"החלום שלי הוא להיות צלם", מספר לי מרדכי (28), חסר בית, בן למשפחת עולים מאתיופיה. גופו הכחוש מעיד עליו שזה זמן רב לא אכל. "מתי אכלת בפעם האחרונה", אני שואל את מרדכי, "לפני כמה ימים", הוא עונה. מים, יסוד חיינו, הוא מוצא בברזיות הציבוריות בפארקים, שם הוא גם מבלה את מרבית ימיו ולילותיו.

את מרדכי אני פוגש לאחר שיחת טלפון שהגיעה למערכת המגזין. "אולי תוכל לסייע לו בבקשה", שואלת הבחורה מצידו השני של הקו. היא מכירה את מרדכי לגמרי במקרה, כאשר עו"ס מאזור הצפון מבקשת ממנה לנסות ולסייע לו. היא מנסה להפנות אותו לגורמים המתאימים, עיסוקה אינו בתחום הרווחה, אך בכל זאת היא נרתמת לסייע לו. אך בכל מקום אליו מופנה מרדכי , הוא נתקל בחומה בצורה, חומת האדישות.

סיפור חייו של מרדכי מתחיל באתיופיה הרחוקה. אביו ואימו מתגרשים, מיד לאחר לידתו, והוא לא זוכה להכיר את אימו ואחותו בכל שנות ילדותו. אביו נפטר באתיופיה והוא נשאר לגור עם סבתו. לפני 13 שנה, הוא עולה ביחד עם סבתו לארץ הקודש, מדינת היהודים. בארץ הם גרים במרכז קליטה בחיפה, שם הוא גם לומד ומסיים את לימודי התיכון עם בגרות חלקית. בארץ הוא זוכה להכיר את אימו ואחותו, לראשונה בחייו.

לפני כשבע שנים סבתו נפטרה. הבית של סבתו, שאת המשכנתה עליו הוא משלם ביחד עם אחותו, עובר תחילה לראשותם, אך דודיו בשלב מסוים לוקחים את הבית לעצמם בטענות שווא. אחותו, שכבר מספיקה להתחתן, עוזבת את הבית ביחד עם בעלה ומרדכי נזרק לרחוב. הוא מתגייס לצבא אך לאחר שירות של שנה ו-8 חודשים, הוא משוחרר עקב מחלת האפילפסיה שמתגלה אצלו וכן עקב מצבו הכלכלי הקשה.

מאז שחרורו מרדכי ברחובות. הוא פונה לביטוח הלאומי שיכיר במחלתו כנכות, אך הקריטריונים הנוקשים בנושא זה אינם מאפשרים זאת ובקשתו נדחית. הוא מתקיים מהבטחת הכנסה של 1300 ש"ח, מדי פעם ישן בבית אחותו, אך את רוב לילותיו מבלה מרדכי ברחוב.

"אני ישן ליד לשכת התעסוקה וישן בפארקים. בחורף אני מנסה למצוא חדר מדרגות, כמו זה שבלשכת התעסוקה, קר בחורף", מספר מרדכי.

מרדכי פונה בבקשת סיוע משירותי הרווחה בעיר, והוא נשלח להוסטל ברובע ב'. בהוסטל אומרים למרדכי שאצלם יש רק אנשים מכורים, ובכלל זה מקום רק של רוסים. שוב מוצא עצמו מרדכי ברחובות העיר, נע ונד ללא עזרה. במשך כל התקופה הזאת הוא ממשיך לחתום בלשכה, אך אף עבודה אינה מוצעת לו, "כנראה שבגלל מחלתי, אנשים חוששים. אני אומנם לא יכול לעבוד בעבודה פיזית, אך כל דבר אחר אני יכול לעשות. במידה ואני לוקח את הכדורים בצורה מסודרת, אין לי בכלל התקפים", אומר מרדכי.

בכסף שהוא מקבל מהבטחת ההכנסה הוא קונה את התרופות שלו, וכן משלם חובות עבר לחברת פלאפון ולביטוח הלאומי. פלאפון כבר מזמן שאין בראשותו, נותר רק החוב לתשלום. מרדכי רק רוצה הזדמנות להשתלב, מקום לשים את הראש ולהשתלב בעבודה. נמאס לו לישון ברחובות, מבלי לדעת מה יאכל מחר, אם בכלל. בכל המקומות אליהם פונה מרדכי, הוא נתקל בחומות, ולא של תקווה.

האגודה לזכויות האזרח, ציינה בדף עמדה בנושא חסרי הבית כי הסטריאוטיפ המקובל אודות חסרי הבית מצייר אותם כאשמים במצבם, בטלנים או חסרי בית מרצון, שלא ניתן לסייע להם. במדינות רבות בעולם, הסטריאוטיפים הללו אינם מקובלים עוד. "חסרוּת בית" נתפשת כיום בעולם כתופעה חברתית מורכבת, המושפעת רבות גם מהמדיניות הכלכלית ומדיניות הדיור, ואשר מאופיינת בתהליכי הידרדרות הדרגתיים אותם ניתן לעצור.

למשרד הרווחה יש מדיניות ברורה רק עבור "דרי רחוב" -קבוצה אחת מבין חסרי הבית, הכוללת רק בגירים שכבר הידרדרו למצבים הקשים ביותר, לנים ברחוב או בתנאים קשים אחרים ובנוסף - סובלים מבעיות אישיותיות, התמכרויות או ניתוק והזנחה. רק בנסיבות הקיצוניות הללו, זכאים חסרי הבית לסיוע מיידי. ההגדרה הזו איננה מתאימה לצרכיהם של חסרי הבית ואיננה מקובלת בעולם. הסיוע שמעניק משרד השיכון גם הוא לקוי, שכן הוא יועבר רק ל"דר רחוב" המטופל על ידי הרשויות, ורק לאחר 30 ימים בהם גר ברחוב. עבור שאר חסרי הבית לא קיימת מדיניות - לא למשרד הרווחה ולא למשרד השיכון, ובמקרים רבים, שני המשרדים מטילים את האחריות זה על זה. לחסרי הבית אין כתובת אחת ברורה.

