תשובה: אתה יושב באוטובוס. לידך יושב בחור צעיר ומשליך החוצה מטבעות של שקל. אתה נדהם, הבנאדם השתגע. כל חמש דקות עוד שקל קופץ החוצה...

סביר להניח שמעולם לא ראית דבר כזה, אבל אין ספק שראית אנשים זורקים את הזמן שלהם דרך החלון.

מה עושים שאר האנשים שבאוטובוס? מה אתה בעצמך עושה?

בתחילת הנסיעה זה אולי נחמד - אתה מביט מהחלון ונהנה מהנוף: "תראו איזו גבעה פורחת... הנה עוד אחת... וההרים באופק..."

זה לא כל כך רע בדקות הראשונות. אבל אז - המונה מתחיל לדפוק - בזבוז זמן! בזבוז זמן! בזבוז זמן!

האוטובוס מגיע לתחנה מרכזית. הבחור ההוא מסתכל בארנקו הריק ופונה אליך: "סליחה, נגמר לי הכסף, אתה יכול להלוות לי כמה שקלים?" בטוח שלא תיתן לו אפילו אגורה אחת. הוא אינו מסוגל להעריך כסף, אז למה שתיתן לו?

כולנו יודעים היטב ש"זמן שווה כסף". אם אנחנו לא יודעים מהו ערך הזמן, אז למה לנו 120 שנות חיים?

מה יותר חשוב: חמש דקות, או שקל? התודעה היהודית קובעת - זמן שווה חיים. זוהי הַהזדמנות של חייך, נצל את הזמן שלך. למד מהחיים.

חיפוש משמעות החיים טבוע בנפשו של האדם, לכל אדם יש שאיפות ורצון למשמעות לחייו, על פי דברי גדולי הפסיכיאטרים חיפוש משמעות החיים הוא בריא לנפש והתעלמות מרצון בסיסי זה, יכולה לגרום לייאוש ודיכאון.

להלן ציטוטי מומחי בריאות הנפש :
להלן כמה קטעים מדבריו של פרופ' ויקטור פרנקל בספרו "האדם מחפש משמעות:
...תורת הלוגותרפיה גורסת, שהשאיפה למצוא משמעות לחיים היא הכוח המניע הראשוני של האדם...
...דאגתו של האדם, ואף ייאושו, על מידת כדאיותם של החיים הם מצוקה רוחנית, אך בשום פנים ואופן אינם מחלה נפשית...
...אמת, חיפושי האדם אחר פשר וערכים עלולים לעורר מתיחות פנימית... אולם מתיחות זו עצמה היא תנאי מוקדם לבריאות הנפש..
...הריני מעז לומר, כי אין לך דבר בעולם שעשוי לעזור לאדם להתגבר על הגרוע מכל כמו הידיעה כי יש פשר לחייו. הרבה חכמה גנוזה במשפט: מי שיש לו "לְמַה" שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת בכל "איך"...
...הנה כי כן יכולים אנו לראות, כי בריאות הנפש מבוססת על מידת מה של מתיחות, הלא היא מתיחות בין מה האדם כבר פעל ובין מה ששומה עליו לפעול, או הפער בין הוויתו של האדם לבין מה שעליו להיות. מתיחות כזו טבועה במהותו של האדם ולכן הכרח בה לתקינותו הנפשית...
... מי שמניח, שצורך ראשון הוא לאדם להגיע לשיווי משקל או למה שקרוי בביולוגיה "הומאוסטאטיס", כלומר- להגיע למצב של העדר מתיחות, טועה טעות מסוכנת בתפיסת המושג של היגיינה נפשית. לא מצב של העדר מתיחות נחוץ לאדם, אלא השאיפה והמאבק אל מטרה ראויה לו. לא התפרקותה של מתיחות בכל מחיר דרושה לו, כי אם תביעה שהוא יקום ויגשים פשר פוטנציאלי שמצפה לו"
להלן קטעים דבריו של ד"ר ז'וזף פאברי, מנהל המכון ללוגותרפיה באוניברסיטת קליפורניה:
...אין מתגברים על הריק הקיומי באמצעות ניסיונות לסתום אותו בבידור, בשררה, בכסף בסמים משכרים או בהשתלהבות הרוחות, ההתגברות על הריק הקיומי היא על ידי שממלאים אותו משמעות...
... כדי לשמור על הבריאות יש צורך להימנע ממתחים גופניים ונפשיים מזיקים. ואילו המתחים הרוחניים הם בריאים ומחזקים את שרירנו הרוחניים. המתח הבריא ביותר מתהווה בין מה שהיננו לבין שאיפות חזוננו...
...המאבק על משמעות אינו קל, החיים אינם חייבים לנו תענוגות, אך הם מציעים לנו משמעות. בריאות נפשית אינם מנת חלקם של  אלה התובעים אושר, כי אם של אלה המוצאים משמעות, לאחרונים (המוצאים משמעות) בא האושר כתוצר לוואי, הוא תוצאה של נביעה, לא של רדיפה...
... על פי תורת הלוגותרפיה, המרדף אחר משמעות מהווה את תמצית האנושיות שלנו. אם נבלום אותו, תיפער בתוכנו התהום השטנית של הריק הקיומי...

