אהבה נכזבת 1

רק לפני דקה וחצי הוא היה יו"ר ההסתדרות והנה הוא הופך לשליח של  בנק דיסקונט כדי לטפל מטעם הבנק במגעים עם העובדים.  

עיני מנפץ לנו שוב את הרומנטיקה שכה אהבנו להתרפק עליה, את התחושה שישנם תפקידים שמגדירים את האדם, שהנושא בתפקידים אלו מייצג של ערכים, תפיסת עולם, שליחות.... כך שופטים, כך ראש ממשלה ושר ביטחון, כך רמטכ"ל וכך גם יו"ר ההסתדרות.  אנחנו רוצים להאמין שחוש הצדק הוא בנפשם, שהם עושים למעננו יותר מאשר למען עצמם...
אמונה זו מאפשרת לנו להניח את ראשנו על הכר כדי לישון בשלווה שיש מי שבאמת אכפת לו.

אך הנה בא עופר עיני, כמו אחרים בתפקידים שונים, ואחרי שמונה שנים כיו"ר ארגון העובדים של ישראל ומאבקים בשם אלה... הוא,  כבמטה קסם, מעניק את שרותיו הטובים כדי "לייעץ" לאנטי טזה של העובד הפשוט – הוא הופך לשכיר חרב של מנהלי הבנק המרוויחים משכורות דמיוניות כדי לייצגם בסכסוך מול עובדיו.

לוחמי הצדק והחברה בישראל מרגישים נבגדים, התדמית הרומנטית של האדם הלוחם בבעלי ההון מתוך שליחות פנימית... מתמוססת לנגד עינינו.

התפקיד שהיה מקודש בעיננו ונתפס כערכי מובהק – הופך לפתע כעוד ג'וב של פוליטיקאי שהיום הוא כאן, מחר הוא שם.

הכאב מתחדד שאנו מפנימים שהנה שוב הכסף הגדול ניצח, גם את המפקד במיל של העובדים.

המהלך של עיני גורם לנו לפקפק גם בממשיכי דרכו בעתיד וחבל שכך.

אהבה נכזבת 2

בית המשפט העליון בישראל לקח לעצמו סמכויות רחבות עד כדי ביטול חוקים של הכנסת. טוב לנו לחשוב ששופטי בג"ץ הם האורים והתומים של הצדק, שהם מייצגים אותנו  כמחסום האחרון מול קפריזות של פוליטיקאים.
 והנה מסתבר לנו ששופטים אלו רואים את הצדק בעין מאוד מאוד מוגבלת - מבחינתם, הנאורות (כפי שהיא מצטיירת בעיניי קבוצה אליטיסטית בארץ ובעולם) היא תכלית הכול ואין מלבדה.

החלטתם של השופטים בעניין המסתננים הבלתי-חוקיים הנמצאים במדינת ישראל  וביטול החוק של הכנסת לנושא המסתננים, פוגעת אנושות במאמצים הגדולים של נבחרי העם לשמור על צביונה היהודי-ציוני של המדינה. החלטתם עלולה להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, שבה יש מקום מפלט לכל דכפין, יהיה אשר יהיה.

החוק של הכנסת התיר להחזיק במסתננים לא-חוקיים במשמורת ללא משפט - במתקן שהייה סגור עד שנה, ולאחר מכן במתקן שהייה פתוח. במסגרת החוק התחייבה המדינה לספק להם -לינה, מזון, שתייה וצרכי בריאות בסיסיים, זאת בנוסף לחינוך ילדים, שירותים סוציאליים ופסיכולוגיים – תנאים שכל פליט אמיתי היה אומר עליהם תודה (הפליטים הסורים בירדן, ניתן לשער, מקבלים הרבה פחות).
זאת ועוד שרוב המסתננים הם מהגרי עבודה ולא פליטים הזקוקים למקלט.

בעקבות החלטת בג"ץ, מסתננים אלו כבר צלצלו לחבריהם ובני משפחותיהם באפריקה לבשר את הבשורות הטובות (בואו בהמונכם אל ארץ זבת חלב ודבש של דמוקרטיה)

למה חוק המסתננים נועד ?
למנוע ממסתננים חדשים רבים להסתער על הארץ, לצמצם את ההשפעות השליליות של הסתננות זו  על מרקם החיים הישאלי: פגיעה בשוק העבודה, צמצום המשאבים, פגיעה במערכת החינוך, מערכת הבריאות ומערכת הרווחה, השמורים לאזרחי ישראל כדין וכן לצמצום הפשיעה.

הגיוני? מתבקש!
אך בית המשפט מחליט לחוס משיקולים הומניים על המסתננים ומגלגל את הבעיה החברתית שהוא יוצר בדרום תל אביב (גבר מי שמסתובב שם בלילה), באשדוד ובעתיד לכל רחבי הארץ, אל פתחה של הממשלה ותושבי המדינה.

הפסיקה של בג"ץ מנטרלת את אלו שנבחרו ע"י העם כאחראים על ביטחונם ועתידם ובמקום שאין דמוקרטיה בעלת יכולת התגוננות, לא תהיה דמוקרטיה ואולי לא תהיה מדינה.

אמת היא שגם לנתינים הזרים יש ואמורות להיות זכויות אדם בסיסיות ובג"ץ צריך לדעת להגן גם עליהם, אך בשום פנים ואופן אין לעשות זאת על חשבון זכויות האזרח של אזרחי מדינת ישראל.

ארגוני זכויות האדם טוענים נגד מדיניות הממשלה כי -
היא פוגעת בזכותו של האדם לחירות ולחופש. יכול להיות שזה נכון. בעצם, בטוח שזה נכון. אם כולאים אנשים, ועוד ללא משפט, זה לא דבר שעולה בקנה אחד עם החוק והמוסר.

אבל בואו נחזור לשיעור הראשון באזרחות בנושא זכויות אדם:
הזכויות לעולם לא ממומשות במלואן. אין זכות אדם מוחלטת. אפילו לא הזכות לחיים ולביטחון. החיים הם התנגשות של זכויות.
וזאת הסיבה שביסודות החברתיים של העם היהודי ומדינת ישראל נפסק  – "עניי עירך קודמים".

ביטול החלטה ברורה של הרשות המחוקקת שמבטאת את רצון הרוב בעם, מהווה את עריצות המיעוט שבוחר את עצמו (שופט מביא שופט) ומה היא עריצות המיעוט אם לא דיקטטורה?

על כן בג"ץ עבר את הגבול הסביר של הדמוקרטיה הישראלית והוא כבר אינו אקטיביסטי אלא דיקטטורי.

האכזבה שלי אינה נובעת משיקול נכון או מוטעה כזה או אחר, אלא מהתחושה ש -
רצון השופטים העליונים להראות נאורים אל מול סביבתם הקרובה בארץ ובעולם, גבר על השיקול של טובת המדינה והעם וחבל שכך.