המשפט העברי בנוי על שלושה עקרונות חשובים והם: על הדין, על האמת ועל השלום. החוקים נועדו להגן על החלש, הזקן, העני, היתום, האלמנה וחסרי היכולת והאמצעים. התורה מעבירה לנו מסר חד, ברור ובלתי מתפשר שבמידה וחסר היכולת לא מסוגל להגן על עצמו מערכת המשפט צריכה לעשות זאת. להיות צודקת, שקופה וחסרת פניות לכל אחד. חוקי התורה הם הבסיס הקיומי של עם ישראל בארץ ישראל. למערכת המשפט ניתנו סמכויות להטיל עונשים, קנסות ולמצות את המשפט עם כל אחד בחברה. השופט חייב להיות "איש צדק" בנשמתו, התנהגותו, מוסריותו ואמונתו.

לשופט אסור לפעול ממניעים אישיים ועליו לשפוט כל אדם במשפט צדק. "הצדק" בתורה הוא "מושג יסוד" שכל שופט חייב לפעול לפיו. כששופט לא מתנהל לפי "האמת והצדק" והוא מטה משפט לצד אחד והחברה הופכת להיות מושחתת. בכל מדינה חייבת להיות מערכת משפט צודקת ומוסרית. מטרת מערכת להיות גורם הרתעה עם עונש מתאים לאלו שמפרים את האיזון של הצדק החברתי.

"העבדות" היא כתם אפל ומכוער בתולדות החברה האנושית. בעולם העתיק נחשב "העבד" לבהמת עבודה שאפשר להתעלל ולהרוג אותה. החוקים נועדו לכך שהחברה תוכל להתמודד מול כוחות הרשע הקיימים בכל חברה, כמו התנהגות לא מוסרית וניצול האדם. הרשעות מרחיקה את האדם "מהבריאה" "וצלם אלוהים". עבודת האלילים והעבדות הייתה קיימת אצל כול העמים. החברה היהודית שונה משום שהיא מאמינה באל אחד ונושא העבדות רגיש מאוד, לכן, נושא זה מקבל תשומת לב רבה בתורה.

הפרשה מתחילה בדיני עבד עברי אשר יעבוד במשך שש שנים ובשנה השביעית יצא לחופשי עם אשתו. אם אדוניו ייתן לו אישה והיא ילדה לו בנים או בנות הוא יצא לחופשי לבדו. אם יחליט להישאר עם משפחתו ולא ירצה להשתחרר לחופשי אדונו ירצע את אוזנו במרצע והוא יישאר עבד לעולם. מותר למכור את הבת הקטנה לשפחה והיא לא תהיה כמנהג העבדים ותשוחרר אחרי שש שנים, בשנת היובל או כשתתבגר.

אדם שהורג אדם אחר דינו מוות. אם הרג אותו בשגגה הוא יוכל לברוח לעיר מקלט. מכה ומקלל אביו ואמו דינו מוות. אם אדם נגנב ומוכרים אותו דין המוכר מוות. אם היכה אדם את חברו באבן, או אגרוף ולא מת אלא נפל למשכב ואח"כ התהלך על משענתו המכה מחויב לשלם דמי פציעה על אי יכולתו לעבוד. אם אדם היכה את עבדו או אמתו והם מתו כתוצאה מכך הוא יעמוד על כך לדין. אם לא מתו הוא פטור מעונש. אם אנשים רבים ופוגעים באישה בהריון וגרמו לה להפלה הם ישלמו על הנזק שנגרם לה. במקרה של מוות נפש תחת נפש. בכול מקרה של פציעה או פגיעה עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד ורגל תחת רגל.

בכול המקרים של חבלה ופגיעה יהיה פיצוי כספי. אדון שפגע בעבד או אמה וגרם להם נזק גופני ללא ריפוי הוא ישלח אותם לחופשי. שור שנוגח איש או אישה והם מתו השור יסקל באבנים ובשרו לא יאכל. אם הוא  "שור מועד" ובעליו לא דאג לשמור עליו השור יסקל וגם בעליו. יש אפשרות של תשלום כופר כסף והוא לא יסקל. אם שור נגח עבד או אמה אדוניו ישלם 30 שקלים לבעלי העבד או האמה והשור יסקל באבנים. אדם שיפתח בור ולא ידאג לכסות אותו ונפל בו שור או חמור והם מתו בעל הבור ישלם לבעלי הבהמה על הנזק שנגרם לו. במידה והשור הרג שור אחר השור החיי יימכר והם יתחלקו בכסף. אם השור "שור מועד" בעל השור המועד ישלם תחת השור המת. אם אדם גנב שור או כבש שחט אותו או מכר אותו ישלם כפול 4 על גניבת הכבש וכפול 5 על גניבת השור.

