האירוע, בהנחייתה של הגברת הראשונה של עובדי הערייה, דינה בר אולפן, היה מרשים מאוד.
על האווירה הממלכתית העיבה תקרית בין הקהל באולם לשמעון כצנלסון -כצנלסון לנאום ותקף
ישירות את ראש העיר והנהלת העיר היוצאת מה שגרם לאוהדי הסיעות המותקפות לשאוג בוז ולקרוא קריאות גנאי. לרגעים היה נדמה שאנו מגרש כדורגל.
גם בנאומים הנוספים -מפעם לפעם, פעילים מהמפלגות השונות יצרו אווירת שכונה, עם הערות בניים מיותרות ושאגות שהפריעו לנואמים (יחיאל לסרי בעיקר), אך באופן כללי הממלכתיות שלטה בטקס המושקע.
מושה בוטרשוילי שבר את המתח כשעלה והזכיר שהבחירות הסתיימו. בשפתו החופשית ובאמצעות הומור רב הוא גרם לקהל לפרץ צחוק וזכה למחיאות כפיים סוערות מכל המחנות. אם תרצו - משה בוטרשוילי (שקיבל את התואר הנכסף - משנה לראש העיר) זוכה בכינוס לתואר חביב הקהל.
כל ראשי הסיעות נאמו, רובם דברו על הצורך באיחוד השורות אך לא התאפקו משלוח עקיצות (ולפעמים דקירות) לעבר יריביהם.
עמרם כנפו, נואם בחסד, דיבר על אחווה,על חשיבות המושג אחים ועל שבת אחים גם יחד.
ליברמן, יו"ר אגודה הרבה לדבר, ובמסריו הוא ניסה להיות ממלכתי.
צילקר נאם על כל מה שיש לעשות באשדוד כאילו מדובר בכנס ערב בחירות, הוא הצהיר שהוא מעוניין להצטרף לקואליציה, אך לא קיבל הצעות שהולמות את הכישורים שלו ושל חבריו לסיעה.
צחי אבו היה רהוט מאוד, קצר (לשמחת הקהל שהוטש מנאומים)הוא היה היחיד שדיבר בענווה וכבש את הנוכחים.
בוריס גיטרמן עלה לדבר בלי סיוע של דפים, גרשוב בירך את איווט ליברמן שיצא זכאי.
אבינועם שושן דיבר כמו יו"ר ועד לכל דבר כאשר הדגיש לפתע את נושא עובדי העירייה והמתנסים שלא מקבלים לדעתו מספיק שכר ("צריך להוסיף להם") ואגב הוא הזכיר בסוף נאומו שסיעתו היא היחידה שאפילו לא זכתה לשיחת טלפון.
גבי כנפו דיבר כפוליטיקאי מנוסה, בטוח ומשופשף, הוא גם הרבה להזכיר את ראש העיר בהערצה וסיפר על הקואליציה המתגבשת.
ראש העיר סיים את סוללת הנואמים עם נאום ארוך (אך לא משעמם)שהחל כפייסני והמשיך כחוצב להבות תוך שהוא מזכיר את העשייה ב5 השנים האחרונות ומציג את תוכנית העיר ל5 השנים הבאות. ראש העיר לא התאפק מלהתחשבן עם תוקפיו, אך קרא להם להצטרף לעשייה.
הערב הסתיים בשירת התקווה, הערב (ד' )- ישיבת מועצת העיר
הקרובה, שם המקום להתחיל בעשייה ו/או לפתוח גרונות ולהשחיז סכינים.
צילום: דודו חן
צילום משותף חברי מועצה: לימור אדרי
