|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לאהובינו היקרים, דבכל אתר ואתר:
כולם נקבצו ובאו לך, להתאסף יחד שבטי ישראל, בנסיעה לציונו הקדוש של בעל הפלא יועץ זיע"א. וכמאמר הכתוב בפרשתנו: "אתם נצבים היום כולכם...כל איש ישראל".
ודרשו חז"ל, שכל ישראל ניצבו באחדות ובשלום, כל איש ישראל, כאיש אחד בלב אחד. מובא בספרים הקדושים שכל אדם צריך לעמול כדי לקנות לעצמו את מעלת ומידת השלום, שהיא מעלה גדולה עד למאוד, שאדם אוכל את פירותיה בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. וכבר אמר דוד המלך (תהלים כח, יד) "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", דהיינו, שהברכה שהקב"ה מברך את עם ישראל, שיהיה שלום מוטל בניהם ואם כן, ודאי שהשגת השלום הוא יסוד גדול להגיע לעליה ברוחניות.
וטעם הדבר, כיוון שעל ידי השלום, יכול האדם להגיע להישגים והצלחות נפלאות, בגשמיות ורוחניות וכאשר, השלום נעדר, אנו עסוקים כל העת במחלוקות ובמלחמות, אשר מסיטות אותנו מתפקידנו ומטרתנו. נמצא, שכל המחלוקות הם מעצת ורצון היצר הרע, בכדי שהאדם לא ימלא את ראשו בעיקר, אלא יתעסק במחלוקת וספיחיה שהם טפלים.
לכן, אין גבול ושיעור למעלת השלום, כי כאשר אדם נמצא בשלום עם הסובבים אותו, יש לו את הזמן והיכולת להתמקד בעיקר ולעשות את תפקידו.
צריך לדעת יסוד נפלא, שקודם שהאדם יעשה שלום עם הסובבים אותו, יש לו לעשות שלום עם עצמו, כיון שפעמים רבות יש לאדם מחלוקת בתוככי עצמו, הנובעת מצד הרצונות והדחפים המנוגדים שמתרחשים בנפשו, שמצד אחד הוא נמשך לעשיית טוב ומאידך לעשיית רע. והמחלוקת הפנימית שבנפש האדם, כמו גם חוסר ההצלחה שנלווה אליה, יכולים להדמות בעיניו כביכול כמחלוקת שלו עם הסובבים אותו וטעות זו, גורמת להרבה בני אדם לתלות את חוסר ההצלחה בסובבים אותם והנלווים אליהם. לכן, ראשית כל, יש לאדם לעשות שלום בתוככי נפשו, לדעת את הכוחות הפועלים בה ולהשליט את הטוב על הרע. לאחר מכן, יפנה לבנות את השלום יחד עם כל הסובבים אותו, ויראה הצלחה. בגודל מעלת השלום שנינו במסכת אבות (פרק א), הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ובקרבן לתורה. וביאר הקדוש רבי אליעזר אזכרי זצ"ל (בספר חרדים סוף פרק ח), שכשם שבעולם הזה ישנם בתי מדרש, כך בעולם האמת ישנם בתי מדרש, ובראשם עומדים אבות העולם וצדיקי הדורות. וכך גם לאהרון הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום ישנו בית מדרש, שאליו מתקבצים ובאים כל מי שהלך בדרכו של אהרון הכהן, דרך האחווה והשלום. וזה מה שייעץ לנו הלל הזקן, כיון שמעלת השלום כל כך גבוהה, לכן הוי מתלמידיו של אהרון, ללכת בדרך השלום ולרדוף אחריה, כיון שבזאת תקנה לעצמך חלק רוחני נצחי, להיות בעולם הבא, מיושבי בית המדרש של אהרון הכהן. אמרו חז"ל (ברכות נו, ב), הרואה קדירה (סיר) בחלום יצפה לשלום, וביאר הגאון מוילנא (קול אליהו ברכות), שכידוע האש והמים הם שתי טבעים מנוגדים זה לזה ואין להם קיום ואחדות כלל באופן טבעי. אך באמצעות הקדירה שמפרידה בין האש והמים בצורה הנכונה, ניתן להפיק תועלת רבה לאדם. על ידי הקדירה ניתן לקרב את שתי הלוחמים הללו, המנוגדים זה לזה ומרוחקים זה מזה, ויחדיו להביא ברכה ותועלת, לכן ראיית הקדירה בחלום מרמזת על השלום.
