הם מביאים איתם דוגמאות של סוגי הפירות הגדלים בארץ. הם חוזרים אחרי ארבעים יום ממסע הריגול והם הולכים אל משה ואהרון ומספרים להם מול העם את מה שראו ומראים לכולם את פרי הארץ שהביאו איתם. הם מביעים בדבריהם "חוסר אמונה" ביכולותיו של עם ישראל להתגבר ולכבוש את הארץ כשיושבים בה עמים חזקים מאוד. בדבריהם הם מתסיסים את העם כנגד משה ואהרון. המרגלים לא התבקשו לתת פרשנות אישית משלהם אלא רק לספר מה ראו במסע הריגול. הם אומנם מספרים על ארץ זבת חלב ודבש, אך לא מאמינים ביכולותיו של אלוהים ועם ישראל מול העמים האחרים.

רק יהושע בן נון וכלב בן יפונה מתנגדים לדברי המרגלים למסר המטעה שהם מעבירים לעם. העם ששומע את דברי המרגלים מתחיל לבכות ולהתלונן למשה ואהרון. הם מאשימים אותם שגורלם נחרץ למות בחרב והם היו מעדיפים למות כבר במצרים. משה ואהרון לא יודעים את נפשם מרוב צער. יהושע בן נון וכלב בן יפונה קורעים את בגדיהם. העם רוצה לרגום אותם באבנים. אלוהים אומר למשה עד מתי העם הזה ימשיך לא להאמין בו. הוא רוצה להשמיד את כל העם ולהפוך את משה ליורשו היחידי. משה מסרב למהלך הזה ומבקש מאלוהים שיסלח לעם על חטאו. אלוהים מתרצה מכעסו ולא משמיד את העם.

בעם ישראל לא הייתה כנראה רוח לחימה והפחד שלט בדבריהם והמרגלים יצרו מחלוקת קשה וחטאו כלפי אלוהים, משה ואהרון. בני ישראל התגלו כעם ללא חוסן נפשי, פחדן וחלש אופי. לא היה רצון ומסוגלות להילחם ולא האמינו בכוחו של אלוהים שהוציא אותם ממצרים ונלחם עבורם בעצמו. כשאין אמונה באדם נכנס הפחד. כדי לבנות אמונה חזקה יש לגדל דור חדש ולהכניס בו רוח לחימה ואומץ לב ומסוגלות להילחם מול אויביו.

העונש על "חטא המרגלים" היה כואב ביותר. המרגלים עצמם שדיברו רעה מתו במגפה. "דור המדבר" נחרץ גורלו למות במדבר סיני. העם ימשיך לנדוד במדבר 40 שנים נוספות בהן כולם ימותו. רק יהושע בן נון וכלב בן יפונה יכנסו לא"י. העם מבין שחטא ומתחרט על הכל מעומק ליבו. הנזק שגרמו המרגלים היה בלתי הפיך. החטא הזה רובץ על כתפנו עד היום הזה מפני שחוסר אמונה עמוק כזה אי אפשר לתקן ברגע אחד. התיקון חייב להיות ארוך, מעמיק וכואב. העם הורגל "לכניעה". כשאין בעם "חוסן רוחני" אי אפשר לבנות צבא לוחמים עזי נפש. כדי לבנות אמונה חזקה ויציבה יש צורך בחינוך ארוך מגיל צעיר ביותר.  

יהושע בן נון לומד את הלקח "מפרשת המרגלים" ולא מוכן שפרשה כזאת תחזור על עצמה. הוא שולח 2 מרגלים לעיר יריחו לפני התחלת הכיבוש. הוא רוצה מידע על העיר יריחו. המרגלים נשלחים למשך 3 ימים ומקבלים הוראות מדויקות מיהושע בן נון לדווח לו בלבד את המידע שצברו בשליחותם. המרגלים לומדים על העיר יריחו שהיא בעלת חשיבות אסטרטגית אזורית. גדלים בה עצי תמר ומים מגיעים אליה ממעיינות שחוצים את העיר. "רחב הזונה"עוזרת למרגלים בשליחותם ובתמורה לכך הם מתחייבים לא לפגוע במשפחתה בכיבוש העיר. יהושע בן נון לומד מהטעות של "חטא המרגלים" ומתנהג אחרת. הוא לא שולח משלחת מכל השבטים והמרגלים נשלחים בחשאיות. הוא מעדיף משלחת קטנה, יעילה ויסודית ושהמרגלים ידווחו לו בלבד. יהושע בן נון לא ידע שבכוונת אלוהים לכבוש את העיר יריחו בדרך של נס ולא לחימה ישירה. 

כלב בן יפונה ויהושע בן נון הם היחידים שמביעים עמדה חיובית, נחושה ונחרצת ואמונה בכוחו של אלוהים והיכולת של בני ישראל לנצח את כל העמים היושבים בארץ ולרשת אותה. כלב בן יפונה לפי המסורת כבש את חברון וניצח את הענקים. הוא היה אחד המנהיגים האמיצים שהנחילו לבני ישראל את רוח הלחימה. הוא היה נשוי למרים הנביאה. יהושע בן נון היה עוזרו ויורשו של משה ומילא תפקידים רבים שמשה הטיל עליו כמצביא צבאי. הוא היה המפקד במלחמה נגד עמלק - נחוש ונחרץ. הוא עמד תמיד בצלו של משה גדול הנביאים. הוא הנהיג את כיבוש הארץ ולא השאיר יורש.

"חטא המרגלים" השאיר בעם היהודי השלכות קיומיות וגילה בקרבם חוסר אמונה גדול באלוהים. העונש על 40 שנות הנדודים הנוספות במדבר שינו את התוכניות לחלוטין. בני ישראל לא עמדו בציפיות של אלוהים והחלטתו של אלוהים שינתה גם את מהלך ההיסטוריה. התגלה שעם של עבדים כנראה לא מסוגל להילחם לעצמאותו. הם הגיעו ממצרים כעבדים וקשה מאוד לשנות את הסטטוס "ללוחמים". הייאוש שדבק בהם בהיותם עבדים לא השתחרר מאישיותם. העבדות כנראה הוציאה מהם את רוח הלחימה הנדרש. הם לא היו ראויים לקבל את הנחלות שהובטחו בא"י, לכן אלוהים החליט שהדור החדש שיקום במדבר יקבל את הזכות הזאת.