לפני עשרה חודשים השלימה קים סופית את התהליך שהתחילה בגיל 15 וחצי וחזרה לארץ מתאילנד, שם עברה את הניתוח האחרון שבו הוסר איבר מינה.

היום, בגיל 25, היא סוג של איט גירל – מככבת על פוסטרים ועל הזמנות למסיבות, מופיעה באינספור הפקות מקומיות – סרטונים, מסיבות וקטלוגים, סמל מין קווירי ומוזת אופנה בהתהוות.

את לימודי התדמיתנות ועיצוב האופנה שלה היא החלה לפני פחות משנה בבית הספר לשיקום זונות בשם "הופכות את היוצרות". השבוע היא הציגה קולקציית בכורה במתחם האופנה של אקספו תל אביב, היריד הגאה שהושק השנה בדיזנגוף סנטר ושואף לשוויון לכל האותיות בקהילה הלהט" בית. לקולקציה היא קראה "Free your Body", כסמל לתהליך שעברה.

רוב הטרנסג'נדריות נוטות לאמץ מראה נשי ככל האפשר, אבל היא בחרה לקשט את גופה באינספור ציורים וסמלים שמשווים לה מראה מחוספס וחריג בנוף קהילת הטרנסיות.

"קל לחיות את הסטיגמה ולהגיע לכסף הקל. כסף מעוור. כשהשתמשתי בגוף שלי או ביופי שלי כדי לקדם את עצמי, עשיתי את זה כי ידעתי שרק כך אגיע למטרות שלי.

על הגוף שלה מקועקע ציור של ברקוד. ההברקוד הזה מסמל כל אחת מאותן פעמים שהיא הייתה צריכה למכור את עצמה לשטן. כך היא זוכרת מאין באה ולאן היא הולכת.

לא מעט טרנסג'נדריות שמגיעות לעיר ומעוניינות לעבור ניתוח לשינוי מין נאלצות לגייס כסף באמצעות מכירת גופן. עלויות הניתוח והמחסור בסביבה תומכת מובילות רבות מהן לזנות. משם קצרה הדרך להתמכרות לסמים, הערכה עצמית ירודה והישרדות בשולי החברה. הברקוד על זרועה הוא רק סממן ויזואלי לפס הייצור הזה.

כשהלילה יורד על העיר, הן יוצאות לעבוד כדי לממן את ההורמונים והניתוחים. מה שבעבר היה קורה בגן החשמל, נדד אל התחנה המרכזית הישנה ואל הרחובות הסמוכים אליה: השרון, הגליל והנגב. בצפון העיר, חוף תל ברוך היה ועודנו זירה מוכרת לטרנסג'נדריות שעוסקות בזנות.

גם היום, אחרי שנחלצה מהזנות, היא נאלצת להתמודד עם הערות פוגעניות. לפעמים הן אפילו מגיעות מהסביבה הקרובה שלה.

קים נולדה למשפחה מסורתית. אביה היה נהג מונית ואמה מטפלת סיעודית בקשישים. היא הצעירה מבין חמישה אחים ואחיות.

כשהייתה בת 14 והמשפחה גרה באשדוד, אביה חלה במפתיע ונפטר.

שנה לאחר מכן היא כבר החלה בתהליך לשינוי מינה. "באותה תקופה לא היו טרנסיות בגיל הזה. אימא שלי הלכה להרבה פסיכולוגים, והם אמרו לה 'הילד שלך יודע מי הוא ומהו, הוא בוגר לגיל שלו. אין טעם שיחכה'. אימא תמיד יודעת. היא אמרה לי 'זה היה כתוב לך על המצח'.

לפני גיל 18 היא כבר עשתה חזה מסיליקון, כשאימא שלה לידה בחדר הניתוח. זהו למעשה  הצעד הראשון שממנו אין לך דרך חזרה.

אם עשית ציצי, זהו, קפצת למים ועכשיו אתה חייב לדעת לשחות. התהליך הוא קשה. כאבים, מצבי רוח, ניתוחים. בשביל כל צעד שאתה עושה אתה צריך לאזור הרבה מאוד אומץ, זה לא שעלית מדרגה ואחר כך אתה יכול לרדת אותה.

עלית מדרגה? המדרגה הקודמת נמחקה. אם נפלת זה יכול להביא אותך למקומות שאנשים לא רוצים להגיע אליהם".