הוראות משרד הרווחה להקמת מקלטים קובעות כי עירייה שנמצאו בה לפחות חמישה עשר דרי רחוב, מחויבת להקים עבורם מקלט. לטענת משרד הרווחה, אין דרך לחייב רשויות לפעול בהתאם להוראותיו. גם המקלטים הקיימים אינם מותאמים לענות על צרכיהם של אוכלוסיות של חסרי בית כדוגמת זוגות או משפחות, ולעתים, הלינה בהם כוללת דרישות בלתי אפשריות עבור חסרי הבית.

מרדכי אינו חסר הבית היחיד בעיר, כמוהו יש עוד שזקוקים לסיוע ולעזרה. מרדכי נמצא בשלב שעוד ניתן לחלצו מהרחוב. הוא לא מכור לסמים, מפיו לא נדף ריח האלכוהול, והכי חשוב, הוא מבקש עזרה.

האם מישהו יושיט את ידו למרדכי? האם מישהו יעזור לצעיר האבוד למצוא את מסלולו בחיים, ושלא יהיו ברחוב? האם נגזר על מרדכי לבלות את שארית חייו כחתול רחוב?

ממחלקת הרווחה בעיריית אשדוד נמסר בתגובה: "הנ"ל מטופל ברווחה מזה כשנתיים, עקב מצוקת דיור. כיום הוא מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה של המוסד לביטוח לאומי, אינו מצליח למצוא עבודה מתאימה עקב העדר הכשרה ומצב בריאותי לא תקין. במחלקת הרווחה סייענו לו בפניה למשרד השיכון, לקבלת סיוע, אך בקשתו נדחתה ובינתיים דרך היחידה להכוונת חיילים משוחררים - מרכז כיוונים, הופנה להתגורר זמנית בבית החייל ביהוד. כשהסתיימה תקופת שהותו שם הוצע לו לשהות תקופה נוספת בהוסטל דרי רחוב ברובע ו', עד להתארגנות וחשיבה משותפת על תכנית שיקום חדשה. השבוע הוא הודיע כי אינו מעוניין להשתלב בהוסטל, עקב האוכלוסייה המבקרת שם, וסיפר כי ישהה בימים הקרובים בבית אחותו. במקביל הוא הופנה למדור אכלוס. יצוין כי מדובר בבחור חיובי עם מוטיבציה לשנות את חייו, למרות שחסרים לו הכלים והכוחות להתמודדות יומיומית עם מצבו הבריאותי. לרווחה אין דרך לפתרון בעיית הדיור שלו לפי שמדובר בתחום שאינו באחריותה, ולכן הרווחה דאגו לעניין גורמים רבים בקהילה שיהיו מודעים למצבו הקשה ומנסים לסייע, ביניהם עמותת ידיד, מרכז כיוונים ורכזים במחלקה לקליטת עולי אתיופיה".

נתונים על דרי הרחוב באשדוד

נכון להיום מדובר ב-92 דרי רחוב, המטופלים ביחידה לטיפול בדרי רחוב. כל אחד מדרי הרחוב הללו נמצא בשלב טיפולי–שיקומי אחר כדלקמן: 16 איש נמצאים ברחוב, 25 בהוסטל לדרי רחוב, 44 בשכירות, 3 במאסר, 3 במסגרות ארציות ואחד לא ידוע.

באשדוד קיים הוסטל לדרי רחוב, הוסטל "גן חיים" ברח' חיים חורי 8/2 רובע ו'. את ההוסטל מפעילה עמותה "גן חיים אשדוד-אשקלון", מזה כ-5 שנים, והוא משמש כל דרי רחוב העומדים בתנאים שקבעה המסגרת – איסור הבאה ושתייה חריפה ואיסור שימוש בסמים במקום. (אגב: המבקשים לחסות במקום עוברים  טסט עם מכשיר, לבדיקת מצבם. שתויים ו/או מסוממים – מורחק).

העו"ס שמרכזת את הנושא לא נתקלה בדרי רחוב קטינים.  במידה ויש חסרי בית קטינים – הם מטופלים במח'  מיר"ן באגף הרווחה.

הטיפול בדרי רחוב כולל:

איתור – מקורות איתור מגוונים (סיורים, הודעות מוקד עירוני, בתי חולים, חבר מביא חבר, משטרה, ק"ח, פיקוח עירוני, פניה עצמית, סוכנויות למתמכרים).

חילוץ והגנה – פינוי מרחוב (להוסטל, לבית חולים, למסגרות ארציות  וכד') לפי המקרה.

קליטה ביחידה – איסוף פרטים ראשוניים, אספקת צרכים בסיסיים, בדיקות רפואיות.

התערבות – התייחסות לצרכים, חומרים בסיסים.  מיצוי זכויות בתחום תעוד, גמלת קיום, סיוע בדיור.  התערבות טיפולית פסיכוסוציאלית: אבחון, שיחות פרטניות, הפניה לגמילה.   בדיקת תוכנית להמשך בתחום דיור, תעסוקה, משפחה, חברה.

מתוך האמור לעיל ניתן ללמוד על העבודה הנעשית ברווחה בתחומי דרי הרחוב, בתשומת לב מירבית ובמסירות ראויה לציון.