בתי עסק פרטיים
אשדוד התברכה בהמון בתי עסק, החל מחנויות אופנה, בתי קפה, עסקים פרטיים, מתחמי קניות וקניונים - מרביתם ככולם נפגעים בימים אלה בגלל מיעוט הקונים, כתוצאה מהמצב הביטחוני. עיתון המגזין בדק האם מגיע לעסקים שנפגעו פיצוי והאם תהיה באפשרותם לקחת הלוואה, בתנאים סבירים.

 אין קונים בחנויות בשל המצב, האם יש משהו שיפצה את בעלי העסקים?
במשרד האוצר עדיין לא התקבלה החלטה לגבי הפיצויים, לדבריהם מוקדם לקבוע מהו הנזק העקיף והישיר לעסקים. רשות המיסים ומשרד האוצר עוקבים באדיקות אחרי ההתפתחויות ושואבים מסקנות מן העבר.

האם קיים סיוע בזמן הזה לעסקים קטנים?
מן העבר אנו למדים כי הוקמו קרנות סיוע לעסקים קטנים ובינוניים. נכון לעכשיו לא הוחלט על מסגרת דומה. לידיעתכם: קיימת כיום קרן ממשלתית המסייעת בהלוואות בריבית יחסית נמוכה.

 עסקים קטנים יקבלו פיצוי על העדרם מהעסק?
לדברי רשות המיסים, הם עתידים לקבל פיצוי, בחלקם על פי קריטריונים שנקבעו מראש. בתום המבצע יזמן משרד האוצר נציגים מארגוני העסקים הקטנים ובנוסף את ההסתדרות – ככל הנראה הם ידונו בפיצוי שיינתן לתושבים שנעדרו ממקום העסק בשל המצב הביטחוני.

האם כבעל עסק ישנה אפשרות לקבל דחייה בתשלומי מס הערך המוסף והמיסים האחרים?
לאור המצב כל התשלומים התקופתיים למס ערך מוסף ומס הכנסה שמתבצעים ב-15 לחודש נדחו ל-21 לחודש. לידיעתם: במידת הצורך תבוצע דחייה נוספת, בנוסף לא יינקטו צעדים נגד עסק שלא שילם את מקדמה בזמן.

סיפורה של דניאל
"שמי דניאל, אני בת 28, אני נשואה ואימא לילדה מדהימה בת שנה ו-3 חודשים.
אני עוסקת באומנות בתחומים שונים, כשכירה אני עובדת בחנות "רון עיצובים" בסיטי, מול אחת נפילות הגראד. בתחום השני שלי אני מפעילה את האתר שלי למוצרי עבודת יד לאמהות ותינוקות "באטסי" ובניהול דף הפייסבוק שלי "דנדי"

מצאתי את עצמי עוצרת את הכל עכשיו - לא הלכתי לעבודה מאותו יום רביעי שהחלו הטילים. כמו חלום בלהות - הגעתי לגן של הבת שלי והגננת אמרה לי 'מהר מהר הביתה , ואיך את רגועה כל כך?!', ואני בכלל עדיין לא הבנתי מה קורה. לצערי בעלי לא יכול להעדר מהעבודה ביבנה ולכן אני נאלצת להיות איתה בבית ובחדר המדרגות - זה המרחב המוגן שלנו .

למזלי אני בידיים טובות ואני בטוחה שהמעסיק שלי ידאג לי היטב, אך כואב לי עליו מאוד כי העסקים העיקריים שלו הם בבאר שבע ובאשדוד".

בנוסף, דניאל משתפת בהתנהלות היומיומית שלה בצל המלחמה, "להעסיק את הילדה זה מאוד קשה, בעיקר בגלל שאין לי רכב ואני לא יכולה לצאת למקומות ממוגנים. מבחינתי זו ממש מלחמת הישרדות. אני לא כל כך אוהבת טלוויזיה ולכן אני מוצאת את עצמי מרבית היום איתה על השטיח משחקות בקוביות, ומשחקות עם הכלב.

