כל אחד מנדבת ליבו וכיסו יכול להיות שותף בתרומות לבניית "המשכן״. בניית המשכן תופקד בידי האמנים, בעלי היכולות המקצועיות והרוחניות שיתרמו את הידע והחוכמה שלהם. משה הוא האדריכל לאיסוף התרומות, הבנייה עצמה, בניית כלי הקודש והכשרת "הכוהנים".

"המשכן" יהפוך להיות המרכז הרוחני של בני ישראל. אחרי "מתן תורה" יש למסד את הקשר הרוחני עם אלוהים במקום אחד שייתן מענה לכל צרכי הדת. הגיע הזמן שתהיה נוכחות קבועה של אלוהים בתוך עם ישראל, אחרי שכולם ראו את ההתגלות שלו בעוצמה רבה "במעמד הר סיני". 13 פרקים בספר שמות מתארים פרט אחרי פרט את תהליך בניית "המשכן". "המשכן" הוא מודל חדש של קשר בין העולם הרוחני לבין הבריאה עצמה. לא צריך להפעיל שיקול דעת בקיום המצוות, החוקים והמשפטים - הכל כתוב לעיני כולם ומחייב את כולם ללכת בדרך התורה. החברה היהודית חייבת את "המשכן" כדי לאפשר את הקשר הזה עם אלוהים. התורה רוצה ש"המשכן" יבנה מתוך טוהר הלב, רצון לתרום ומתוך כוונה לקבל את אלוהים ולהכניסו לתוך הלב שלנו. משה בונה מודל של "בית מקדש" שבעתיד יבנה בירושלים בהר המוריה ויהיה בנוי כמבנה קבע מאבני גזית ועצי ארז. ישרתו בו הכוהנים והלווים שינהלו את כל תחזוקת המקום וכלל עם ישראל יעלו לירושלים בשלושת הרגלים.

אלוהים מצווה על משה לבקש מבני ישראל תרומות של זהב, כסף, נחושת, תכלת ארגמן, תולעת שני, עורות, שמן, בשמים, קטורת, אבני שוהם וכו'. ישנן מידות מדויקות לכל דבר ואת הכלים שיבנו יש לצפות בזהב טהור מבפנים ומבחוץ. ישנו פירוט של כל סוג עץ, סוגי הבדים והטבעות שיהיו כדי לתלות אותם. כלי הקודש ארון, שולחן, מנורה וכו' יהיו מצופים כולם בזהב. העצים יהיו מעצי שיטים שגם הם יהיו מצופים זהב. ישנו מפרט טכני ארוך איך צריך לבנות את חלקי "המשכן", המידות מאוד מדויקות, והחומרים רבים מאוד. ההשקעה תהיה גדולה והידע הנדרש מהאומנים יהיה נרחב ביותר. לוחות הברית יונחו בתוך ארון שיבנה במיוחד לכך. "כלי הקודש" ישמשו את "המשכן" לעבודת הפולחן של הכוהנים. "המשכן" יפורק לחלקים כדי שתהיה אפשרות לשנע אותו בעגלות ממקום למקום. "המשכן" יבנה מ-15 חומרי בניה שונים שיתקבלו רק מתרומות של עם ישראל.

לתורה חשובה מאוד ההתנהגות של בני ישראל. במידה והאדם תורם מתוך רצון אמיתי ולא מתוך כפיה תרומתו תתקבל בברכה ע"י אלוהים. יש לאדם בחירה חופשית מה לעשות ברכושו הפרטי. בניית "המשכן" היא בהתנדבות בלבד מפני שהתורה רוצה את "נדבת הלב" של האדם עצמו. מצוות התורה הם חובה ולעומת זאת "נדבת הלב" היא רצון אישי של כל אחד ואחד. הכסף והזהב שנתרמים צריכים להגיע ממקום טהור. רק כך תוכל "השכינה" לשכון בתוך "המשכן". את כוח האמונה של כל אחד ואחד אי אפשר לתמחר רק בכסף. בניית "המשכן" היא משימה לאומית וכל אחד יכול לקחת בה חלק. גם העני יכול לתרום כפי יכולתו. דין פרוטה כדין מאה. בתורה כול אדם שווה, עשיר וגם עני.

"המשכן" הוא מקום של כולם. הוא למעשה נבנה כ"בית מקדש" נייד לאלוהים. התורה מסבירה לנו בפרשה שאפשר לעשות עבודה רוחנית בכול דבר ולא רק בתפילות וקיום מצוות התורה. לתרום מה ששייך לך באופן אישי הוא ערך עליון כשאתה מוכן לתת אותו מתוך אהבה ומתוך הלב שלך. כוונתו של אלוהים בבניית "המשכן" היא לתת לכל אחד אפשרות לתרום מכספו ומהידע שלו לטובת הכלל.

אלוהים ברא את העולם ונתן אותו לאדם ללא תמורה. לא הכול בחיים נמדד לפי כמויות הכסף והזהב. הייתה אפשרות לקנות את כל החומרים בכסף מלא, אבל התורה רוצה שותפות מלאה של כולנו במלאכת ההקמה. כשאין פתיחות לב באדם, הוא לא יכול להכניס את אלוהים לתוך הלב שלו. "פתיחות הלב" הוא השלב ראשון של היכולת לבנות "משכן" מתוך אמונה שהוא יבנה מתוך יושר פנימי. האמונה באלוהים היא כמו מלאכת בנייה ודרך חיים של כל אחד מאתנו, והיא צריכה לנבוע גם ממניעים של צדק חברתי ומוסרי. "המשכן" שיבנה יגשים את ייעודו המלא רק אם נפעל לפי צדק, יושר, מוסר והתנהגות.

לאמונה באלוהים אין מחיר כספי ולא מתמחרים אמונה רק בכסף. ככול שאנחנו תורמים מעצמנו מתוך נדיבות הלב, הדבר מבטא את גודל אמונתנו באלוהים ורוחב ליבנו. כל אדם ניצב מול גורלו בזכות מעשיו ואמונתו. התורה מציבה לפנינו את כל העובדות ואנחנו צריכים רק להחליט איך נתנהג. "השכינה" יכולה לגור רק במקום טהור ואמיתי. התורה רוצה שנחוש את "השכינה" בתוכנו ושנבין מה אלוהים מבקש מאתנו. כל אחד צריך לתרום מרוחב ליבו ורצונו החופשי בכל מהלך חייו לכלל החברה ואין צורך במתווכים שונים שיגידו לאדם מה עליו לעשות.