בתחילת שנת הלימודים הנוכחית החליטו בהנהלת מקיף ה' להוריד לאלתר את הצלצולים בבית הספר. בהנהלה אומרים כי על כל תלמיד ומורה לקחת אחריות אישית ולעמוד בלוח זמנים. הצלצול מהווה את תחילת השיעור וסיומו, כעת המורה אינה יכולה להגיד את המשפט: "הצלצול הוא בשבילי", ומאידך התלמידים לא יחושו מהו "הצלול הגואל"...

הרעיון החדשני מבורך וכמו בכל משהו שונה, יש שקשה להם לקבלו:

אל עיתון 'המגזין' הגיע מכתב בעילום שם בזו הלשון: "במקיף ה' החליטה הנהלת בית הספר לבטל את הצלצולים של בית הספר, צלצולים להפסקות ולשיעורים. ההנהלה החליטה שכל תלמיד צריך לקחת אחריות אישית ולעמוד בזמנים. מי שלא עומד בזמנים נענש. המצב הזה מכריח אותנו התלמידים להסתובב עם שעונים, גם מי שלא אוהב. יש כאלה שאין להם שעונים, ולכן נאלצו לרכוש שעון. ההנהלה לא מרשה לנו להסתובב עם פלאפונים, ככה שגם אם נרצה להציץ מה השעה בפלאפון, אסור לנו. ועד ההורים שותק ולא עושה כלום".

עם קבלת המכתב בקשנו להבין מה עומד מאחוריו, מסבר שאכן במקיף ה' בטלו את הצלצול.

גם אבא של תלמידה בכיתה ח' אמר: "רצוי שיחזירו את הצלצול ויפסיקו לנסות להמציא את הגלגל מחדש".

א' אחת התלמידות משכבה י"א שתפה אותנו בתחושותיה: "כשהגענו בתחילת השנה אל בית הספר, ציינו בפנינו שלא יהיה לנו יותר צלצולים, מנהל בית הספר רכש לכל כיתה קופסה. בתחילת כל שיעור המורה עוברת עם הקופסה וכולנו שמים את הטלפון הנייד בתוך הקופסה הזאת, בסוף השיעור אנחנו מקבלים אותם חזרה. זה מגוחך כי אנחנו לא יודעים מה השעה ומתי השיעור מסתיים, אנחנו תמיד סומכים על מי שיש לו שעון יד ומתלחששים בינינו באמצע השיעור ושואלים 'מתי השיעור נגמר?".

ש' תלמיד כיתה י' במקיף ה': "כשאנחנו מאחרים נותנים לנו עונשים, כמו לא להיכנס לשיעור, להגיש עבודות, להגיע ביום למחרת בשעת אפס ותמיד מיידעים את ההורים. כל עוד אין צלצולים אנחנו התלמידים צריכים להיות במתח ובלחץ מתי השיעור מתחיל ומתי הוא ייגמר. כשהיה צלצול הייתי רגוע יותר בהפסקות, הייתי הולך לשירותים, דואג לקנות לעצמי כריך ויודע שכשההפסקה נגמרת אני שומע צלצול ואז אני נגש לכיתה".

חלק מהתלמידים מתלוננים אך חובה לציין כי כל שינוי שנעשה אי פעם, בכל מקום נקודה בעולם ובכל נושא, גרר בעקבותיו אי נוחות, תלונות וכו' עד לשלב בו מתחילה תקופת ההסתגלות לשינוי המוטמע. 

מדובר בניסוי שיש רציונאל מאחוריו - למנוע מהתלמידים לבצע פעולות רובוטיות וכחלופין להרגיל את עצמם לאחריות אישית. גם בעבודה, בצבא, באקדמיה ובחיים הפרטיים אין צלצול. 

אין ספק שהטעמת השינוי תקח חודשים מספר ועד אז יהיו תלונות, יהיו כעסים, יהיו עונשים וכמו בכל דבר בחיים התלמידים והמורים יסתכרנו, או שייסתבר שהניסוי נכשל. אבל גם לנסות זה סוג של חינוך מהמעלה הראשונה, כי אם לא ננסה...אם תמיד נחשוב בתוך הקופסא, החיים שלנו תמחיד ימתינו לצלצול הגואל.

מאגף החינוך העל יסודי בעיריית אשדוד נמסר בתגובה: "מדובר בניסוי שהנהלת ביה"ס והעומד בראשה מובילים, על מנת לאפשר לחנך למשמעת עצמית. אנו רגילים כי כל דבר ראשוני מעורר התנגדויות וחששות, אך יש בהחלט מקום לתת לשינוי המחשבתי הזה הזדמנות סבירה, של שנה לפחות, על מנת שתהיה פרספקטיבה למדידה. אין ספק כי חינוך למשמעת עצמית הוא דבר מרענן וחדשני במחוזותינו, ולהצלחתו יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת לעתיד החינוך. אנו משוכנעים שצריך לתת לו הזדמנות הוגנת בטרם תתקבל החלטה בנדון".