תושב העיר, שהתקיים מהבטחת הכנסה שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי, נזקק לעזרת בני משפחתו, שבשני מועדים הפקידו בחשבון הבנק שלו סכומים של: 1,800 ובחודש אחר 4,000 שקלים נוספים. בשל הסיוע שקיבל מבני משפחתו, החליט הסיטוח הלאומי להפסיק את קיצבת הבטחת ההכנסה על סך 1,400 ש"ח, ממנה התקיים האיש.

בעקבות זאת, הגיש האיש בעזרת עורך הדין אדי ווסר מהלשכה לסיוע משפטי במשרד המשפטים בירושלים בקשה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נגד החלטת המל"ל.

בדיון בבית הדין האזורי שדן בתיק, וקבע כי הכנסה כוללת גם סיוע של קרובים, ולכן דחה את תביעתו. בעקבות זאת פנתה הלשכה לסיוע משפטי לבית הדין הארצי לעבודה, שקיבל את הערעור וקבע כי הנזקק יהיה זכאי למלוא גמלת הבטחת הכנסה לחודשים מאי ואפריל.

בית הדין הארצי נימק את החלטתו בכך ש"אין לתמוה על כך שבני משפחה מתנדבים מדי פעם לסייע לקרוב משפחתם לשפר במעט את מצבו. הדרישה לנגוס בגמלה בשל סיוע וולנטרי לא קבוע של קרובים אין לה היגיון כלכלי או חברתי, והיא מתעלמת מגובהה של הגמלה לעומת הצרכים האלמנטרים החיוניים של משפחה שספק אם הם יכולים לבוא על סיפוקם בסכום הגמלה".

השופטים אף מותחים ביקורת כלפי המוסד לביטוח לאומי: "השקפת המוסד לביטוח לאומי מתעלמת ממוסד העזרה ההדדית הקיימת בחברה הישראלית, שיש לו יסודות עמוקים במורשת ישראל וכי עזרה כספית וולנטרית לא קבועה ובלתי מחייבת של בני משפחה היא למעשה, בגדר מתנה".

בעקבות פסק דין תקדימי זה, צפויים תיקים רבים שהמתינו להכרעה, בדיוק בעניין זה, להגיע לפיתרון ראוי.