ב-21.10.2024 חשפה המשטרה מטען חבלה רב עוצמה בלובי בניין מגורים ברחוב אקסודוס במרינה. לאחר שעות המטען נוטרל בבטחה על ידי חבלני מרחב לכיש במשטרה.

כעת ניתן לפרסם כי מטען החבלה לא אותר במקרה, אלה מדובר בסיכול גדול של ימ"ר לכיש, אולי הגדולים ביותר בשנים האחרונות, כזה שהביא להגשת כתב אישום נגד המעורבים.

אחרי יותר מחודש במעצר, ותפניות דרמטיות בתיק החקירה כאשר אחד החשודים המרכזיים בפרשה ניסה להתאבד בתא המעצר באשדוד - כתב אישום מוגש העבריין שלומי אקריש ושותפו לפשע, לכאורה, ברוך חולי.

שלומי אקריש, בן 32 מאשדוד, עבריין מסוכן בעל הרשעות בעבירות אלימות, נשק, בידוי ראיות, הפרת הוראה חוקית, שיבוש ועוד. אקריש השתחרר לפני מספר חודשים מהכלא לאחר 8 שנות מאסר לאחר שהורשע בהעלמת אקדח אשר שימש לרציחתו של העבריין שלומי (מישטאווה) לוי.

ברוך חולי, הנאשם השני בפרשה, בעל עבר פלילי מבית המשפט לנוער. על פי סניגוריו, מדובר במי שהתנדב בעבר בכוחות ההצלה, ובעל חברה לאבטחה רפואית.

הרקע לניסיון החיסול של דפס - אקריש מנסה להשתלט על עסקים לא חוקיים באשדוד, וסימן את דפס כאויב. החשד הוא שהוא העביר את המסרים לדפס עוד בזמן שדפס ישב בכלא, כאשר מכוניתו של אישתו התפוצצה. אקריש סומן כחשוד במעשה. הוא לא הואשם בתיק, אבל שני מעורבים אחרים באירוע נעצרו והוגשו נגדם כתבי אישום חמורים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

כתב האישום שחושף כיצד סגרה ימ"ר לכיש על הנאשמים מכל הכיוונים

כתב האישום, שהוגש על ידי חן עסיס מפרקליטות מחוז דרום ובקשת המעצר עד תום ההליכים, חושפים כיצד המשטרה ישבה על הזנב של הנאשמי הנאשמים, משלב התכנון הראשוני ועד הביצוע.

שלוש הדמויות בפרשה הן שלומי אקריש, ברוך חולי וקירוס אייסיאס (ששוחרר על ידי בית המשפט ללא תנאי בעקבות ניסיון ההתאבדות ומצבו הסופני). 

השלושה, כך על פי כתב האישום, תכננו לפגוע בעבריין אדם דפס בעת שזה יוצא מביתו במרינה באשדוד, זאת באמצעות מטען חבלה. 

לצורך קידום החיסול, אקריש התקשר למספר חנויות סלולר על מנת לרכוש סוג מסוים של טלפון, שישמש להפעלת מטען החבלה. בסופו של דבר הצליח אקריש לאתר חנות כזו ביבנה, בה היה מכשיר אחרון מסוג זה. אקריש נכנס לרכבו ונסע לחנות ביבנה, שם רכש את הטלפון. לאחר רכישת המכשיר שב אקריש לביתו.

זמן קצר אחרי שאקריש חזר לביתו, הגיע לשם אסייאס קירוס, ולאחר כעשרים דקות הוא יצא מהמקום עם שקית זבל ונסע ברכב ששכרו קודם לכן לחניית בניין המגורים של דפס במרינה. על פי כתב האישום, קירוס לקח מארון בלובי הבניין ארגז כלשהו, הכניסו לשקית האשפה וחזר לדירתו של אקריש. 

כשעה לאחר מכן הגיע לדירתו של אקריש הנאשם ברוך חולי. על פי כתב האישום, כל מלאכת הרכבת מטען החבלה התרחשה בחדר המדרגות בבניין המגורים של אקריש. לאחר שחולי סיים את הכנת המטען, יצאו קירוס וחולי מהבניין, כאשר קירוס נושא עימו את השקית ובתוכה מטען החבלה.

לאחר שהכניסו את המטען לתוך הרכב השכור, נהג בו קירוס כאשר חולי אחריו ואקריש רוכב אחריהם עם אופנוע. בשלב מסוים, לפני ההגעה לחניית בניין המגורים במרינה, נפרדו דרכי המעורבים. קירוס החנה את הרכב בחניית הבניין, לקח את השקית עם מטען החבלה, נכנס ללובי והניח את המטען בתוך ארון שירות. 

חוקרי ימ"ר לכיש, שהיו במעקב אחר החשודים, חשפו את המטען בלובי הבניין ומנעו אסון כבד. המטען הכיל חומר נפץ מרסק שאליו הוצמדו 44 קליעים בקוטר 5.56, על מנת לגרום לרסס רב.

זמן קצר לאחר חשיפת המטען וניטרולו עצרה המשטרה את קירוס ואת אקריש. ברוך חולי נעצר שבועיים לאחר מכן לאחר שהיה בהימלטות. 

בימ"ר לכיש הצליחו להביא ראיות חותכות כנגד אקריש וחולי, למרות התפנית עם ניסיון ההתאבדות של קירוס ושמירת השניים על שתיקה בחקירותיהם.

בימ"ר הצליחו להביא תיעוד ממצלמות האבטחה בבנייני המגורים של אקריש ודפס וממצלמות מוקד רואה של העירייה, שמראים את תנועת הנאשמים וקירוס, את העברת הדברים בין הבניין עד להנחת מטען החבלה.

עוד הצליחו במשטרה להביא ראיות באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, לשיחות שניהלו השלושה וכן השיחות לרכישת מכשיר הסלולר שאמור היה לשמש להפעלת המטען. במשטרה הצליחו לקשור את מספר הברזל שרכש אקריש, למספר הברזל שנמצא בטלפון במטען החבלה.

בנוסף הצליחו בימ"ר לכיש לאתר DNA של ברוך חולי על סרט הבידוד שהיה על המטען, וכן DNA נוסף שקושר את אקריש ללא כל ספק לארגז בו הונח מטען החבלה. 

בימ"ר לכיש הציגו ראיות חותכות נוספות, בדיוק של שעות ודקות, שלא נוכל לחשוף אותן בשלב זה.

כתב האישום שהגישה חן עסיס מפרקליטות מחוז דרום, מייחס לשניים הובלה ונשיאת נשק, עבירה שהעונש עליה הוא עד 10 שנות מאסר.

במרחב לכיש של המשטרה מסרו לאחר הגשת כתב האישום: "מרחב לכיש של המחוז הדרומי, באמצעות היחידה המרכזית, ימשיך לפעול ביד קשה כנגד מחוללי הפשיעה החמורה ולהביא להרחקתם מהחברה לזמן ממושך ובכך להבטיח את שלום הציבור וביטחונו".