שבוע טוב וראש חודש טוב! הנה תמוז, מסמן על תחילת הימים הנוראיים. כאדם, אשר עומד, בפני משפט קשה, משפט של חיים וכאשר, מקבל את המכתב הראשון מבית המשפט, המודיעו על יום המשפט, אימה וחרדה אוחזים באדם. ראש חודש תמוז, זהו המכתב הראשון; תמוז ראשי תיבות: זמן תשובה ממשש ובא ואחרי כן, בא מכתב שני, ראש חודש אב, ראשי תיבות, אלול בא. חודש אלול מתחיל, עומק הדין, ראש השנה, המשפט וכו'. יום הכיפורים, חרדת הדין וכו', הושענא רבה, השלוחים יוצאים לבצע את גזרי הדין. אם כך, היום, קיבלנו את ההודעה הראשונה מבית דין של מעלה ומי שחכם, לא מחכה לרגע האחרון, מייד, בכל כוחו, אוסף זכויות, אוסף מעשים טובים ומכין את עצמו, עם ראיות, ליום הדין, אשר כולנו רוצים לצאת בו זכאים. בכל עת, אשר עולה בליבנו עניין התשובה, חושבים אנו בנפשנו, יש כמה סוגים של תשובה: 1) אדם, שגילו דוחף אותו לעשות תשובה, רואה שעברו עליו ימיו ומתקרב לתשובה; 2) אדם, שכל סביבתו התקרבה בתשובה, גם הוא נסחף, עם כולם ושב בתשובה; 3) אדם, אשר מרגיש בערה ודחף נפשי חזק ביותר, המקרבו לתשובה; 4) אדם, אשר, מבחינה שכלית, חוקר ודורש ומגיע לאמונה בהשם; בכל אחת מן הדרכים האלו, יש מעלות, אך אנו, נמצאים בזמנים לא פשוטים, אשר קלו כל הקיצים ואני, כאדם, אשר אם לא יעלה לעגלה ברגע זה, יפסיד את העגלה. גיל, חברה, הארה משמיים, שכל, כל אלו דרכים לזמנים כתיקונם. אנו נמצאים בדור ובזמן, אשר, כל דחייה וכל עיכוב, מסוכן הוא, גם לפרט וגם לכלל ודברי חז"ל, מתחדדים ומובנים יותר, בדור הזה: לעולם, יראה האדם, את האדם כמו, חציו זכאי וחציו חייב. עשה מעשה טוב אחד, גרם לעולם כף זכות, מעשה רע אחד, דן את העולם לכף חובה. ביד האדם הפרטי, להוביל את העולם, לשבט או לחסד. צריכים אנו לדעת, בדרך התשובה, לא קורים ניסים, הכל ביידי שמיים, חוץ מיראת שמיים. אין נס, שפתאום, יוביל את האדם להיות צדיק, אם לא יעמול האדם ויעבוד על עצמו, רגע רגע, שעה שעה, יום יום, לא יוכל להגיע, למה שהקב"ה מצפה מאיתנו. אין עבירה קטנה ועבירה גדולה. כל עבירה היא עבירה, כל מעשה לא טוב הוא גרוע ולא טוב. חשבנו בשבת קודש, למשול, מעשה לא טוב, ללכלוך, אשר נכנס לעין, אין הבדל בין לכלוך קטן ולכלוך גדול; כל שערה, ולו הדקה ביותר, הנכנסת לעין, מפריעה היא מאוד, ומשבשת את כל חיי האדם; עוד שערה, עוד לכלוך, עוד אבק, לעם שלנו וכמה צער ויגון יש בשמיים ולנשמה שלו. אנשים מחפשים שקט ומזור לנפשם. מגיעים אלינו הורים שבוכים ודואגים לבניהם, אשר נסעו למרחקים ושואלים אנו: מדוע נסעו? מה מחפשים? התשובה: מחפשים שקט ומחפשים את נפשם. השקט, נמצא בתוכנו, לא נמצא באף מקום, אם נדע איך ליישר את חיינו, נמצא את המזור לנפשנו. לפני שנים רבות, ראינו בהקדמה, לאחד הספרים, משל לנפש ולהיהודי, אשר לא מוצא שקט לנפשו, על בן מלך מעודן ומפונק, שיצא לציד עם אחד מעבדי אביו ביער. הלכו וטעו בעבותות היער. כאשר ירד הלילה ולא מצאו את הדרך חזרה, חיפשו מקום בטוח ושכבו על הקרקע והלכו לישון. בן המלך, לא יכל להירדם, העבד, מייד נרדם. בבוקר, אמר בן המלך לעבד: כל הלילה לא יכולתי לישון. כשהגיעו לפני המלך, סיפרו למלך, כל אשר היה עימם. אמר המלך: העבד רגיל כל חייו, לישון על הקרקע, ברגע אחד נרדם. בן המלך, שרגיל לישון בתפנוקי בן מלכים, לא יכל לישון. כך גם נשמת יהודי, אנו רגילים לכרית ולמיטה, אשר הנפש שלנו התרגלה בה, מאברהם, יצחק ויעקב, ממתן תורה ומאבות אבותינו ולעולם, לא נוכל לישון כעם אחר, ולמצוא מזור לנפשנו, כאומה אחרת. אם לא ישנים בכרית ובמיטה הרגילה של אבותינו, מדורי דורות, לעולם לא מוצאים שקט נפשי. אנשים מנסים לברוח מהאמת, מחפשים דרכים לשמח את נפשם, אך הנפש, לא תהיה שמחה. זה כמו אדם, אשר חולה בדלקת ושותה כדור לכאבים, כנגד הדלקת. אולי הכאב יעבור, אבל הוא לא יתרפא, צריך לטפל בדלקת, בדרך שמטפלים בה, לא בדרך של הרגעה לנפש, יש דרך, איך מטפלים בה. כמו שאנשים, נזהרים היום באכילה, לשמור על בריאותם, כך יש גם בריאות הנפש, כאשר אדם שומע דברים לא הגונים, רואה דברים לא טובים, מדבר דברים לא ישרים, נפשו נהיית חולה - כך הנפש נהיית חולה ואדם נופל לעצבות, לייאוש, למחלוקת ולחוסר הערכה עצמית. שורש הכל, מנפש חולה. לא מצאנו באף חיה ובאף עוף, מידת השיעמום, רק בבני אדם ומדוע? משום שהחיות והעופות, מתנהגים, בדרך אשר צריכים להתנהג בני אדם, לא מתנהגים, בדרך הבריאה, אשר הקב"ה ברא את האדם. לכן, ימים אלה, מתחיל זמן תיקון הנפש, זמן של התבוננות. י"ז בתמוז, מתחיל הזמן הקשה של עם ישראל, זמן שנחרב ביתינו, זמן שכל הצרות הקשות קרו בו לעם ישראל - חטא מרגלים וכו'. נשתדל לבנות בנפשנו, בניין עדי עד ולברוא את המקדש שבתוכנו בנוי ומשוכלל, שיהיה משכן לשכינה ולתחילת בניין בית המקדש. שנזכה, כולנו, לנחת ולגאולה שלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו. בית הרב. בברכה,