אם לא מספיק אני חולה במחלה כרונית "פיברומיאלגיה" - דאבת השרירים שמתבטא בכאבים כרוניים תמידיים והגן של הילדה היה לי כאוויר לנשימה . הייתי אוספת כוח פיזי לטפל בה . הייתי הולכת לטיפולים אלטרנטיביים להתחזק, הגוף צועק מכאבים, הכיור מלא בכלים ואין מה לעשות , כי אני לא יכולה לעשות הכול לבד".

 שכירים
אז מי זכאי להיעדר מהעבודה ומי חייב להופיע? על פי הוראות פיקוד העורף אדם חייב לצאת לעבודה אלא אם כן, הוגדר אחרת בנוהלי הפיקוד. בזמני לחימה בעבר גובשו הסכמים בהם נקבע כי תושבי היישוביים עד 40 ק"מ מרצועת עזה, כולל אשדוד, יהיו זכאים לפיצוי. משרד האוצר הודיע: "בשל מצב החירום תושבי הדרום הגרים עד 7 ק"מ מעזה יזכו לפיצוי מלא. אזורים הנמצאים במרחק של 40 ק"מ מעזה, יפוצו הורים לילדים עד גיל 14 שנאלצו להיעדר בגלל שבתי הספר  והגנים סגורים".

האם אפשר לכפות על תושב אשדוד שחושש לצאת, להגיע לעבודה בשל המצב?
בגדול, יש להגיע בצורה סדירה לעבודה - או לממש ימי חופשה, באישורו של המעסיק. קחו בחשבון כי היעדרות ללא אישור נחשבת כעברה משמעתית.

לאור המצב הביטחוני משרדים ועסקים רבים סגורים - האם העובדים זכאים עדיין לקבל שכר?
במידה ואדם לא עובד בגלל שמקום העבודה סגור - הוא יהיה זכאי לקבל שכר. במקביל המעביד יכול להוציא את העובדים לימי חופשה על חשבון הימים שיש ברשותם, וכל זאת למשך 7 ימים ללא כל הודעה מראש. לזמן ממושך יותר המעסיק מחויב להודעה מוקדמת של שבועיים מראש. 

סיפורו של - מורדי חוטובלי
מורדי חוטובלי, מנהל את תכשיטי גבי ברובע א' מספר: "לא פתחתי את העסק מיום חמישי כשהתחילה הלחימה, לא פתחתי מכיוון שהרחובות שוממים, התושבים לא יוצאים לרחוב. אצלי בחנות אין מרחב מוגן ולא מקלט, לא קל לעזוב חנות תכשיטים ולרוץ למרחב מוגן, לכן כשהסיכון עלה על התועלת החלטתי לא לפתוח. הבנתי שגם שאר הצורפים לא פתחו את בתי העסק שלהם. חשבתי לעצמי שאם חלילה ייפול טיל בחזית החנות זה עלול לגרום לתכשיטים להתפזר ברחוב - וזה לא שווה את זה. נכון להיום (רביעי 20.11.12) החנות עדיין סגורה. הלחימה בוודאי לא תמנע מהבנקים לפדות את הצ'קים בעבור הסחורה וכל יום שהחנות סגורה הוא הפסד כספי עצום. שום גוף לא מודיע או מעדכן בתקשורת לגבי פיצויים לבתי העסק באזור הדרום. לסיום רק אומר שהייתי מקווה שהלחימה תיגמר בזמן הקרוב וכמובן שהייתי מעדיף שזה יתבצע ללא כל כניסה של כוחות קרקעיים לעזה, שכן כולנו יודעים שהמחיר יהיה גבוה בנפשות. מי ייתן והימים השקטים יחזרו במהרה לעירנו ולכל איזור הדרום".

צו 8
גברים ונשים רבים קיבלו בסוף השבוע האחרון תו 8 - רובם נאלצו בין רגע לעזוב את הכל ולצאת למילואים, הם הודיעו למעביד שיעדרו מהעבודה אך השאלה הנשאלת היא האם הם יפוצו?

