באמצעות האפוטרופוס שלה , הגישה האישה הלוקה בשכלה תביעה נגד הדואר, ובית המשפט הורה על החזרת הסכום, אף שעד היום לא ברור בוודאות מי אחראי למעשה.

לאחר שדבר  המשיכה המוזרה נודע לאפוטרופוס שלה הם פנו למשטרה ושלחו על כך מכתב לדואר. מאחר שהעניין לא הוסדר, הם פנו לבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד. בתביעה נדרש הבנק להחזיר את הכסף בתוספת פיצוי עבור החזר הוצאות, בזבוז זמן ועגמת נפש. בסך הכול הועמד סכום התביעה על 15 אלף שקל.

האפוטרופוס טען כי באופן מחשיד, הפקידה החתומה על שני שוברי המשיכה פוטרה ממש בסמוך למקרה.

הבנק הכחיש וטען מנגד שכלל לא ידע שמונה לאישה אפוטרופוס שאז יכול היה להיות זהיר יותר בכל הנוגע להתנהלות בחשבון. הוא הוסיף כי החתימה על שובר המשיכה זהה לזו של התובעת, ודיווח שלא נשמרו צילומי האבטחה מיום האירוע. הבנק גם הגיש הודעת צד שלישי נגד הפקידה המטפלת, אך זו לא הגישה כתב הגנה ולא הופיעה לדיון.

באחד הדיונים אישר האפוטרופוס שהחתימה על שובר המשיכה זהה לזאת של האישה, אך עמד על הטענה שלא היא משכה את אותם 8,000 שקל, והעלה השערה שהתובעת הוחתמה על השובר במועד אחר.

 היעדר צילומי אבטחה: מחדל

השופטת/רשמת כרמית חדד קיבלה את הטענה שהמשיכה לא בוצעה על ידי התובעת, לאחר שעובדת ההוסטל העידה כי היא יוצאת למשוך כסף רק פעם-פעמיים בחודש ובליווי מדריכה מכאן שלא ייתכן שהתובעת משכה כסף יום אחרי יום.

גם  מועד המשיכה – 8:01 בבוקר – דקה אחרי פתיחת הסניף נראה מוזר לרשמת בית המשפט ומכאן שהיא סברה שלא ייתכן שבדקה אחת שחלפה מרגע פתיחת הבנק הספיקה התובעת להגיע לדלפק, להציג את מבוקשה, למשוך את הכסף ולקבל לידה שובר משיכה.

 כמו כן - אין זה סביר שהבנק לא שמר את צילומי האבטחה. היה מצופה ממנהל הסניף שיבדוק את הנושא במצלמות האבטחה וישמור את הקלטות. משנמנע לעשות כן, הדבר משמש לרעתו.

 הרשמת פסקה שעל  הדואר להשיב לחשבון התובעת 8,000 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 750 שקל אל ללא  פיצוי נוסף, וזאת  משום שלא כל אי נחת או אכזבה מצדיקות פיצוי על עגמת נפש. מאחר שהפקידה לא התגוננה ולא התייצבה לדיון, קיבלה הרשמת את הודעת הצד השלישי נגדה, והיא תיאלץ להחזיר לבנק את כל הסכומים שחויב בהם.