עד להתפתחות המדע וההתקדמות הטכנולוגית בעת החדשה, התקשו בני האדם להסביר תהליכים כימיים וטבעיים, ופעמים רבות ייחסו אותם לכוחות על-טבעיים, לעיתים קדושים וניסיים ולעיתים שטניים ומרושעים. כן, מי שעשה דברים שנתפסו שונים ומוזרים בעת העתיקה ובימי הביניים, עלול היה להיחשב כמי ש"כרת ברית עם כוחות האופל" ואפילו להסתכן בחייו.

ברוב המקרים היו למעשים הללו הסבר מדעי, כמובן, אבל מחסור בכלים מדעיים הקשה על מתן הסבר שכזה, וגם אם היה בנמצא הרי שהציבור ברובו היה נטול השכלה ופתיחות מחשבתית לקבל אותו.

במאה השלישית לספירה פעלה באלכסנדריה ההלניסטית שבמצרים אישה שכונתה "מרים העברייה". היא הייתה אחת המדעניות הראשונות המוכרות לנו, ודמותה, מחקריה והמצאותיה השתמרו בספרו של זוסימוס מפנופוליס.

מרים הזו עסקה באלכימיה – ענף מדעי קדום שממנו התפתחו מאוחר יותר מדעי הכימיה. האלכימאים ביצעו ניסויים רבים ומגוונים, אחד ובולט שבהם היה להפוך מתכות זולות לזהב. האלכימאים האמינו שכל מתכת יכולה, עם קצת עזרה, להוציא את המיטב שבה. בנוסף, הם שקדו על מציאת תרופה שתרפא את כל המחלות ותבטיח חיי נצח.

למרים העברייה מיוחסות המצאות כמו "אמבט מרים" – כלי כפול לחימום איטי ומבוקר של חומרים, שנמצא עד היום בשימוש במעבדות המודרניות וגם במטבחים של חובבי האפייה שמכירים אותו בשם "בן מארי", בנוסף היא פיתחה שיטת אידוי ועיבוי של חומרים שונים ועוד, ובימים שבהם מנסים לשכנע תלמידות לבחור במגמות לימודים ריאליות, אין ספק שאישה (ועוד ממוצא יהודי) שנעשתה מדענית מובילה בימי קדם, היא סיבה לגאווה.

בפרשת השבוע "וארא" הולך משה בליווי אחיו אהרון אל פרעה ודורש ממנו לשחרר את עמו, אלא שהמפגש הופך למרתק ומוזר כאחד: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעַשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין". 

משה לוקח איתו את המטה ששידרג עבורו האל אל המלך, ועוד לפני שהוא מדבר הוא מבצע פעלול והמטה שלו הופך לבעל חיים. ומה עושה פרעה בתגובה? "וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן. וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם".

בין הצדדים מתחילה תחרות כישרונות למכשף הצעיר, ממש ועדת קבלה לבית הספר של הארי פוטר. פרעה, מעודד מהצלחת מכשפיו, מקשה את לבו – והאל ומשה עוברים לתוכנית ב' ומבצעים את עשר המכות.

נראה שמכשפים וכישופים היו עניין נפוץ במצרים העתיקה. וכך כתוב בספר הזהר: "אמר רבי יוסי, כל שוקי מצרים מליין טעוון הוו, ועוד דבכל ביתא וביתא הוו שכיחי זינין", ובעברית: "אמר רבי יוסי, כל שווקי מצרים היו מלאים אלילים, ועוד שבכל בית ובית היו נמצאים מיני מכשפים".

סביר להניח שהיום היה נמצא הסבר מדעי למעשיהם של אותם מכשפים מצריים. העובדה שהמקרא מביא קודם כל את הצלחתם של המכשפים בתעלול פשוט – נועדה להכין את הקורא ואת המצריים עצמם לאותן עשר מכות שיבואו מיד לאחר מכן. המקרא רוצה לומר שאולי המכשפים של פרעה הם בעלי יכולות, אבל שזו רק אחיזת עיניים. לעומת זאת, המכות שמביא האל על מצרים, החל מהפיכת מי הנילוס לדם, הם לא תעלול ומקורם בכוח על-טבעי של ממש.

בימינו אנו מנסים המדע והמחקר להסביר את עשר המכות ולפזר מעליהן את המסתורין. כך למשל, הוצע שמכת הדם הייתה ריבוי אצות אדומות (ממש כמו שמאיימים מדענים שיקרה אם יוזרמו מים ממקור אחר לים המלח), הפגיעה באקולוגיה של מי הנילוס גרמה לצפרדעים לעלות בהמוניהן ליבשה, ומכת החושך היא אובך כבד או שמקורה בהתפרצות של הר געש ביוון.

ומה לגבי מכת הבכורות? איך דווקא הבנים הבכורים של מצרים מתו והשאר לא? ובכן, יש מי שטוענים שבניגוד לנכתב במקרא, בעקבות המכות שניחתו עליהם, היו אלה המצריים שהקריבו את הבנים הבכורים כדי לרצות את האלים.

נס או מדע? בהקשר הזה כדאי לדעתי לחתום עם הרמב"ם - שבעצמו נחשב "עוף מוזר" בתקופתו. איש הלכה, פילוסוף, חוקר ורופא. הוא סבר שאין ניסים משום שכל העולם כולו וכל חיינו הם נס אחד גדול: "אין הרוח נושבת במקרה אלא הקב"ה הניעה", כתב, "ולא הרוח היא אשר השירה את העלים אלא כל עלה נשר במשפט ובגזירה מאת הקב"ה".