אין ספור טלפונים קיבלתי עם פרסום שמו של אורי ריבקין כפדופיל שתקף ילדות קטנות – המשותף לכל השיחות היה רצון להביע את ההלם הגדול, את השוק, את הבילתי נתפס. איך זה יכול להיות??? הכיצד האדם שהם כה חיבבו יכול היה לפגוע בילדות באופן כה מחריד?

האסוציאציה הראשונית שעלתה במוחי שנודע לי כי ריבקין הוא האיש שנעצר בחשד לפדופיליה היא האדם זאב, יצור מיתולוגי שלפתע משנה את עורו והופך לעתים לזאב בלי יכולת לשלוט בכך.

לפי המיתולוגיה, אדם נעשה לאיש זאב בעקבות שימוש מכוון בקסם אפל, כתוצאה מהטלת קללה, או על ידי נשיכה של אדם זאב אחר (כפי שפדופילים רבים מדווחים כי הותקפו מינית בילדותם). 

אורי ריבקין, תושב ויליד אשדוד בן ה-51 עצור בחשד לעשרות מקרים של תקיפה מינית של ילדות חסרות אונים, בנות 10 ו-11. מסתבר שלא מדובר רק בחשדות שכן את חלקם של האירועים הוא שיחזר ובהם הודה. הוא מכחיש כל פעילות של אונס או תקיפה פיזית של הילדות, אך מודה בעבירות  כי בכמה מקרים הוא נהג לגשת לילדות ולהציג עצמו כמורה לשחייה. הוא היה מבקש מהן למדוד בגד ים והסביר שהוא מעוניין לראות איך זה נראה עליהן.

במקרה אחד הוא חשוד שעשה זאת לשתי ילדות בכניסה לבניין בו הן גרות.

במקרה אחר הוא עשה זאת לילדה שהלכה עם אופניה ועמדה בדיוק לעלות לביתה בבניין בו היא מתגוררת. הוא הציע לה למדוד את בגד הים כדי להביט בה ולהגיע לסיפוק אישי.

לאחר מעצרו הוא קיבל התקף פסיכוטי ואושפז לטיפול  פסיכיאטרי.

רבקין איש החברה:

מי היה מאמין שלרבקין - איש עסקים, איש חברה מאוד מעורה ומקורב מאוד ל"סלבים" רבים ברחבי הארץ,  יו"ר העמותה לשיקום האסיר, מתנדב ונוכח ברוב האירועים התרבותיים באשדוד,  בעל קשרים עסקיים, פוליטיים וחברתיים רחבים...יש צד נסתר וכה אפל?!

ריבקין נשוי לאשת קריירה מאוד מצליחה ואהודה, אין לו ילדים ורבים תהו מדוע הזוג לא הביא ילדים לעולם. הספקולציות היו רבות אך אף אחד לא דמיין את הקשר בינו לפדופיליה.

הכעס של הסביבה הקרובה:

ציבור בעיר מביע את זעמו - מדוע לא פורסם שכבר היו לו עברות בעבר מסוג אלו??? הרי רק בשנת 2013 הוא הואשם במקרה דומה והדבר נשמר בסוד...

רבקין נהג בעבר לקבל זריקות וטיפולים כנגד המחלה שתוקפת ומשתלטת עליו. 

כעת שואלים - אם הוא ומקורביו האינטימיים ידעו על הבעייה שלו, מדוע הוא הפסיק לקחת את התרופות? מדוע משפחתו לא דאגה לכך אישית?

רבים מחבריו הפקידו בידיו את ילדיהם עימם הרבה לשחק וראו בו כאיש אוהב ילדים (במובן התמים של המילה) והיום, המחשבות לא מפסיקות להטרידם.

בעקבות המבוכה הרבה מסביב, אשדוד נט מביא לכם את סיפורה של התופעה בקצרה, את פרופיל הפדופיל (אין דבר כזה) ואת הניסיון של הפדופילים עצמם להסביר את מה שעובר עליהם.

מי הוא הפדופיל?

רוב האנשים מדמיינים פדופילים כאנשים זקנים מכוערים, לבושים במעילי גשם, מסתתרים בין השיחים, ומחכים להתעלל בילדים צעירים ברחוב. אולם אחד הדברים המפתיעים במפגש עם מי שמוגדר כפדופיל היא מידת הנורמאליות שלו. הוא יכול להיות השכן, האמן, איש הציבור, איש האקדמיה, הרב הנערץ או כל אדם אחר אשר מוגדר בעגה המקצועית "נורמטיבי" או "איש מן היישוב".

האם מדובר במעין שד שממשתלט עליך והופך אותך לאדם אחר?

פֶּדוֹפִילְיָה, היא מחלה בהגדרתה הרפואית-פסיכולוגית, אשר מתאפיינת במשיכה מינית עיקרית או בלעדית לילדים (בדרך כלל גילאי 13 ומטה).

