אלוקים מדבר אל משה על כך שפינחס הרג בחמת זעם את החוטאים בעם, ובכך הוכיח את קנאתו אליו. על מעשהו זה הוא מבטיח לו את הכהונה לו ולזרעו לעולם. פינחס נוטל את החוק לידיו והורג את זמרי בן סלוא שהיה נשיא מכובד בעם למשפחת שמעוני ואת המדיינית כזבי בת צור שהייתה ממשפחה מיוחסת (אחותו של נשיא מדיין). אלוקים מבקש להעניש את מדיין על מעשיהם הרעים. נערך מפקד בעם לכול הצעירים מגיל עשרים כדי לכמת את גודלו היחסי של כול שבט לקבלת הנחלות לאחר כיבוש הארץ. בנות צלפחד מחלה נעה, חגלה, מלכה ותרצה פונות למשה, לפני אלעזר הכהן, הנשיאים וכול העם פתח אוהל מועד. הן מבקשות לרשת את נחלת אביהן שמת כנראה ולא השאיר אחריו בנים יורשים. משה מעביר את הבקשה לאלוקים. אלוקים מחליט שמגיע להן נחלה ובכך גרם לשינוי בחשיבה של ירושת בנות באותה תקופה. במידה ואין בנים יורשים תעבור הזכות לבנות, כך קבע אלוקים בהחלטתו.

אלוקים אומר למשה לעלות על הר העברים כדי לראות משם את א"י ובכך מודיע לו אלוקים שהוא ימות כמו אהרון אחיו והוא לא יורשה להיכנס לא"י. יהושע בו נון מתמנה ליורשו של משה והוא מעמיד אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל בני ישראל כדי להראות להם את יורשו. לאלוקים חשוב מאוד שכול העם יחגוג בא"י את כול החגים והמועדים וישמרו על יום השבת. על הקרבת הקורבנות יש להקפיד ולא לחרוג מההוראות. אלוקים מבקש סדר בהקרבת הקורבנות ושלא יהיו טעויות או הקרבה של "עבודה זרה".

הקנאות של פינחס הייתה חריגה מאוד ודומה מאוד לקנאותו של אליהו הנביא. קנאות היא מעשה קיצוני של אדם בעל אמונה חזקה ללא פשרות באלוקים. היהדות אינה דוגלת בקנאות דתית והיא מאמינה מאוד בתורה "שדרכיה דרכי נועם וכול נתיבותיה שלום". בקנאות רגילה האדם נכנע ליצר החמדנות שנמצא בתוכו ולפעמים הדבר יוצא משליטה. התורה אינה מעודדת קנאות דתית מפני שחיי אדם קדושים. עומק האמונה של פינחס עברו את ההיגיון והרגש הקיימים מפני שיש איסור לקחת את החוק לידיים ולהרוג אדם בשם קנאות דתית. ישנו בית משפט שמחליט אם האדם אשם וישנו גם גזר דין מוות שהמוציא לפועל הוא בסמכות בית המשפט בלבד.

פינחס בן אלעזר זכה לכבוד גדול בפרשה ולתמורה על התנהגותו כשהרג את החוטאים בחמת זעם וכך נעצרה המגפה בעם שהפילה חללים רבים. פינחס נטל את החוק לידיו והרג בעצמו את החוטאים. התורה מאוד מפרגנת לפינחס ולא מאשימה אותו ברצח. היא מבינה שפינחס לא היה יכול לעצור את רגשותיו ולכן לקח את החוק לידיו. אלוקים בוחן כליות ולב ונותן לפינחס שכר כפול על התנהגותו. הוא פוטר את פינחס מעונש ומעניק לו את הכהונה לו ולזרעו לעולם. הריגת בני אדם מתוך קנאות דתית אינה מקובלת ביהדות מפני שחיי אדם קדושים. היהדות אינה רוצה להרוג חוטאים, אלא להחזיר אותם לדרך הישר בדרכי נועם. כול החוקים והמצוות נועדו כדי להגן על האדם וגם להעניש אותו במידת הצורך. גזר דין מוות נועד כשאין פתרון אחר לבעיה והאדם הוזהר פעמים אחדות או נקנס וזה היה המוצא האחרון.

נחזור לבנות צלופחד שביקשו לקבל נחלה בשם אביהן בא"י. בתקופה הזאת בנות לא היו יורשות את נחלת אביהן ויש בכך חידוש בתורה. האחיות לא התביישו לבקש ממשה את נחלת אביהן. הן התנהגו באופן משכנע, חיובי ואוהד מאוד. "ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכול העדה פתח אוהל מועד". אביהן שמת בגלל חטאו לא היו לו בנים יורשים ובנותיו מגישות למשה את הטיעונים שלהן בצורה מאוד ברורה והגיונית ועמדו על זכותן החוקית לרשת את אביהן. הכוח הנשי בא לידי ביטוי במלוא העוצמה והן קיבלו התייחסות מאוד הוגנת. הן הצליחו לשנות את החשיבה בדיני ירושה במשפחות שאין בהן בנים יורשים. הן מסבירות בדעתנות מדהימה את הטיעון שלהן בצורה מתקבלת על הדעת ומוסרית בפני כולם. משה עצמו פוסל עצמו לדון בבעיה ומעביר את הטיעונים שלהן לאלוקים. אלוקים נותן החלטה חיובית ומאוד צודקת. בנות צלופחד מאוד חדשניות בתפיסה שלהן וחלוצות בעלות אומץ רב ובגישה נכונה לדילמה. התורה מאוד אוהדת אותן ונשים רבות שינו את ההיסטוריה היהודית בחוכמתן, אומץ הלב והתבונה הרבה. עוצמתן הנשית והאמונה שלהן באלוקים הובילו לשינוי הגישה לנשים. נשים הן הכוח הרוחני הגדול ביותר הקיים ביהדות והתורה מתייחסת אליהן בחיוב.