הרי, שעל ידי השלום ניתן לחבר בין שני דברים מנוגדים, ואפילו להביא לשלמות והתאמה ביניהם. כלל ידוע הוא אצל חוקרי המדע, שפעמים רבות דבר חדש נוצר, רק על ידי חיבור בין שני דברים מנוגדים זה לזה, ומהחיבור הניגודי נוצר דבר שלישי חדש, אבל ללא החיבור ועשיית השלום בין שתי הדברים המנוגדים לא יצא דבר. כך כשנתבונן בצורת ההליכה הטבעית נראה, שכאשר האדם עוקר את רגלו הימנית לצעוד קדימה, הרגל השמאלית נותרת עדין נטועה חזק במקומה ואינה משתתפת בהליכה. ורק כאשר הרגל הימנית הונחה על הקרקע, עוקר האדם את רגלו השמאלית לצעוד, ואו אז הרגל הימנית נותרת על עומדה וכביכול אינה מסייעת בהליכה. אכן, פעולת ההליכה של הרגל הימנית מנוגדת לרגל השמאלית, אך רק כך תתאפשר הליכת האדם, אם ירצה האדם ללכת בו זמנית בשתי רגליו הוא יפול מיד, ועל ידי החיבור והשלום בין שתי הניגודים יחדיו, מצליח הוא בדרכו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ערב שבת קודש, מהשבתות האחרונות של השנה. יש לשבתות האלו כח גדול ביותר למיתוק הדינים ולעורר רחמים בשמי מרומים בקהילות עם ישראל הקדושים נהגו להקפיד באמירת תהילים בחודש אלול ובפרט בשבתות הקדושות של חודש זה, ובכל עת ובכל זמן, רואים אנו את מו"ר זקננו רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל, עומד בשבת קודש, מחזיק התהילים בידו ובעמידה, משתדל לסיים לקרוא את התהילים ביום שבת.
וידוע שאמרו חז"ל כל צרה ובעיה, אשר יהודי נמצא בתוכה, בתוך התהילים יש פיתרון לצרתו ולבעייתו. ולכן, ליקטנו כמה מזמורי תהילים, אשר נפשי יצאה בדברם וסגולות גדולות ונשגבות טמונים בהם, עד כי יבא שילה והם תיקון לנפש האדם ובראשם מצוות דאורייתא אשר עצם אמירתם בכוונה, בהם אפשר לזכות בכמה מצוות מהחשובות ביותר מדאורייתא
ולכן, יקפיד האדם בכל ימות השבוע ובפרט בשבת, לקרוא את הספר הקדוש ספר התהילים.
וידוע מעשה על חבורה של ילדי חמד, אשר היו עוסקים בתורה ובמצוות אצל רבם והגדרתם הייתה תינוקות של בית רבן שלא חטאו בזמן הצר הרוסי היו כופים ולוקחים את אותם נערים לצבא ומגדלים אותם, לא כבני אדם, אלא כחיות השדה ואחרי כן, היו מעבירים אותם על דתם; כיתה שלמה נלקחה לצבא, עמדו הילדים הצטערו מה נעשה, איך נעורר רחמי שמים, בכדי שאבינו ירחם עלינו ויושיענו?! קמו ואמרו מה יהודי עושה בשעת צרה? קורא תהילים! אך לאף אחד מהם, לא היה ספר תהילים ואיך יקראו תהילים, עמדו כל הנערים וזכרו ניגון התהילים והיו ממלמלים בקול את ניגון התהילים- הניגון הזה עלה לפני כיסא הכבוד ובזכות הניגון ריחם הקב"ה על ילדי חמד הללו והתבטלה הגזרה בנס מעל הטבע.
אם כך נדמה בנפשנו, יהודי שקורא תהילים מעומק הלב, עד היכן כוחו מגיע ועולה.
וצריך האדם לידע, הנה אמרו חז"ל ספרי חיים ומתים לפניך נפתחים בראש השנה וקשה לנו מילא סיפרי החיים הקב"ה פותח, למה צריך לפתוח שוב ספרי המתים לעיין בהם? אלא אפשר לפרש ולומר: ישנם שתי סוגי מצוות: יש מצווה שאדם מקיים אותה ובסיומה שם הסתיימה המצוה; ויש מצוה אחרת שמתגלגלת והולכת וממשיכה הלאה, למשל אדם שבנה בית הכנסת המצווה אינה מסתכמת בבנייה בלבד, אלא, כל יום שנכנסים יהודים ומתפללים עולה ומתעלה האדם למדרגות גבוהות בשמים וזה "ילכו מחיל אל חיל" שהצדיקים בשמים הולכים מדרגה לדרגה, על פי כוחם בעוה"ז וכן, צדיקים אין להם מנוחה בשמים, מדוע אין להם מנוחה? משום שעסוקים לעלות ולהתעלות ולכן, סיפרי מתים, אף פתוחים כל ראש השנה בודקים את מעלת המתים, האם עלו ולאן עלו והיכן יהיה מקומם בעולם האמת.
ונביא ראיה לדבר הגמרא במסכת חגיגיה דף ד' אומרת אמר רבי אלעזר כשהיה מגיע לפסוק הזה היה בוכה " ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי" מה שמואל הנביא שהיה צדיק אחרי מותו היה מתיירא מן הדין וכועס על שאול למה העליתני, קל וחומר אחרים שגם להם יש פעם בשנה דין ומה פחד שמואל- מבארים המפרשים, בניו לא הלכו בדרך ה', פחד שמואל שמעשיהם מורידים אותו מטה ולכן, כששאול העיר את נשמתו באוב, לשאול את אשר יהיה במלחמה למחר, פחד שמואל שמעירים אותו לדין, להוריד אותו ממקומו בשביל בניו שלא הולכים בדרך ה'.
