סערה הייתה השבוע סביב השטרות החדשים שבנק ישראל מתכוון להדפיס.

ההחלטה היא שעל שטרות הכסף החדשים יתנוססו דמויותיהם של ארבעה משוררים עבריים (שאול טשרניחובסקי, רחל בלובשטיין, לאה גולדברג ונתן אלתרמן) והסערה נסובה סביב השאלה מדוע אין בין המשוררים גם משוררים מזרחיים?!

הבעיה שלי היא אינה סביב השאלה מאיזה מוצא הם אותם משוררים, הבעיה שלי היא הקונספט.

האדרת דיוקנו של אדם על שטר כסף ממשלתי אמורה להוות סוג של אמרה על תרומתו העצומה למדינה, צביונה והמסרים שהיא רוצה להעביר לאזרחיה.
באופן עקרוני אני בעד שמדינת ישראל הצעירה תעלה על נס את הדמויות שהקריבו את חייהם, עצמם ומהותם למענה, כאלו שיכולים ואמורים להוות דמות לחיקוי ולהערצה, סמל לדורות, מסרים שהם ערכיים ביסודם.

עם כל הכבוד (ויש כבוד) למשוררים שכישרון כתיבתם לא יסולא בפז, תרומתם מתחילה ומסתיימת בכושר הביטוי הנפלא שלהם אבל לא בפעילויות אופרטיביות עד החרפת נפשם, עד ביטול האינטרס האישי, למען האינטרס הלאומי.

מאחורי השטר של טשרניחובסקי יצוטט השיר "אני מאמין (שחקי שחקי)" :"כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת, לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז, כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז. רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל, יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל; לֹא בָּרָעָב יָמוּת עוֹבֵד, דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדַּל". כך  כתב המשורר על אומה עתידית, צודקת ושוויונית, הדואגת לעובדיה ומסרבת למכור את נפשה ורוחה העזה לעגל הזהב.

המסר נפלא, אבל כיצד שלטון קפיטליסטי שסוגד להון ולהפרטות ושוכח את הערבות ההדדית והחלש בחברה, שם מילים סוציאליסטיות אלו על שטר של כסף ובכך מרמה את הציבור הרחב ומבזה את המשורר ואת מילותיו.
כיצד אותן מילים האומרות:  "כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת, לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז" יתנוססו על שטר כסף??? זה כמו לשים תמונה של הבאבא סאלי בחנויות של טיב טעם....
הוכחה לכך שלא הייתה שום חשיבה מעמיקה של מנהיגנו בקביעת הדמויות שיתנוססו על השטרות הייתה בהתבטאות של ראש הממשלה נתניהו שבעקבות הסערה שהייתה (מאחר ואין משוררים מזרחיים) הציע ברוב טובו "לסבב הבא" את ר' יהודה הלוי מספרד.
אז לידיעת ראש הממשלה:

1. אין ולא קיים דיוקן של ר' יהודה הלוי. מעולם לא נערך לו דיוקן ואין בנמצא תמונה שלו.
2. טעות שנייה שלו היא שיהודה הלוי הוא לא משורר עברי ששותף לבניית האתוס התרבותי הישראלי (כמו המשוררים האחרים ממוצא אשכנזי שנבחרו) הוא משורר מתקופת ימי הביניים! הצעה מטומטמת זאת רק העצימה את ההכרה שאין בנמצא משורר עברי ממוצא מזרחי משום שבשנים ההן זה היה מועדון אשכנזי סגור, ללא כניסה של מזרחים אליו.

מדינת ישראל חיפשה את הקונצנזוס ובחרה משוררים להעלות על השטר וברוב טיפשותה פתחה פצעים ישנים.

קונצנזוס אמור להיות דגל, מסר לעם, אחדות, חזון, דוגמה אישית ועוד. המשוררים העבריים עם כל הכבוד וכאמור יש הרבה כבוד, מייצגים כשרון כתיבה ולא דוגמה אישית למופת. כישרונם הייחודי לא יכול להוות דגם לחיקוי כי רק למטי מעט יש כישרון כתיבה זה ולאלו שיש, אין מקום היום בחברה הישראלית, גם לא אפשרות להתפרנס (אלא אם אייל גולן יחליט להוציא למילים אלו סינגל).

המדינה מציגה בהחלטה מתייפייפת זו את כל מה שהפוך על הפוך – היא חושפת את ערוותה בכך שהיא  מעלה על נס את מה שפותח פצעים ומפלג, ואת העובדה שהתרבות העמוקה בישראל הפכה לעולם שהלך ונעלם.

באופן אישי הייתי חוזר להרצל  ובן גוריון (הרי שטרות הן לא מודה או טרנד וכך לא מקימי ויזמי המדינה הצעירה), באופן אישי היתי מנציח את טרומפלדור שהוא סמל לגבורה והקרבה, את מנחם בגין  את רבין והנדירים שבדמותם.

הוֹי אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי! הַר טְרָשִׁים קֵרֵחַ. אמר טרניחובסקי ומילותיו רלוונטיות במקרה זה יותר מתמיד.