הפדופילים מציגים את מעשיהם כפעולה בלתי נשלטת. חלקם נגעלים מעצמם, חלקם מפרשים את המציאות באופן מעוות שהולם את צרכיהם, כמו הצורך בשליטה על הקורבן כפיצוי על תחושת חוסר אונים.

יש פדופילים שמצדיקים מעשיהם בכך שהילדים אינם ניזוקים מן המעשה הפדופילי שנעשה מתוך אהבה הדדית.

מה קורה לפדופיל שנתפס?

כאשר אדם מבוגר מנצל מינית ילד, הוא מערער על אחד הטאבואים העמוקים ביותר שלנו. זהו מעשה בלתי נסבל עבורנו.

הפדופיל שנחשף חרב עליו עולמו כשהוא נעצר הוא נחשף לסביבה עבריינית, מושפל ע"י כולם לרבות סביבתו הקרובה אשר לפתע מתייחסת אליו בסלידה. המציאות החיצונית של חייו נחרבת ובמקביל מתמוטטת גם המציאות הפנימית. הוא נסער, מלא בושה, וחש שהכל נדים לו ומסתייגים ממנו.

חשיפת שמו היא הרגע בו מתרסקת סופית הפסאדה של האדם כאיש הגון שיכול להשתייך לחברה.

הרשעה במשפט מסיימת את אורח חייו כפי שהכירם עד כה.

הוא צפוי להיכלא, לאבד את עבודתו, מקומו בחיים ובחברה.

כפי שאנו יודעים לפדופילים צפוי לרוב גורל מר במיוחד בבית הכלא, שם הוא לא זוכה לכבוד בלשון ההמעטה.

נמשכים לילדים עד גיל 13

לרוב הפדופילים יש עיוות קוגניטיווי - הם מאמינים שילדים הם יצורים מיניים ומעוניינים במין כמוהם ותפקידם להדריך את הילד. הם יכולים, באופן שטחי, לנהל חיים כפולים; להיות נורמטיביים ביום ופדופילים עם רדת החשיכה. חלקם פוגעים בילדים של עצמם.

ברקורד של כל פדופיל יש בדרך כלל עשרות ומאות תקיפות מיניות. רובן אינן נחשפות. כל המומחים בתחום מעריכים שממדי התופעה גדולים בהרבה מהסטטיסטיקה.

ברגע שלילד או ילדה יש סימני מין בולטים, הפדופיל בדרך כלל מפסיק להתעניין בהם. גבול הפדופיליה בספרות הוא מקסימום 13 .

ילדים אינם פרטנרים למשחקי חיזור, ולכן הפדופיל משתמש בטכניקות של פיתוי על מנת להביא אליו את הילדים. פדופילים יכולים לפתות ילדים על ידי הבטחות שונות (ממתקים, משחקים אטרקציות שונות במקומות אחרים).

התמכרות:

מרבית הפדופילים מתנהגים כמו מכורים. הם מבצעים מספר רב של עבירות למרות הסכנות שנשקפות להם ולמרות האיום של הכלא. "לרובם יש מאסרים חוזרים ונשנים ולמרות זאת הם אינם נרתעים, כי עצם ביצוע העבירה נותן להם תחושה של היי, כמו שלוקחים סם, וכשהם לא מסוגלים לבצע עבירות תקופות ארוכות, הם חשופים למעין תסמונת גמילה שמתבטאת באי שקט, מתח, חרדה, דיכאון, התבנית דומה לתבנית התמכרותית.

מצד שני פדופיליה אינה מונעת בדחף שאינו בר כיבוש -  
הפדופילים מודעים היטב למעשיהם. הם מתכננים אותם, עורכים תצפיות על הגן או בית הספר כדי לאתר את קורבנותיהם, פעמים רבות מתיידדים עם הקורבנות, ורק כשהדבר מתאפשר עוברים לשלב הפיתוי והביצוע. ובדרך כלל זה יהיה הילד הדחוי, השקט, המופנם שבחבורה, כזה שלא יתנגד או לא ירוץ לספר. הוא יודע שהסבירות שלו להיתפס היא מאוד קטנה.

אגב, פדופיל לעולם לא יתקוף ילד שמבוגר נמצא בסביבתו.

הם מודעים שהם בבעיה. אך כמו בכל סוגי ההתמכרות, בשלבים הראשונים, הוא אומר לעצמו שהוא בשליטה, שאין לו בעיה להפסיק מתי שהוא רוצה.

הטיפול בפדופיל

על פי הדיון במשפטו של ריבקין, הוא נהג בעבר לקבל זריקות כנגד החשקים שלו.