תקופת "בין המצרים": צום י"ז בתמוז פותח את שלושת השבועות של תקופת "בין המצרים" שמסתיים ב-9 באב גם בצום. עם ישראל מתאבל בתקופה הזאת על "חורבן בית המקדש" הראשון והשני, חורבן ירושלים, יציאה לגלות, הרוגים רבים , הפסקת עבודת הכוהנים והלווים והקרבת הקורבנות "בבית המקדש". אלו הם זמנים קשים שהיו לעם ישראל בכול התקופות. אלפי שנים אחרי החורבן הנורא אנו עדיין מרגישים את גודל הכאב העמוק בגלל שנאת חינם, שפיכות דמים והתנהגות רעה מאוד. בשנת 70 לספירה נפרצו חומות ירושלים ע"י טיטוס מפקד הצבא הרומי בא"י. המצור על ירושלים נמשך שלושה חודשים בלבד עד הבקעת החומה בי"ז בתמוז. שלושה שבועות אח"כ נכבשה ונהרסה ירושלים ו"בית המקדש" הועלה באש. בימים אלו נהוג לא להסתפר או להתגלח, לא קונים בגדים חדשים, לא מתחתנים או עורכים מסיבות. מומלץ בימים אלו לא ללכת לים או לבריכה. עלינו להבין את התוצאות של חוסר אחדות שגרמו לחורבן הנורא.

הפטרת פרשת פינחס: בהפטרה מסופר על "אליהו הנביא", דמות מופלאה עטופת מסתורין ובעל אמונה מוחלטת באלוקים. באותה תקופה עבודת האלילים תופסת תאוצה ביוזמת "איזבל המלכה" שפותחת חזית בלתי מתפשרת נגד "אליהו הנביא". היא רוצה להרוג אותו בכול מחיר ויוזמת נגדו גזר דין מוות. אלוקים מחליט לבסוף לסיים איתה ובעלה אחאב את החשבון באופן אישי ביותר. אלוקים בכוחו יכול לגרום לבצורת, לשלוט בכוחות הטבע ולחרוץ את גורלו של כול אדם לטוב או לרע. אליהו הנביא הוא שליחו של אלוקים, לאחר שניצח בהתערבות בהר הכרמל כנגד נביאי השקר, הבצורת מסתיימת אך אליהו הנביא נשאר לבד כשהעם ממשיך לחטוא בעבודה זרה. אליהו אינו מאושר, כועס על עצמו ומאוכזב מהתנהגות העם ולא מסוגל יותר להמשיך בתפקידו כנביא. אלוקים מחליט למנות במקומו את "אלישע הנביא". הנביא אליהו לא רואה תקווה שהעם יחזור בתשובה מדרכו הרעה ובורח לאזור באר שבע למדבר. הוא מרגיש בודד, עייף ונשאר ללא כוחות נפשיים. הוא מבקש למות ונרדם תחת שיח רותם. מלאך ה' מפתיע אותו ואומר לו לקום לאכול ולשתות מפני שצפויה לו דרך ארוכה. הוא מגיע למערה בהר חורב אחרי שהלך 40 יום ולילה. אלוקים מתגלה אליו ונותן לו לבצע כמה מטלות. הוא מצווה עליו להמליך את חזאל למלך ארם כדי לשמש "מעניש תורן"  שיכה את ממלכת ישראל, להמליך את יהוא בן נמשי שיחליף את מלכות אחאב ואיזבל והריגת כול בית המלוכה כולל איזבל המלכה. אלוקים מצווה עליו למנות את אלישע כיורשו אחריו, כדי שימשיך את המלחמה נגד העבודה הזרה. אליהו הנביא מעדיף למנות את אלישע לנביא כצעד יחידי במקום לבצע את השליחות של המלכת חזאל ויהוא. אליהו משליך את אדרתו מעליו סימן לאלישע שהוא ממנה אותו לנביא במקומו. אלישע נפרד מהוריו ועורך סעודת פרידה עם צמד בקר ונותן את הבשר לעם. הנבואה של "אליהו הנביא" ממשיכה להתקיים ע"י "אלישע הנביא".

אחאב בן עמרי מלך ישראל מלך על ממלכת ישראל, אך חטא כשהנהיג עבודה זרה. הוא התחתן עם איזבל בת מלך צידון. אחאב הכעיס את מאוד את אלוקים בהתנהגותו. איזבל המלכה הייתה מאוד דומיננטית ורצתה להיות מלכה משפיעה. היא רצתה להרוג את אליהו הנביא בכל מחיר ובכך עברה את "הקו האדום" אצל אלוקים. המלך יהוא הרג את איזבל ע"י השלכתה מחלון הארמון. כלבים השחיתו את גופתה ושתו את דמה. אחאב המלך נהרג במלחמה כנגד צבא ארם. העונש של אלוקים למשפחת המלוכה היה אכזרי ביותר וממשפחת המלוכה לא נותר זכר.