התאונה ארעה לפני כשנתיים וחצי בשעת בוקר בעת שהמנקה ניקתה את הלובי והאישה החליקה בתוך שלולית של מים וסבון. לאחר שהוגש כתב ההגנה שביקש למחוק את התביעה בטענה כי מדובר בטענה טורדנית וקנטרנית, בית המשפט קבע בחודש מרץ השנה כי התובעת סובלת מנכות לצמיתות בשיעור של 17.5.

בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט השלום בתל אביב, נטען כי המנקה שהייתה במקום לא דאגה להציב כל שלט המזהיר עוברים ושבים מפני סכנת החלקה שיצרה ובפרט ששפכה כמויות מים גדולות על הרצפה. חברת צד"א שתחזקה בניינים רבים בעיר ובכללם הבניין המדובר הייתה אחראית גם על נושא הנקיון באותו בניין. החברה אומנם נסגרה לפני יותר משנה ונמצאת בהליכים של כינוס נכסים אך חברת הביטוח הראל ביטחה אותה.

עו"ד לינדנברג מסביר בכתב התביעה כי צד"א התרשלה בכך שלא הציבה שלט או כל אמצעי אחר כדי להתריע בפני עוברים ושבים בדבר היות הרצפה רטובה וחלקה, התרשלה בבחירת עובדי ניקיון ששטפו הרצפה תוך שימוש בכמויות גדולות של מים , דבר שיצר מפגע מסוכן מפני עוברים ושבים ובפרט לדיירים בבניין כולל התובעת. בכך הפרה תקנות בחוק התכנון והבנייה.

הנתבעות טענו בין היתר בכתב ההגנה כי התאונה קרתה, אם קרתה, באשמתה ורשלנותה המוחלטת של התובעת. לחילופין נטען כי מדובר באירוע החלקה אשר מהווה בסיכון יום יומי טבעי סביר ורגיל ואין להטיל בגינו חבות כלשהי על הנתבעות או על מי מטעמן. ומצבה הרפואי אינו קשור לתאונה הנטענת.

בכתב התביעה נטען כי לאחר שב' נפלה, היא פונתה לחדר מיון במרכז הרפואי ברזילי שם אובחנה רגישות בברך אך כמה ימים לאחר התאונה בבדיקת MRI שבוצעה בבית חולים קפלן ברחובות, אובחנו קרעים ברצועות הברך, שבר בקונדיל וקרע במניסקוס והוצע לב' לשקול ביצוע ניתוח לשחזור הרצועה קדמית הצולבת.

מומחה רפואי מטעם התובעת קבע לה נכות זמנית בשיעורים שבין 100 ל-50% ונכות לצמיתות בשיעור 20%. מומחה רפואי מטעם הנתבעות קבע לה נכות לצמיתות בשיעור 15%. בהמשך להחלטת ביהמ"ש בסוף חודש מרץ השנה, התובע עו"ד לינדנברג מומחה לדיני נזיקין, הגיש תחשיב נזק לפי נכות לצמיתות בשיעור של 17.5%, שיעור מוצע של שתי חוות הדעת.

מאז התאונה ובעקבותיה מתקשה התובעת ותתקשה גם בעתיד בביצוע פעולות המצריכות הפעלת ברך ורגל ימין ובכלל לזה עמידה והליכה ממושכת, עליה וירידה במדרגות, כיפוף ויישור ברך ימין, כריעה וישיבה נמוכה ועוד. לפיכך מתקשה התובעת ותתקשה אף בעתיד בניהול משק ביתה כבעבר וביצוע בפעולות כגון עריכת קניות, עמידה ממושכת לצורך תליית כביסה והכנת אוכל, הזזת רהיטים, טאטוא רצפה ושטיפתה וכו', נדרשה בשל כך להעסיק עוזרת בית בתשלום והסתייעה בעזרת בני משפחתה וכך גם תזדקק לעזרה רבה בעתיד. בחוו"ד מומחה רפואי מטעם התובעת, קבע כי כושר תפקודה הירוד הנו בדרגת 50% ללא שיפור עתידי.

עו"ד לינדנברג תובע מטעם ב', פיצוי של כ-330 אלף ₪ הכולל עזרה סיעודית בעבר ובעתיד, הוצאות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים והוצאות ניידות, טיפולים רפואיים כאב וסבל ובגין אחוזי הנכות. לצרכי פשרה ב' מוכנה להסתפק בפיצוי של כ-200 אלף ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ והחזר עלות חוו"ד מומחה מטעמה. דיון נוסף בפיצוי המגיע לה נקבע לחודש ספטמבר השנה בפני השופטת ארנה לוי.