בשנים האחרונות נכנס למערכת הבריאות בישראל טיפול חדשני בפדופילים באמצעות דקהפפטיל - זריקה שמכילה חומר בשם טריפטורלין שמוריד את רמת הטסטסטרון לאפס. משתמשים בה לטיפול בסרטן הערמונית, בהפריית מבחנה, ובגלולות מסוימות למניעת הריון. הזריקה מדכאת את היצר המיני, מקבלים אותה אחת לחודש ועלותה אלפי שקלים.

פדופילים מספרים על חוסר השליטה:

"ערב אחד, הלכתי ברחוב חשוך, ופתאום נתקלתי בילדה קטנה, היא סיפרה לי שהיא נאבדה, וביקשה ממני עזרה. רציתי לעזור לה, להתקשר להוריה...

אבל פתאום התעוררו בי כל הדחפים המיניים שלי, רק מלעמוד בקירבתה כשאין אף-אחד מסביבנו, גרם לי לתשוקה מינית עזה ובלתי נשלטת.

תפסתי אותה, ועשיתי בה את מעשי המגונים... היא בכתה ללא-הפסקה שהיא רוצה את אמא שלה, כאב לי בשבילה, ובכל זאת, אני לא הפסקתי להכאיב לה עד ש... !

כש״גמרתי״ איתה, ברחתי משם בריצה, עצרתי בטלפון ציבורי הקרוב, ודיווחתי למשטרה על מקום הימצאה.

חזרתי הבית. נכנסתי לשירותים, והקאתי את כל ארוחת הצהריים שלי, נגעלתי מעצמי. את הקיא שלי, שטפו נחילי דמעות שפרצו מהעיניים שלי, שנטפו כאילו הן ברזים.

״איך יכולתי לעשות דבר כזה? איך יכולתי לאנוס ילדה בגיל 5? מה אני מפלצת חסרת רגשות? הרי ראיתי שכואב לה, אז למה המשכתי במעשי המגונים רק כי לי זה עשה טוב? למה אני אדם כזה רע? ״

אני פדופיל – איזה מן בן אדם אני?

זה קרה בצהריים של יום חם, היה לי חם, הייתי מיוחם, ואז ראיתי ילדה קטנטנה שרק המבט שלה, גרם לי להיות ״חם״.

הבאתי לה סוכריה, ושאלתי אותה אם היא רוצה עוד אחת, היא השיבה בחיוב, אז הלכתי איתה יד ביד עד לאיזו סימטה, ואז נתתי לה ״סוכריה״, שלא הייתה כל-כך טעימה... היא הייתה מכאיבה.

כש״גמרתי״ לבצע בה את זממי, ברחתי. התקשרתי למשטרה מטלפון ציבורי, ודיווחתי להם על מקום הימצאה.

חזרתי הבית, הקאתי, בכיתי, הסתכלתי על עצמי במראה, ושוב הקאתי. נגעלתי מעצמי.

״איזה מין אדם אני? אדם שפוגע בדבר שהוא כל-כך אוהב? ״

אחרי הרבה בכיות, (שוב) הבטחתי לעצמי, ״זו הפעם האחרונה שאני עושה את זה! ״

לצערי, לא עמדתי בהבטחה הזו. לא שלא רציתי, או לא ניסיתי... ניסיתי בכל כוחי, אבל בכל זאת, לא הצלחתי. הסטיה המינית שלי, הייתה הרבה יותר חזקה ממני.

לא נתפסתי עד היום, עשיתי את זה עם עוד 6 ילדות קטנות ותמימות, ביצעתי פשע בילדות חפות מפשע, ואני שונא את עצמי בגלל זה!

אני פדופיל – אי אפשר להתנגד לזה:

"המחשבה הזו, כשהיא עולה, היא אובססיבית ובלתי נשלטת. אתה מפסיק לחשוב בהגיון ובעצם נשלט על ידי הדחפים שלך. אי אפשר להתנגד לזה. זה כמו סיפור או חלום שאתה רואה מול העיניים.

זה מאבק פנימי בכל יום מחדש, מלחמה על החיים שלך. הילדים נמצאים בכל מקום, בתחנות האוטובוס, בגנים ציבורים, בקרן הרחוב. המלחמה נמשכת בחזרה לחיים תקינים, במציאת מקום עבודה, בחברים, במשפחה, מול הרשויות אבל זה תלוי ברצון שלך".

"היו רגעים של התלבטות, אבל הערפל של התאווה אליה גבר. אחרי כמה ימים של פנטזיות החל להירקם במוחי תכנון כיצד לבצע את המעשים. ביקשתי ממנה להתלוות אתי לאחד המחסנים של בעל הבית כדי לבודד אותה, הושבתי אותה על אחת החבילות במחסן, ביקשתי ממנה נשיקה, ליטפתי אותה ונגעתי בה בחזה. אמרתי לה לא לספר מה שקרה כי אז אהיה אבוד. היא שתקה ואני ידעתי שהמשטרה מחכה לי".