פרעה חולם בלילה שני חלומות. בחלום הראשון הוא חולם על שבע פרות רזות שאוכלות שבע פרות שמנות. בחלום השני הוא חולם על שבע שיבולים דקות ושדופות שבולעות את שבע השיבולים הבריאות והמלאות. פרעה קורא לכל חרטומי מצרים וחכמיה, שלא מצליחים לפענח את חלומותיו. שר המשקים נזכר ביוסף, שפתר לו ולשר האופים את החלומות בכלא, והמליץ עליו בפני פרעה. פרעה שולח את אנשיו לקרוא ליוסף מהכלא. מוציאים אותו מהבור, רוחצים ומגלחים אותו, ומחליפים את בגדיו. פרעה מספר ליוסף על החלומות ויוסף פותר אותם. הוא אומר לפרעה שאחרי שבע שנים טובות יגיעו שבע שנות בצורת. הוא מציע לפרעה לבנות אסמי תבואה ברחבי הערים במצרים כדי לאסוף ולאחסן בהם את התבואה לשבע שנות הבצורת המתקרבות. דבריו של יוסף מוצאים חן בעיני פרעה והוא מבין שלפניו עומד איש נבון וחכם. לא רק שהוא פותר את החלומות, אלא גם מציע איך להתכונן לשנות הבצורת הארוכות. פרעה נותן את טבעתו ליוסף, מלביש אותו בבגדים מפוארים, נותן לו תכשיטי זהב וקורא לו בשם "צפנת פענח". פרעה נותן לו לאישה את אסנת בת פוטי והוא מתמנה להיות "המשנה למלך" פרעה, כשהוא אחראי על כל איסוף התבואה ובניית המחסנים בערי מצרים. 

יוסף היה בן 30 שנים כשהתמנה "למשנה המלך" פרעה. יוסף ישב בכלא המצרי 12 שנים ארוכות. ליוסף נולדו שני בנים, אפרים ומנשה, והוא נשאר תמיד בזהותו היהודית ומעולם לא הפך להיות מצרי. הוא מגדל את בניו כיהודים לכול דבר.

שנות הרעב מגיעות כפי שיוסף חזה למצרים והתפשט לכל ארצות האזור, כולל ארץ כנען. המצרים מבקשים מפרעה לחם והוא שולח אותם ליוסף, שפותח את המחסנים ומספק להם לחם. הרעב מגיע גם לארץ כנען, דבר שמאלץ את יעקב לרדת ולקנות לחם במצרים. הוא שולח עשרה מבניו למצרים ומשאיר את בנימין בארץ כנען. האחים מגיעים למצרים כדי לקנות לחם ויוסף מזהה אותם מיד. הם לא מזהים אותו בגלל חזותו המצרית. הוא מתעלל בהם ומאשים אותם בריגול. הוא כולא אותם שלושה ימים בכלא. אחרי שלושת הימים הוא מבקש מהם להביא את האח הקטן, בנימין, כדי שהוא יאמין לדבריהם שהם לא מרגלים. יוסף מבין את שפת דיבורם ושומע את ראובן מוכיח אותם על פרשת מכירת יוסף, שעכשיו הם נענשים על כך. יוסף שומע את הדברים ובוכה לבדו. הוא לוקח את שמעון וכולא אותו עד שיביאו אליו את בנימין. האחים חוזרים לארץ כנען ובמלון רואים שכול כספם הוחזר. הם מגיעים ליעקב ומספרים לו על התלאות במצרים ועל שהאשימו אותם בריגול וכלאו את שמעון בכלא עד שיביאו את בנימין למצרים ויוכיחו שדבריהם אמת. יעקב מסרב להוריד את בנימין למצרים, למרות שראובן מתחייב להחזיר את בנימין בשלום. 