דבר נוסף העדר משמעות אמיתית , גורם חוסר סיפוק לנפש הזועקת למשמעות ואז האדם מחפש תחליפים זולים המזיקים לו ולחברה וכך מסביר פרופסור פרנקל: "לפעמים נמצא שהשאיפה המתסכלת לפֶשֵר מקוזזת על ידי שאיפה לכוח, לרבות הצורה הפרימיטיבית ביותר של השאיפה לכוח, השאיפה לממון. במקרים אחרים באה השאיפה לתענוג ותופסת את מקומה של השאיפה המתוסכלת לפשר"

תאר לך אדם שהיה רגיל לאכול מאכלים הכי מעודנים ואיכותיים והנה הוא "נתקע" ביער סרק ללא עצי פירות, מרוב רעבונו וצימאונו הוא ינסה לאכול כל דבר שנראה לו אכיל. גם הנשמה כך, בספרי הקבלה מוסבר שהנשמה שלנו מתגעגעת לאושר שהיה לה בעולמות העליונים, לפני שירדה לעולם הזה, ולכן האדם מנסה לחפש מזור לגעגועי נשמתו, הנשמה צמאה למזון רוחני - לסיפוק ולמשמעות ומטרה בחיים, כשאדם לא יודע זאת הוא מרגיש צימאון ומנסה להשתיק את המיית נשמתו בתחליפים של שאיפה לכוח, ממון , תענוג גשמי , וכהנשמה לא באה על סיפוקה, מנסים להגביר את הרדיפה והמינון של הכוח, הממון והעונג – גם על חשבון הריסה עצמית ופגיעה בחברה.
חברה אשר אינה יודעת לספק את אחד הצרכים הבסיסיים ביותר של האדם , דהיינו, הצורך במשמעות לחיים-  מזמינה אלימות ותוקפנות.
לא לחינם המילה אלימות באה מלשון "אלם" חוסר יכולתו של האילם להביע את עצמו מביאה אותו לתוקפנות ולאלימות.

אומר ד"ר ישעיהו תדמור: יש מכנה משותף בין רצח נהג המונית... רולטת כביש... וייתכן גם לחלק מההתאבדויות של בני הנוער. נראה שכולם יונקים משתי תפיסות יסוד: תפיסת החיים כְּסְתָּם, ותפיסת הזולת כאובייקט. עליהן יש להוסיף את החינוך ומוטב לומר את כשל החינוך.. החינוך לעיצוב השקפת עולם, לחיפוש משמעות ולשיפוט מוסרי הינו רופס כיום במערכת החינוך"

חיפוש וההחלטה בעניין משמעות החיים כוללת גם בירור האם יש חיים רק בעולם הזה או שיש המשך לחיינו בעולם הזה , בירור נושא זה הוא חשיבה לטווח ארוך ויש לו השפעה על החלטתנו בבחירת משמעות חיינו, שאלת חיים לאחר החיים היא חשובה יותר משאלות אחרות כמו בחירת מקצוע או מה לקנות ואיפה לטייל ומה לאכול- כי כל ההחלטות בנושאים אלו יגיעו אל סיומן ברגע המוות ואז מה? כל ההחלטות שקשורות בעולם הזה נגמרות בעולם הזה אבל שאלת החיים לאחר החיים יש להן השלכות לחיי הנצח שלנו, האם יש חיי נצח וכיצד לזכות בהם, איך לשפר את החיים לאחר החיים איך להימנע מהפסד נצחי- כל השאלות האלו הן כבדות משקל וחשובות לא פחות ואפילו יותר משאלות שמתחילות ונגמרות בעולם הזה.

לסיכום: זה טבעי והגיוני לחפש את משמעות החיים וכל התעלמות מחיפוש זה גורמת לצימאון וחוסר סיפוק לאדם, המזון של הגוף שלנו הוא אוכל גשמי, ואילו מזון הנשמה שלנו הוא קיום משמעות רוחנית ותכלית בחיים.