בימים אלה שבהם צצים סיפורים בכל רחבי הארץ על הדרת נשים ויחס גזעני כלפי האוכלוסיה האתיופית, דווקא שירותי הכבאות בארץ מוכיחים עד כמה לכל אחד מגיעה ההזדמנות להוכיח את עצמו.

הזמן הוא אמצע חודש דצמבר 2011. על רחבת הטקסים בתחנת הכיבוי בראשל"צ עומדים 126 לוחמי ולוחמות אש שסיימו זה עתה את הקורס והם מצטרפים לשירותי הכיבוי בארץ. בין לוחמי האש נמצא גם יוסף גולה, בן העדה האתיופית. הוריו היילה וישרג גולה ואחיו הצעיר עמיאל, יושבים ביציע האורחים נפוחים מגאווה. לפני 23 שנה הם עלו מאתיופיה לישראל, עברו קשיי קליטה לא פשוטים, אך תמיד דאגו לחנך את ילדיהם לשאוף קדימה לטוב ביותר.  היום הזה, בו בנם מקבל את סיכת לוחם האש, היה סימן שהם הצליחו בחינוך ילדיהם ללכת בדרך הנכונה.

יוסף גולה (23) יליד אתיופיה, עלה לישראל עם הוריו ואחיו הבכור כשהיה בן שנה. המשפחה נשלחה למרכז קליטה בעיר אשקלון, שם היא התמודדה עם הארץ החדשה ועם חששות מהעתיד. "אין שום זיכרון מאתיופיה. כל הזכרונות שלי הם ישראלים לחלוטין", אומר לנו יוסף.

כשהיה בן 4 בלבד, טרגדיה פקדה אותו ואת משפחתו. "באחד הימים יצאנו אני ואחי לשחק. מאחורי הבית היה אזור עם בוץ ואחי שהיה בן 6 נפל לבוץ שהתברר כבוץ טובעני". למראה אחיו בבוץ הטובעני, הל חל יוסף לזעוק לעזרה. כשהגיעה העזרה זה כבר היה מאוחר מידי. את הזכרון של אחיו הטובע מול עיניו סוחב יוסף מאותו היום. "את האור למשפחה הביא אחי הצעיר שנולד אחרי זה. הוא השמחה בבית, האור של הבית", מספר יוסף.

בצבא הוא שירת במשמר הגבול, שם עשה קורס מפקדים (מ"כ). לאחר שחרורו הוא עבד במספר עבודות מזדמנות, חסך כסף ללימודים. "החלום שלי היה ללמוד עיצוב פנים, בשביל זה חסכתי כסף. אבל מתברר שהחיים מנתבים אותך ליעודים אחרים שנועדו בשבילך", אומר יוסף שלא חלם שאי פעם הוא יהיה לוחם אש.

על הדרך שהובילה אותו להגיש מועמדות לתפקיד לוחם אש, מספר לנו יוסף: "עבדתי כמאבטח במשרד הפנים באשקלון. באחד הימים סיפרו לי אנשי המשרד על כך שיש תקנים חדשים לתפקידי לוחמי אש בשירותי הכיבוי. הם לחצו עלי ולמרות שלא ממש האמנתי שיחזרו אלי, שלחתי קורות חיים".  פתאום באחד הימים, הטלפון מצלצל. מעברו השני של הקו נמצא נציג שירותי הכיבוי שמזמין אותו ליום מיונים ראשון. "המבחן הראשון היה מבחן כושר גופני וגם אחרי שעברתי אותו, עדיין לא האמנתי שאתקבל. במערך הכיבוי החלו באותה העת במעבר לאחריות של המשרד לביטחון הפנים ולא היה ברור אם המיונים ימשכו או יקפיאו קליטת כבאים. אבל אז הגיע טלפון נוסף שזימן אותי למבחן נוסף".

יוסף מצליח לעבור את כל המבחנים של שירותי הכיבוי בהצלחה. באחד הימים הוא מקבל את הבשורה שהוא התקבל לקורס לוחמי אש, ואם הכל יתנהל כשורה, הוא צפוי להתקבל כלוחם אש באחת מתחנות הכיבוי בארץ. הסוף כבר ידוע. יוסף סיים את הקורס בהצלחה וקיבל את סיכת "לוחם האש". באותו הקורס היו עם יוסף עוד מספר בני העדה האתיופית שסיימו את הקורס בהצלחה. יחד עם זאת, באשדוד ובאיגוד אשקלון בכלל, יוסף הוא לוחם האש האתיופי הראשון.

אנו מנסים להקשות על יוסף, לשאול כיצד מגיבים האנשים שרואים שכבאי אתיופי מגיע לחלץ אותם. "לא נתקלתי בתגובות חריגות. כנראה שאנשים במקרי חירום מעדיפים להתעסק בדברים חשובים ולא במשהו שולי כמו צבע העור של הכבאי", הוא מציין.

יוסף: "לא האמנתי שהחיים ככה בוחנים אותנו בכל פעם. לפני שנים רבות לא הייתה לי כל אפשרות לסייע לאחי ולהצילו. היום, כשאני יוצא לאירועים, דמותו מלווה אותי ונותנת לי הכח להציל חיים. נתנו לי את ההזדמנות להוכיח את עצמי ואני לא מתכוון לאכזב".

מלבד יוסף, רק במשמרת שלו יש עוד שלושה לוחמי אש חדשים. מדובר בתוספת של 4 לוחמי אש לכל משמרת, כח משמעותי להצלת חיים באשדוד.  יוסף נמצא במשמרת של רשף משנה אליהו מור, שזכה להציל חיים רבים באשדוד. סגן מפקד המשמרת, להב משנה גבי אזולאי נשמע מרוצה מתוספת לוחמי האש למשמרת: "קיבלנו ארבעה לוחמי אש לכל משמרת. כולם הגיעו לאחר קורס מקצועי ביותר שעברו ובעיר גדולה כמו אשדוד, הם מיד מיישמים את הטכניקות בשטח. יוסף הוא אחד מלוחמי האש החדשים שהתברכנו בהם. הוא מקצועי, רוצה כל הזמן ללמוד, עושה אימונים ותרגולים ולא מתבייש לשאול שאלות. הוא ללא ספק מתפקד כמו כבאי עם ניסיון רב".

כאן המקום לציין שלוחמת האש הראשונה בארץ, גם היא מתחנת הכיבוי באשדוד. אז אם חשבתם על הדרת נשים וקיפוח הקהילה האתיופית... לא תמצאו אותם בשירותי הכיבוי והצלה.