובה הלוגית: אין הגיוני לברוא עולם ולנטוש אותו.

הלוגיקה מלמדת אותנו, שחכם בונה עבור מטרה. כך לדוגמה, נגר בונה כיסא כדי שיוכלו לשבת עליו. אדם חכם לא יבנה כיסא כדי לזרוק אותו וללכת. היפך החכמה יהיה לבנות דבר שהוא חסר תכלית, ולנטוש אותו.

הבורא שיצר את היקום הוא ללא ספק בעל החכמה הגבוהה ביותר שיש, ולכן ברור שהוא ברא את הבריאה עבור מטרה גדולה וחשובה מאין כמותה. מטרה זו לא יכולה להיות נטישה, כי אז היקום יהיה חסר משמעות - ויסתור את חכמתו של אלוקים. וכפי שלימד דוד המלך: "בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו; הנוטע אוזן - הלא ישמע? אם יצר עין - הלא יביט? היוסר גויים - הלא יוכיח? המלמד אדם דעת! ה' יודע מחשבות אדם..." (תהילים פרק צד). כך גם נאמר בנביא: "לא תוהו בראה - לשבת יצרה" (ישעיהו פרק מה, יח), ומבאר המצודת דוד: "כשבראה את הארץ - לא בראה להיות תוהו"! כל המתעמק בחכמת הבריאה, ולומד על המדע ועל גוף האדם, יכיר בעובדה פשוטה זו, המעידה על כך שהבורא לא עזב את הבריאה.

4. התשובה הרוחנית: האדם הוא נזר הבריאה, ואיננו "חפץ".

לא ניתן להשוות את האדם לכיסא או שולחן. לאדם יש נשמה אלוקית, הוא בעל מהות רוחנית פנימית ועמוקה; בכך שונה האדם מכל כח בטבע או בעל-חיים, ביכולתו להבין את היקום, להיות מודע לעצם בריאתו, ולדרוש אל אלוקיו. הבורא יתברך יצר באדם מהות רוחנית ורגשות דתיים במטרה שיכיר אותו ויתחבר אליו. לכן האדם בבחינת "בן" של הקב"ה, ולא בבחינת חפץ או מוצר. כפי שאף אב לא ינטוש את בניו, כך הקב"ה לא נטש את בני האדם. כך מלמדת אותנו התורה הקדושה: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו" (בראשית פרק א, כז), "בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים פרק יד, א), "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך" (דברים פרק ח, ה). הקב"ה הוא שטבע בלבנו להכיר באהבה האדירה שבין מוליד לנולד, והוא שנפח בגופנו נשמה אלוקית שמקורה מן העליונים. ולכן, עצם קיומו של האדם מוכיח שהבורא לא עזב את הבריאה.

5. ההוכחה התורנית: ההיסטוריה העל-טבעית של עם ישראל.

בתור בן לעם היהודי, ניצבות בפניך אינספור הוכחות היסטוריות להשגחה האלוקית: יציאת מצרים, מעמד הר-סיני, מתן תורה, והשמירה העל-טבעית על עמנו מהכחדה מזה 3300 שנה. כל אלו ועוד נכתבו בנבואות התנ"ך מראש, ובכך מהווים עדות להשגחה הישירה והעל-טבעית של ה' על העולם ועלינו, כפי שנאמר: "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (תהילים צד, יד). באמצעותם אנו גם למדים על האופן שבו הקב"ה מכוון את הבריאה כולה לקראת תכלית הגאולה השלמה. הוכחות אלו ועוד יוכיחו לך עד כמה יקר וחשוב העולם שנברא עבור האדם. אלוקים נמצא איתנו תמיד.

הובא מאתר הידברות/ דניאל בלס