הרעב בארץ כנען כבד ואין ברירה אלא לחזור למצרים ולהביא לחם. יהודה מתחייב בפני יעקב שהוא יהיה אחראי לבנימין ויעקב מסכים. הם לוקחים איתם מנחה ליוסף ואת הכסף שהחזיר להם יוסף. האחים מגיעים ליוסף עם בנימין והוא מבקש מהם להגיע לביתו. יוסף מוציא את שמעון מהכלא ונותן להם מים לרחוץ את רגליהם ומספוא לחמורים. הוא שואל אותם לשלום אביהם והאם עודנו חיי. יוסף מתרגש לראות את בנימין אחיו ונכנס לחדרו ובוכה. הוא מצווה על אנשיו לתת לאחים לחם כדי שיקחו לארץ כנען כל אחד לפי יכולתו. הוא מכניס גביע כסף לחפציו של בנימין ואנשיו רודפים אחרי האחים ומאשימים אותם בגניבת גביע הכסף. יהודה והאחים חוזרים לביתו של יוסף, שמאשים אותם בגניבת גביע הכסף. הגביע נמצא אצל  בנימין ויוסף אומר לאחים שבנימין יישאר במצרים כעבד והם יכולים לחזור לארץ כנען לאביהם.

הפגישה עם האחים קשה וטעונה מאוד, והיא מרגשת מאוד את יוסף עד דמעות מפני שלא ראה אותם במשך שנים ארוכות. האחים לא מזהים את יוסף, בעל השפעה וכוח רב, בחצר המלך פרעה. הוא הגיע למעמדו בזכות יכולותיו האישיות וחוכמתו הרבה. יוסף מתנהג אליהם בקשיחות רבה ומאשים אותם בריגול. האחים מאוד מבוהלים, מפוחדים, ומבינים שנענשו על מעשיהם הרעים כלפי יוסף. 

הנקמה של יוסף באחים עולה כל הזמן שלב, כדרמה מותחת וסוחפת. יהודה כבר מסומן אצל יעקב כמנהיג האחים והוא סומך עליו. יוסף נשאר יהודי ויש לו אמונה חזקה באלוהים. פרעה מבין שליוסף יש את האלוהים שלו ומכבד אותו על כך. נער יהודי שמצליח בגיל 30 להגיע לצמרת השלטון במצרים.

שבת חנוכה: בשנת 164 לפנה"ס רצה השלטון היווני בא"י לנתק את העם היהודי מדתו. מרד החשמונאים הוכרז ע"י מתתיהו הכהן ממודיעין. אנטיוכוס הרשע הטיל על היהודים גזרות של איסור קיום מצוות וחוקי התורה. הגבורה היהודית של מתתיהו וחמשת בניו, לוחמים עזי נפש שנלחמו כנגד אויב אכזר וחזק. המלחמה הייתה לחיים ולמוות. מלחמה עקובה מדם של גיבורים בשדה הקרב, שהיו מוכנים למות על קדושת השם. החשמונאים יצאו לקרב מעטים מול רבים, ללא נשק רב. בעוז רוח, קנאות ואמונה בזהותם היהודית ניצחו במערכה. העוז והכוח נבעו מרצונם להישאר יהודים נאמנים. "בית המקדש" טוהר מהטומאה ונמצא רק פח שמן אחד שהספיק לשמונה ימים. החשמונאים זינבו אחר צבא היוונים במלחמת גרילה ולא בקרב פנים אל פנים. מהלכיו של יהודה המכבי נלמדים עד היום בכול צבאות העולם. הגבורה היהודית לא הייתה רק בשדה הקרב. האמונה היהודית עמדה למבחן. ההתיוונות גרמה לקרע עמוק בעם היהודי. חג החנוכה צריך להזכיר לנו להיות תמיד חזקים בשדה הקרב וברוח. מוטלת עלינו משימה בחג החנוכה להאיר את כול עם ישראל באור. להיות תמיד מאוחדים ולזכור את הנס הגדול שהתרחש. העם היהודי ניצל מהשמדה. מתתיהו הכהן הצליח להחזיר את האמונה היהודית ולחדש את עבודת הכוהנים "בבית המקדש". גם היום ישנו שבר גדול באחדות הלאומית ורעידת אדמה כשהאחדות הפנימית מתרסקת לרסיסים. עלינו להתחזק ולהאמין באמונה שלמה בעם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל.