בשנת 2013 נתפס תושב העיר בחשד לניסיון גניבה מתיק בחוף הקשתות. על פי כתב האישום הפלילי, הנאשם נצפה על ידי תושב אחר כשהוא מחטט בתיק של אב ובנו שנכנסו לרחוץ בים. עד הראיה שראה את הנאשם במעשיו, פנה אליו, ושאל מדוע נוגע בתיק שאינו שייך לו. בהמשך הוא הזמין ניידת משטרה למקום והנאשם נעצר.

הנאשם הכחיש לאורך כל הדרך את המיוחס לו, טען כי רק נפש בחוף הים ובשלבי החקירה בחר לשמור על זכות השתיקה. 

במהלך העדויות בבית המשפט, עד הראיה ציין כי הוא ראה את האירוע ממרחק כמה עשרות מטרים. גם סייר המשטרה שהוזעק למקום, ציין כי המרחק בין המקום בו ישב עד הראיה ואביו, הוא מרחק גדול ממקום האירוע.

הנאשם העיד כי במועד המצויין בכתב האישום הגיע לחוף הקשתות כדי להתרחץ בים. כ – 20 דקות לאחר שיצא מן המים, בעת שישב על החול, ללא חולצה על גופו, "רצו לכיוון שלי משטרה, לא חשבתי שהם באים אלי, הייתי עם החולצה על הכתף, ישבתי על החול, כשהם באו קמתי, הם אמרו לי שאני עצור כי גנבתי" 

עדי אייזדרופר, שופטת בית משפט השלום באשדוד, החליטה לזכות את הנאשם מחמת הספק, לאחר שלדבריה, מחדלים של המאשימה (המשטרה) לא הביאו לגיבוש התשתית הראייתית נגד הנאשם.

"המשטרה לא נטלה טביעות אצבע מהתיק נשוא האירוע, וזאת ללא כל הסבר מניח את הדעת. נטילת טביעות אצבעות עשויה היתה לחזק ולאשש את גירסתו של מר הלל, לפיה הכניס הנאשם את ידו לתיק, ולחילופין – להחליש גרסה זו ולתמוך באופן זה או אחר בגרסת הנאשם. הימנעות המשטרה מלבצע פעולת חקירה הכרחית זו, עומדת לחובת המאשימה", כתבה השופטת אייזדרופר.

עוד ציינה השופטת כי המרחק לא נמדד וכן לא הובאו עדי ראיה נוספים לאירוע, כדוגמת אביו של עד הראיה שהיה עד אף הוא לכל האירוע.

"מחדלים אלה פועלים לחובתה, ולמעשה מבקשת המאשימה להסתמך על עדות יחידה בלבד, בשעה שהיה באפשרותה לעבות את מארג הראיות, דבר שלא נעשה, ולא ניתן לכך הסבר המניח את הדעת", נכתב בהכרעת הדין.

"לאחר בחינת מכלול הראיות בתיק, נוכח מחדלי החקירה, גרסת הנאשם והספק הנוגע לאפשרות להבחין בביצוע המעשה ממרחק של עשרות מטרים, נראה כי המאשימה לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר, ועל כן, יש להורות על זיכוי הנאשם מחמת הספק", קבעה השופטת בסיום הכרעת הדין.

לצפיה בפרויקטים חדשים בנדל"ן לחצו כאן