בסך הכל הגיעו לישראל שמונה מטוסי כיבוי שיכולים לשאת לפחות 10 טון חומר מעכב בעירה. לפי שעה הגיעו מטוסי הכיבוי מיוון, קפריסין, קרואטיה, איטליה, ורוסיה.

כמו כן, נחת בישראל, מטוס  הכיבוי הענק הרוסי "ברייב 200". מטוס מסוג זה, שיכול לנחות על המים ונושא 12 טון חומר מעכב בעירה, נשלח לסיוע גם בשריפה בכרמל, לפני שש שנים. עם זאת, הוא קטן בהרבה מהסופרטנקר האמריקני, "אוורגרין 747", שיכול לשאת 95 טון. 

הסיוע הרוסי מגיע בדמות מטוס "סופר-טנקר" עם יכולות גבוהות. הוא בעל קיבולת של 13 אלף ליטר מים.

המטוסים ששולחות קפריסין, איטליה וקרואטציה מסוגלים לנחות בים, לשאוב עשרה טון של מי ים ולהטיל את המים על האש. מטוסי הסיוע של קפריסין זהים לאלו הפועלים בישראל.

ישנם שני סוגים עיקריים של מטוסי כיבוי, והם נבדלים באופן מילוי המכל - בחניה או בתנועה.

הסוג הראשון הוא מטוסים רגילים בעלי מכל מים (בפרט מטוסים שהוסבו למטוסי כיבוי), שמצריכים חניה כדי למלא את המכל במים, בדומה לתדלוק.

הסוג השני הוא מטוסים ימיים, שנבנו במיוחד כך שניתן יהיה למלא את מכל המים שלהם באמצעות קִפָּה - תעופה איטית מעל מקור מים, כאשר חלקו התחתון של המכל נוגע במים (פעולה זו נראית כמו נחיתה על המים, אלא שהמטוס אינו עוצר כי אם ממשיך לטוס ומגביה בתום מילוי המכל).

שחרור המכל נעשה על ידי הטייס בעת שהוא מנמיך טוס, וההטלה אורכת בדרך כלל שניות ספורות. למטוסי הכיבוי מבנה מיוחד המסוגל לעמוד בלחצי אוויר משתנים, כמו למשל בשנייה שלאחר פליטה של מטען המים, או במשבי הרוח החזקים הקיימים באזורי האש.

למרות זאת, הטיסות הללו בדרך כלל מסוכנות יותר מטיסות אחרות, והסיכון לתאונות במהלך טיסות כיבוי אש גבוה.

צילום: רזיאל רגב