"אנחנו אחראיים על מערכת שנקראת "צפע שריון", וזו בעצם עגלה ממוגנת עמוסה בשרשרת של מתקני חבלה, שבגלל המשקל הגדול שלה נגררת אחרי טנק. העגלה נוסעת ופורשת אחריה חומר נפץ, ולאחר שמתרחקים, מפוצצים אותו. כך בעצם כל מטען חבלה שמונח על הקרקע או תחתיה ע"י האויב מתפוצץ גם בפיצוצי משנה, ונסללת דרך בטוחה שהכוחות הרגליים יוכלו ללכת עליה. כך אנחנו פותחים להם ציר ומוודאים שיעברו בשלום".

"מדובר במערכת מאוד ייחודית שאנחנו מייצרים. החיילים שמייצרים אותה מוכשרים כפלסים- קורס מיוחד שעוברים בבהל"צ- וכבוחני תחמושת. שתי ההכשרות האלו הן הבסיס להבנה כוללת של המערכת, הפעלתה, תיקונה וייצורה.. בכללי, מרכז התחמושת הוא המרכז הצבאי לתחמושת. אם מדובר בניפוק תחמושת ליחידות, הדרכה, ביקורות, סיוע ליחידות באופן מקצועי, או טיפול בבעיות בשטח. הכוחות שלנו היו בשטח במהלך כל המבצע, מטפלים בתקלות בשטח, ומדריכים את הלוחמים איך להשתמש במערכת ה"צפע" בצורה הכי מקצועית, יעילה ובטוחה שיש. ואכן המערכת הייתה הצלחה גדולה במבצע, היא התבררה כיעילה ביותר ומצילת חיים. גם אם היו מטענים על הדרך, ה"צפע שריון" יצר מעבר בטוח."

איך הגעת לתפקיד הזה?

"התגייסתי למרכז התחמושת ב2007. עשיתי קורס של בוחן תחמושת ושירתתי בתפקיד תקופה מסוימת, בו הסתובבתי ביחידות, ביצעתי ביקורות והדרכתי לוחמים כיצד להשתמש בסוגי תחמושת שונים. חתמתי קבע והתקדמתי בתפקידים, ולבסוף הגעתי למחלקת אמצעי פריצה. שם אני מתעסק עם ה"צפע שריון" אבל גם עם מערכות אחרות. בסופו של דבר הצפע התגלה כהכי אמין, יחידות השטח ביקשו אותו, ומפקד מרכז התחמושת הנחה להכשיר את הכלי הזה ספציפית. כך מצאנו את עצמנו במהלך המבצע מכשירים עוד ועוד מערכות, לפי הדרישה הגוברת. למזלי היה לי צוות מצויין מאחורי, החיילים, אזרחים עובדי צה"ל ומילואימנקים מדהימים. היה כאן את כל מגוון האוכלוסיה וכולם עזרו ותרמו את חלקם, שם בשטחי הכינוס עם הלוחמים."

איך היה שם, כל כך קרוב לאקשן?

"כשהייתי שם עם הלוחמים בשטחי הכינוס, ראיתי את הלוחמים מתכוננים, נכנסים ויוצאים, ואמרתי לעצמי- קטונתי. את כל הבעיות שמתי בצד, כדי להישאר שם איתם ולתת להם את הסיוע. הלוחמים מתורגלים היטב אבל לא כולם על כל המערוכת, ונתנו להם את כל ההדרכות והנשקים. את כל התיקונים והטיפולים עשינו ממש על הגדר תחת ירי פצמ"רים, ותמיד- חדורי מוטיבציה. בסופו של דבר, כל מה שבנינו והשקענו בו מקבל משמעות כל כך גדולה, כשמבינים שזה באמת עזר להציל חיים. זו הרגשה אדירה של סיפוק, כמיוחד כתושב אשדוד, שחטפה לא מעט במהלך המבצע. המטרה של כולנו אותה מטרה- להישאר איתנים".