לכן, יזהר בכל כוחו להקפיד על ספרי חיים ואף על ספרי מתים להוסיף בימים אלה לו ולבני משפחתו, אשר נפטרו מן העולם וביותר יקפיד בכניסת שבת ביציאת שבת. אמרו חז"ל כל השבוע הרשעים בגיהנום ובשבת יוצאים מגהנום ובמוצאי שבת, שבים לגהנום, אך על פי מעשיהם של בני המשפחה החיים, כשהבן או הקרוב משפחה החי, מכניס את השבת מוקדם מוציא את כל בני משפחתו מגהנום ראשונים וכשמתעכב ביציאת שבת, משאיר אותם מחוץ לגהנום אחרונים ואז אותם בני משפחה עומדים ומליצי יושר עליו, על הטוב אשר גמל אותם.
חס ושלום, כשלא נוהגים כשורה בשבת מצערים את קרוביהם ומכפילים עליהם את עינוי הדין בשמים.
שבת קודש, זה זמן מיוחד לתשובה מאהבה בשמחה ובטוב לבב, אך ישתדל האדם בכל כוחו לא רק לקרב עצמו, אלא להשפיע על כל הסובבים להתקרב להקב"ה, בשמחה ובטוב לבב.
והנה, תמיד מול עינינו, מעשה המובא בקדמונים, איך ינהג האדם ולא יכפה עצמו אלא בדרכי נועם, ישיג כל טוב: מעשה באדם אשר היה נשוי עם אשה צדיקה חכמה ונבונה ויראת ה' הייתה אוצרה, באחד הימים הלך הבעל לבית המשתה עם אחד מעשירי העיר אכל ושתה צחקו והתהוללו ובתוך ההתהוללות השתכרו כטוב ליבם ביין, עמד בעל הבית הקשה ואמר לאיש ההגון יש לי בת, אשר עדיין לא התחתנה ורוצה אני שתישאנה והדבר הזה יהיה שמחה גדולה בעיני. אמר לו האדם: אני נשוי עם אשה צדיקה הגונה וטובה, מדוע אעשה מעשה זה? השקה אותו האיש הקשה עוד משקה עד שלא עמד בזה כבר ואז עמד ובנדר נדר לו וכתב וחתם, שיוסיף את ביתו לאשה ועוד הוסיף ונתן לה נדוניה גדולה והבטיח כתובתה מרובה, הכל כתוב וחתום.
כשהגיע לביתו, התפקח מיינו, הבין את אשר עשה והצטער צער גדול. לא ידע איך לעמוד ולומר זאת לאשתו הצדקת ואשתו ראתה שפניו לא כתמול שלשום, עמדה וביקשה להבין את אשר לו. בסוף, לא עמד עוד וגילה וסיפר לאשתו את אשר עשה. מיד קמה על רגליה אשתו ואמרה מזל טוב, אשריך! אני מיד קמה והולכת לבית אבי לחודש ימים, עד שתתחתן בשמחה ויעברו ימי שבע ברכות עליך, באושר ובטוב לבב; הבעל, לא האמין, אשתו אספה את בגדיה ויצאה לדרכה והוא הלך לבית אבי כלתו החדש וביקש להכין למחר, או ליום שאחרי, את החתונה הגדולה בביתו כולם עמדו ושמחו שמחה גדולה בהכנות הללו, הייתה חתונה כל טובי העיר השתתפו בה שמחה מרובה ביותר בלילה נכנס האדם לחדרו יחד עם אשתו ומוצא שצרתו גדולה מצרת אשתו, אשה חסרת דעת חסרת דרך ארץ, אשר אין ביכולתה לעשות מאומה בבית וכו' חיכה האדם לבוקר ובבוקר הלך לאביה ודרש ממנו, מיד, להתגרש מביתו ושילם לה כל אשר חפצה. אחרי שהוציאה מביתו, רץ לבית חמיו והלך בוכה לפני אשתו מבקש מחילה וסליחה וכפרה. אשתו מחלה וסלחה, אך אמר לאשתו אמרי נא לי מדוע נתת לי, בקלות כל כך להתחתן ועזבת את הבית ונהגת בצורה הזאת? ענתה האשה ואמרה: ידעתי מי אני וידעתי אילו הייתי צועקת ומתלוננת, דבר זה היה נשאר בליבך כל החיים בכל עת ובכל זמן, היית חושב וחושש אולי טעיתי, אולי הפסדתי, לכן נתתי לך שתראה את הכל, נתתי לך שתרגיש את הכל ואחרי שראית והרגשת ואתה אחראי להפסד הכספי שנגרם לך יודעת אני שליבך יהיה שלם ושלא יהיו תלונות יותר בליבך.
כך אצל אדם, כאשר כופים האדם לעשות דבר ומונעים ממנו בכח, לעשות מה שליבו חפץ נשאר הרע בליבו ולא מתרפא "בטוב טעם ודעת למדני חוקיך".
הקב"ה, יתן לכולנו שבת שלום שבת של הצלחה שבת של ישועה ונזכה כולנו לגאולה שלמה בקרוב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