מותר לפטר עובד שקיבל צו 8?
חד משמעית התשובה היא לא! על פי החוק אסור לפטר עובד שנקרא לשרות מילואים וגם לא במשך 30 יום מתום השרות המילואים.

 זכאות לקבלת תשלומים מביטוח לאומי על ימי מילואים
אדם שנקרא למילואים והתגייס זכאי על כל יום מילואים שמילא. בעקבות מבצע עופרת יצוקה ב-2008 נוסף לחוק סעיף ובו משלמים גם על חצי יום עבודה. חישוב התשלום נעשה תחת עיסוקו של המילואימניק – שכיר, עצמאי, סטודנט ומובטל.

מילואימניקים ששרתו את המדינה, מתי הם זכאים לקבל את התגמול על ימי המילואים?
הזכאות ניתנת מידית עם תום ימי המילואים. שימו לב: שכירים שעבדו לפחות 74 יום ברבע השנה שקדמה לשרות המילואים זכאים לתגמול באמצעות המעסיק. המעסיקים יקבלו בעבור אנשים המילואים החזרים מביטוח לאומי. סטודנטים, עצמאים או מובטלים יקבלו את התגמול כרגיל מהביטוח הלאומי.

חישוב התגמול
באתר של הביטוח הלאומי יש מחשבון מיוחד, דרכו ניתן לעשות את החישוב ולבצע הדמיה סובייקטיבית של חישוב התגמול.

 הגשת בקשה לתגמול עקב שרות מילואים
סטודנטים, עצמאיים, או מובטלים לא חייבים להגיש בקשה לתגמול, בדרך כלל הם יקבלו את התגמולים ישירות לחשבון הבנק שלהם. מילואמניק שבכול זאת נאלץ להגיש בקשה יכול לעשות זאת דרך האינטרנט והדואר. רצוי לציין שמי שיכול להגיש תביעה הם עצמאים וסטודנטים ולא אנשים שמוגדרים כמובטלים.

סיפורו של מילואימניק - ליאור מנשה
ליאור מנשה בן 26 סטודנט שנה רביעית להנדסת חשמל ומורה בבאר טוביה מספר:
"ביום חמישי בערב, אחרי שנשמעו באשדוד אין ספור אזעקות, קבלתי טלפון ממספר חסוי. תחושת הבטן שלי הייתה שכנראה יקראו לי למילואים, בעקבות מצב החרום במדינה, וצדקתי. על הקו הייתה קצינת הקישור שלי, היא הכינה אותי מראש שכנראה בימים הקרובים יזמנו אותי למילואים וכדאי לי מאוד להכין תיק ולהיות בכל עת מוכן. 

לא עברו כמה שעות, ביום שישי בבוקר בשעה רבע לשמונה העיר אותי טלפון ממספר חסוי. הודיעו לי שעלי להתייצב בבסיס מסוים שהוגדר לי מראש ומשם ייקחו אותי לאזור סמוך לרצועת עזה. הודעתי להוריי שזומנתי לצו 8 ואני יוצא עכשיו לכיוון הבסיס, הם ברכו אותי, איחלו לי הצלחה ובקשו ממני שאשמור על עצמי. ארוסתי סהר לקחה את העניין קשה, היא בכתה ולא רצתה לתת לי ללכת - חיבקתי אותה חזק, הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה שאני מבטיח לה שאני אחזור בשלום.
הגעתי לבסיס עם עוד 30 חבר'ה, קבלנו תדרוך ראשוני ויצאנו דרומה. החבר'ה מלאים ברוח לחימה, הם נחושים לעשות דבר מה בעזה ולו הדבר הקטן ביותר. אני חייב לציין שגם החבר'ה מהמרכז וצפונה מבינים את המשמעות שהגיע הזמן לעשות שקט ובדרום - ואני.... אני רק חיכיתי לרגע הזה.
למזלי אני לא מפסיד ימי עבודה, העבודה שלי היא גם ככה בבאר טוביה, שם התלמידים כמו באשדוד לא הולכים לבית הספר - אז אינני מפסיד ימי עבודה".