כאשר בעל הבית הורג גנב כהגנה עצמית הוא פטור בדין. במידה והרג אדם מסיבות אחרות הוא ישלם על כך כופר כסף או הבהמה שנגנבה תימכר. אם תמצא הגנבה של שור, חמור או כבש הגנב ישלם כפליים. אם אדם יבעיר אש בשדה או בכרם והאש גרמה לנזק בשדה אחר בעל השדה ישלם על הנזק. גם אם נשרפו קוצים או התבואה נאספה הוא ישלם על הנזק. אדם הנותן לחברו לשמור כסף או כלים והם נגנבו והגנב יימצא הוא ישלם כפליים. אם הגנב לא נמצא ומתברר שהאיש לא מעורב בגניבה ישלם כפליים לחברו. אם נתן איש לחברו חמור, שור, כבש או בהמה לשמור והבהמה מתה או קרה לה נזק ואף אחד לא ראה הוא ישלם על הנזק. אם נגנב ממנו הוא ישלם לבעליו. אם חיה טרפה את הבהמה הוא ישלם על כך. אם ישאל בהמה מחברו והיא מתה או קרה לה נזק הוא ישלם לבעליה. אדם שיפתה בתולה ושכב אתה הוא יהיה חייב לקחת אותה לאשתו. אם יסרב עליו לשלם לאביה כסף. מכשפה דינה מוות, שוכב עם בהמה מות יומת, אסור לרמות או לאיים על גר. אלמנה ויתום אסור לענות מפני שאלוהים שומע את צעקתם. אלוהים יכול בכעסו להרוג בחרב, להפוך נשים לאלמנות ובנים ליתומים. אסור להלוות כסף לעני, לקחת ממנו ריבית ולהפוך אותו לבעל חוב. אסור לקלל, לערוך פדיון לבן הבכור, אסור לאכול בשר טרפה ויש להשליך אותו לכלב. לא לתת יד לרשע, לפגוע בחלש, בשור אויבך, ויש להשיב חמור תועה. אדם הרואה חייה הרובצת תחת משא כבד עליו לעזור ולא להתעלם. אסור להטות משפט של אביון, להתרחק מדבר שקר, אסור להרוג צדיק, לא להצדיק רשע, לא לקחת שוחד, לא ללחוץ על גר, שש שנים לזרוע את האדמה ובשנה השביעית שנת שמיטה. שישה ימים תעבוד וביום השביעי יום מנוחה כולל השור, החמור , האמה והגר. אסורה עבודת אלילים, לחגוג את שלושת הרגלים, חג הפסח במשך שבעה ימים, את חג הקציר וחג האסיף. יש לעלות 3 פעמים בשנה "לבית המקדש". אסור לבשל גדי בחלב אמו. במידה ועם ישראל ישמע בקול אלוהים הוא ידאג להביא אותם לארץ ישראל, ילחם עבורו כנגד אויביו וישמיד את כול העמים היושבים בארץ. תהיה פרנסה בשפע לכולם, לא תהיה מחלה, לא יהיו נשים עקרות, תהיה אריכות חיים. אסור לקיים ברית עם האויבים ואיסור עבודת אלילים.  

אלוהים אומר למשה לעלות להר סיני עם אהרון, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל שישבו מרחוק. משה עולה לבדו אל האלוהים. משה מספר לעם על דברי האלוהים אליהם ועל כל המשפטים. העם עונה: "כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה". משה כותב את כל הדברים הללו ובונה מזבח תחת הר סיני כמניין 12 השבטים. הוא שולח את נערי בני ישראל והם מעלים עולות וזבחים שלמים. משה לוקח חצי מהדם בכלים ואת החצי השני הוא זורק על המזבח. הוא קורא בפני העם את "ספר הברית" והעם כולו אומר: "נעשה ונשמע". משה זורק את הדם על העם כברית עם אלוהים על כל הדברים שדיבר עליהם. משה, אהרון, נדב, אביהוא ושבעים הזקנים רואים את אלוהים נמצא תחת רגליו של משה. אלוהים אומר למשה לעלות אליו להר סיני כדי לתת לו את לוחות הברית, התורה והמצוות שהוא כתב. משה ויהושע עולים להר סיני ואומר לזקנים לשבת ולחכות לו עם אהרון וחור. משה עולה להר סיני וענן מכסה את ההר במשך שישה ימים. ביום השביעי הוא קורא למשה. אלוהים נראה כאש אוכלת לעיני עם ישראל. משה נכנס לתוך הענן למשך ארבעים יום ולילה.

הפרשה מראה לנו את תהליך קבלת החוקים והמצוות ע"י עם ישראל. משה עולה להר סיני ומקבל מאלוהים שלב אחרי שלב בצורה הדרגתית מלאת עוצמה ולעיני כל העם כולו את לוחות הברית, התורה וכל המצוות והחוקים. התורה רוצה שנראה את עוצמתו של אלוהים ואת משמעותם של כל החוקים והמצוות  שבתורה שהוא נותן לנו, שהיא ערכית, מוסרית ודוגלת תמיד בצדק חברתי. החברה היהודית כיום איבדה את המוסר החברתי והערכי שלה. מנהיגים שצריכים להראות דוגמא אישית נעלמים מהרדאר החברתי ולא עושים את עבודתם הציבורית כנבחרי הציבור. החלשים, הזקנים והנכים נשארים חסרי אונים ללא הגנה. השחיתות מתפשטת ואוכלת לאט כול חלקה טובה.