ימים אחרונים של ים
06.10.13 / 10:48
יום ראשון בבוקר הים בכוננות חורף, ממוצע גילאי המבקרים עומד על 70 פלוס, שבאים כל אחד בנפרד. לפתע הם נראו לי כמו נערים מבוישים בגיל העשרה שמאוד רוצים לפתוח בשיחה עם המין השני, שניהם מאוד מעוניינים אך אף אחד לא מעז לעשות את הצעד הראשון.
אייל בן שמחון ירד הבוקר אל הים כדי לומר שלום ומספר את סיפורו.
יום ראשון בשעות הבקר, יצאתי לטיול לאורך חוף הים לשעה של פרדה. מזג האויר הקריר השאיר את המבקרים הקבועים בבית.
על הספסלים נראו קשישים ישובים על הספסלים. כל אחד בנפרד.
הייתי נרגש לראות זוג קשישים מתהלך לאורך החוף כשהם משולבים יד ביד, אבל לא, בכל ספסל ישב קשיש עם עצמו, בוהה בים הסוער.
הם נראו לי לפתע כמו נערים מבוישים בגיל העשרה שמאוד רוצים לפתוח בשיחה עם המין השני, שניהם מאוד מעוניינים אך אף אחד לא מעז לעשות את הצעד הראשון.
כל כך רציתי לפנות אליהם ולערוך בניהם הכרות – "תכירי זה יהושוע. תכיר זאת רבקה...."להושיב אותם האחד ליד השני שישוחחו בניהם ולהמשיך לדרכי. הם בטח מאוד זקוקים לחברה, רק צריכים שמישהו יעשה עבורם את הצעד....אם הייתי עושה כן, הם בוודאי היו פותחים בשיחה לוהטת ומספרים זה לזו כיצד הם יבשו את הביצות, הלכו לעצרות של דוד בן גוריון וכו'.
מוחי הקודח החל פתאום לחשוב על מיזם שיצור הכרויות בין קשישים למטרת חברותא בלבד. ליצור להם התרגשויות מחודשות. ...אולי צריך לגייס את תנועות הנוער שייקחו את הנושא כפרויקט...
המשכתי ללכת ובחוף הים נראו בעיקר דייגים ואמיצים בודדים שהתהלכו לאורך החוף.
הדגל שחור, הגלים גבוהים וממוצע הגילאים הוא 70 פלוס.
לפתע שברה את השגרה נערה שהתהלכה עם כלב ללא רצועה. אני לא יודע מאיזה סוג הוא – אבל יש לו מראה פנים של פודל וגוף של היפופוטם ענק.
הכלב רצה לרוץ ולהשתולל משמחת החופש, אבל הנערה התגלתה כקשוחה מאוד. היא רדתה בו כל זמן כשהוא ביקש לרוץ להנאתו. "רגלי!" היא צוותה בקשיחות של מאלפת אריות וההיפופוטם ציית ככלבלב.
סמוך למצודה פגשתי בחוברת צעירים מפרקים את האוהל בו הם לנו בלילה. כשהתקרבתי ראיתי שמדובר בצעירים מהסוג היותר החנוני של המילה. לא בכדי היו שם רק בנים. חשבתי לעצמי שכנראה עכשיו לפני צבא והחליטו לעשות את המעשה הכי נועז שאפשר (מבחינתם) לישון באוהל לילה שלם בחוף הים. ההורים שלהם כנראה לא הרשו להם לעשות זאת עד היום, אולם בהגיעם לגיל 18...ולאחר שסיימו 45 נקודות בבגרות...הם החליטו להתפרע.
טוב אולי אני סתם מגזים, למה אני תופר להם סטראוטיפ....חיפשתי עוד אפשרויות לסיבה שהם כאן – 7 גברברים לבד ממושקפים ....אבל לא עלה לי רעיון אחר וכך נשארתי עם קונספט החנונים.
הים היום גבוה מאוד והמים זרקו את המדוזות האחרונות הרחק מהחוף, בקצב הזה נמצא מדוזות מתות על מדרכות העיר....(טוב סתם משעמם לי בראש).
המצילים ישובים חסרי מעש בסוכות, 3 גולשים אמיצים נכנסו למים לתפוס גלים והחוף נראה דליל מתמיד.
מתי שוב ארד לים בבוקר? אולי נשארו לי עוד ימים בודדים...
חזרתי לכיוון הרכב, הקשישים כבר חזרו לביתם. עבורם 09.00 בבוקר זה כמו שעת הצהריים בשבילנו. הלוואי והם יכירו בניהם...כל כך משעמם לשבת שעות לבד.
להתראות ים. יש לנו עוד תקופה קצרה יחדיו. אולי נתראה מחר.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
