ועדת הרישוי של עיריית אשדוד אישרה לפני ימים אחדים, מתן היתר למרינה הכחולה לתחילת העבודות על בניית האגם במרינה באשדוד. על פי התוכנית, שטח האגם אמור להיות מעל ל-17 אלף מטר רבוע וטרם ברור מה יהיה עומקו. עוד בבקשה הקמת מתקני גינה ופיתוח האיזור.

רקע על המרינה ושטח הציבור:

המרינה הינו שטח ציבורי בגודל של כ- 57 דונם. במרכז המרינה מתוכננת כיכר בגודל של 40.3 דונם נטו ובתוכה אגם נופש שגודלו 17.6 דונם המוגדר כ"שטח ציבורי לאגם".

מרכז טבורה של המרינה והשטח הציברי המרכזי נמצאים על ציר טיילת החוף, שנמצאת בשלבי תכנון מתקדמים(הטיילת הינה המשך טיילת פארק נחל לכיש ופונה דרומה לאורך חוף מיאמי, חוף לידו, חוף הקשתות וממשיכה דרומה לכיוון חופי י"א ו'המצודה').

ציר זה הינו איזור בילוי ותיירות כשבליבו השטח הציבורי הענק וחלק קטן ממנו הוא אגם נוי.

ציר שד' מנחם בגין מסתיים באזור כיכר המפרשים ומשם מתוכננת ירידה רחבה למרכז השטח הציבורי הפתוח (השצ"פ) והאגם שבו.

מסביב לשטח הציבורי (שצ"פ), הכולל את האגם, מתוכנים שטחי מסחר לבילוי ותיירות בצורת קשת עגולה החובקת את כל המרכז.

המסחר יבנה בקומת הקרקע ומעליו שורה עגולה של בתי מלון מדורגים בני כ- 3 קומות.

שטח המסחר התיירותי יהיה תחת שורת קולונדות (עמודות), כמו בטיילת המלונות של חוף אילת.

שטחי המסחר יכללו: מסעדות, פאבים, חנויות לתיירות ובילוי ועוד.

כל החנויות פונות לכיכר ולאגם המים.

ניתן גם לארגן מופעים לתיירות ונופש על במה הממוקמת בקצה המערבי, הקרוב למעגנה, הנושק לאגם, כשהציבור והנופשים בבתי הקפה והמסעדות יוכלו לצפות במופעים ללא מפריע מסביב לאגם.

בו בזמן תתאפשר זרימת התנועה בטיילת החוף וממרכז העיר. האגם יכיל מים מלוחים (מהים), וישמש גם לנוי וגם לפעילות ספורט: קייאקים, סירות משוטים ופדאלים כדוגמת הפארק הלאומי ברמת גן ואפילו שייט 'גונדולות'. סביבו יתאפשר דייג.

יש לציין כי כל האזור המסחרי ובתי המלון שמעליו יפעלו במהלך כל היום, משעות הבוקר ועד שעות הלילה המאוחרות.

ההיסטוריה של המרינה והאגם

בתחילת שנות ה- 80 תוכננה בניית מרינה בחופה המרכזי של אשדוד. בתוכנית זו, הכוללת מעגנה לכ- 550 כלי שיט, אושר ל'חברת המרינה' לבנות 220 יחידות דיור וזאת בשל כובד ההשקעה.

בשנת 1993 הוכנה תוכנית חדשה שקבעה כי סה"כ יחידות הדיור הנדרשות לכדאיות הכלכלית של הפרויקט עומד על  936.

הפיצוי לפגיעה בחוף הייתה ההבטחה לתושבי העיר כי במסגרת התכנית, "יקום במתחם אגם וטיילת תיירותית הסובבת אותו כחלק ממוקד הבילוי וההווי של המרינה".

בשנת 1998 יזמה הועדה המקומית תכנית המציעה יצירת אגם נופש פנימי, כאשר אי תיירות מפריד בין האגם למעגנה היוצר שפע של טיילות לציבור המבקרים. "שינוי זה מאפשר קשר הדוק יותר בין העורף האורבאני למעגנה תוך ניצול הטופוגרפיה המשתפלת לכיוון המים. לא עוד רקמת 'רשת' נוספת בעורף המעגנה אלא אמפיתיאטרון אורבאני הצופה אל המים".

בשנת 2002 הוגשה על ידי יזמי התכנית חדשה, בשיתוף עם הועדה המקומית.  הרקע להגשת התכנית היה הודעה של יזמי התכנית לוועדה המקומית כי כתוצאה מנפילה דרמטית בביקושים למסחר ומשרדי, הם אינם יכולים לעמוד בהסכם ולפתח את המטלות הציבוריות שנדרשו מהם (זאת למרות שעפ"י החוזה המקורי בין מינהל מקרקעי ישראל ליזמים נקבעו שלבי ביצוע להקמת השטחים הציבוריים כתנאי להקמה של המגורים). עיקרי התוכנית היו תוספת נוספת של 35% בזכויות למגורים על ידי צמצום משמעותי של זכויות הבנייה למסחר ומשרדים.

כמו כן האגם בוטל ואיתו הצטמצם השטח הציבורי המרכזי.

בתאריך 25/5/2005 נדונה התכנית - הועדה החליטה כי "לא יהיה נכון לאשר את התכנית המוצעת לפני שיערכו בה שינויים נוספים". ביניהם ההתייחסות לאגם: 
במידה והעירייה תחליט שלא לבחור בחלופת האגם, יבחנו האפשרויות לקיים קייט ימי ונמל דייגים בתחום סגור של המרינה".

ביום 25/1/2006 החליטה ועדה מיוחדת לאשר את התכנית. אחד התנאים לאישור התוכנית: "בסמכות הועדה המקומית להחליט האם רצונה במשטחי דשא, שטחי מזרקות מים או אגם נוי. התכנית תחזור להמשך דיון להפקדה בוועדה המחוזית ובה יוצגו שתי חלופות לשטח הציבורי המרכזי – מגרש 307 'חלופה יבשתית' ו- 'חלופת האגם' ".