איש עסקים מוכר מאשדוד הורשע כי בשנת 2011 איים על עורך דין שייצג אותו בעבר. בין השאר הוא הואשם כי איים על העורך דין כי הוא מגיע לדקור אותו ועד סוף השבוע הוא לא יחיה.

הרקע לאיומים היו חוב כספי של איש העסקים לאותו העורך דין ותיק הוצאה לפועל שנפתח בעקבות אותו החוב. להגנתו טען איש העסקים כי כלל לא התכוון לפגוע בעורך הדין וכי מדובר בסלנג ידוע מהארץ ממנה הוא בא.

כתב האישום אינו יורד לפרטי הסכסוך הכספי, אך בכתב האישום מצוין כי ברשות העו"ד היו שיקים בחתימת אשת הנאשם שנמסרו לו בשעתו, וכי העו"ד מילא את התאריך בשיקים והפקידם בסמוך לפני מועד הארוע. שיחת הטלפון האמורה נערכה לאחר שנודע לנאשם דבר הפקדת השיקים, וכן קיומם של עיקול וצו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא כנגד רעייתו מושכת השיקים במסגרת הליכי הוצל"פ בקשר לשיקים.

עורך הדין תיאר בבית המשפט את הפחד המשתק שחש, את ההלם, את קפיאתו במקום בעת שנאמרו הדברים ואת תחושות הלחץ בהן היה, שכן השיחה חרגה מאיומים ואמירות שהוא רגיל לספוג. עוד ציין כי הוא הכיר את הנאשם ואת הדם החם שלו. הוא סיפר כי בעת שהשיחה החלה, הוא רצה להקליט את הנאשם, וחיפש על שולחנו את מכשיר ההקלטה שלו, אך עקב הלחץ לא מצאו באותו רגע, לפיכך, העביר את השיחה לרמקול, כך שעו"ד שנכחו בחדר יוכלו לשמוע את הדברים.

בעדותו בבית המשפט ציין איש העסקים (הנאשם) כי הפגין את כעסו כלפי עו"ד, שלטענתו רימה אותו בדרישת התשלום, ואת כעסו על כך שגרם לעיכוב יציאה של רעייתו בעת שהייתה בשדה התעופה מבלי שידעה על כך עיכוב היציאה. בחקירה הנגדית אישר כי ביטל את השיקים, כי כעס מאד על עו"ד, וטען כי מבחינתו השיקים הללו לא היו קיימים. הוא ראה בעו"ד מי שגנב ממנו 500,000 ₪.

בנוגע לאיומים שהשמיע כלפי עורך הדין, הנאשם חזר על כך שקילל, אך הדגיש שלא איים כלל, למרות תשובותיו בחקירה, כשאת התשובות הללו פטר כסלנג שאין מאחוריו דבר. בהמשך הבהיר הנאשם שיכול להיות שאמר את האמירות אליהן התייחס בחקירה ויכול להיות שלא. לאחר מכן נסוג מדברין וטען שלא איים להרוג את עורך הדין.

"כעולה מן המקובץ, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שוכנעתי מעבר לספק סביר כי כל הדברים שמיוחסים לנאשם על פי כתב האישום אכן נאמרו על ידו לעו"ד" כתבה השופטת לימור מרגולין-יחידי בהכרעת הדין, והוסיפה: " כפי שהוכח בראיות עורך הדין פחד מאד מהדברים והאמין בכוונת הנאשם לממשם עד כי מסר פרטי מיקום לא נכונים וניגש מיד להתלונן במשטרה. אין באמירותיו המאוחרות של עורך הדין כי בדיעבד הבין שהנאשם לא התכוון לפגוע בו כדי למעט מעוצמת האיום ממשותו, האימה שהוא הטיל על עו"ד, והאימה שהיה חווה כל אדם מן היישוב באותה סיטואציה. כן שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם היה מודע לנסיבות, וכי מטרתו הייתה הפחדה ולכל הפחות הוא צפה בדרגת הסתברות גבוהה את התוצאה האמורה. טענות הנאשם, הכחשותיו את הדברים ביחד עם האמירה המיתממת שמדובר בסלנג שאין מאחוריו כוונה רצינית לא עוררו אמון ולא היה בהן כדי לבסס את הספק הסביר. אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו".

עונשו של איש העסקים ייגזר לאחר שמיעת הטיעונים לעונש.

צילום אילוסטרציה: אינטרנט