גמליאל טענה שבסיומה של פגישה עם בעלי הקניון הוא מסר לה שקיימת אי שביעות רצון מתפקודה וכי לנוכח הצורך לצמצם את מספר העובדים במקום, קיים צורך לפטרה. לטענתה, בתקופת כהונתה הקניון הפך למוביל באזור.

סמנכ"ל התפעול טען כי פוטר שלא כדין לאחר שחשף פרשת שחיתות במקום, וסמנכ"ל האחזקה טען כי פוטר יום לאחר שקיבל רכב חדש מהחברה.

הנהלת הקניון טענה, באמצעות עו"ד שירה להט, כי לשלושת הבכירים ניתנה הזדמנות ראויה להשמיע את עמדותיהם וכי הטענה שהם לא הוזמנו לשימוע מועלית זו הפעם הראשונה.

סגנית נשיאת בית הדין, השופטת יהודית הופמן, הדגישה את חשיבותה של חובת השימוע כזכות יסוד של עובד העומד לקבל מכתב פיטורים. השופטת ציינה שהשימוע הוא הליך שנועד להביא לקבלת החלטה מושכלת בעניינו של מועמד לפיטורים.

השופטת פסקה שהקניון הפר את חובת השימוע כלפי שלושת התובעים. היא דחתה את טענת בעלי הקניון, ולפיה גם אם היתה ניתנת לשלושת הבכירים הזדמנות להשמיע את טענותיהם, ההחלטה לפטרם לא היתה משתנה. "על המעסיק לתת לעובד הזדמנות כנה להביע את טענותיו בלב קולט ולא מן השפה אל החוץ", היא כתבה.

"לא הוכח כי החברה פעלה בדרך זו, גם לאחר שקיבלה את ההחלטה על פיטורי התובעים".