התובעת ובנם של הנתבעים  נישאו ב-2012. ב-2015 נולד בנם. באפריל 2016 נעצר האב והוגש נגדו כתב אישום בגין מעשים מגונים בקטינות, שלוש אחייניות שלו ואחת של אשתו. הוא הודה באישומים ומרצה מאסר של כ-9.5 שנים.

בהסכם הגירושין שאושר בין בני הזוג בבית הדין הרבני בנובמבר 2016, נפסק כי הקטין יהיה במשמורת התובעת ובחזקתה. עוד נקבע כי האב ישלם עבור מזונות ומדור הקטין 1,800 שקל בחודש כל זמן שהותו במאסר, ולאחר שחרורו ישלם סך של 2,500 שקל עבור מזונות בצירוף מחציות הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.

התובעת ציינה שבתחילה קיבלה מזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי אך בפברואר 2020 קיבלה הודעה כי המוסד מפסיק לשלם מזונות הקטין מכיוון שהכנסתה גבוהה מהסכום המזכה בתשלום. בנסיבות אלה הוגשה התביעה.

התובעת סיפרה כי ההליך הפלילי נחת עליה כרעם ביום בהיר וחייה נחרבו ונהרסו.

התובעת ציינה שהיא משלמת את מלוא החובות המשותפים של בני הזוג. לדבריה, מאז מעצרו האב אינו מעביר לידיה ולו אגורה שחוקה, מתעלם מהוצאותיה וכך גם הוריו. עוד לטענתה, הקטין הוא בעל צרכים מיוחדים עובדה המוסיפה נטל כלכלי.

הנתבעים (הסבא והסבתא של בנה) בני 78 ו-72 , הם נמצאים בפנסיה וזו הכנסתם היחידה.

לדבריהם, התובעת מבקשת לעשוק אותם ולפי החוק אין די בכך שאחד ההורים אינו יכול לפרנס הקטין אלא יש צורך שגם ההורה האחר אינו יכול לפרנסו ולו בדוחק. עוד לשיטתם, אין לחייבם במזונות הקטין בטרם יחויבו גם הוריה של התובעת במזונותיו.

מה פסקה השופטת?

השופטת, עפרה גיא ציינה שמחומר הראיות עלה שהתובעת נקלעה למצוקה כלכלית קשה לאחר שבעלה נאסר ונותרה עם חובות גדולים. עוד הוכח שהיא שילמה חובות משותפים שלה ושל בעלה בסך העולה על 200,000 שקל והיא ממשיכה לשלם את הלוואה משותפת.

השופטת התרשמה שהכנסתה הפנויה של האם עומדת על כ-4,000 שקל בלבד. ״התובעת עושה כל שביכולתה כדי לצוף מעל המים״..

השופטת ציינה שמעיון בהוצאותיהם הקבועות של הנתבעים מתברר כי אלו חיים ברמת חיים גבוהה שעה שמוציאים כל חודש כ- 800 שקל על שיעורי פילטיס פרטי; 600 שקל לעוזרת בית; 400 שקל עבור מספרה, טיפולי קוסמטיקה, חופשות, הצגות ועוד. זאת ועוד, חשבונם נמצא ביתרת זכות בסך של עשרות אלפי שקל לחודש ויש להם חסכונות בשווי של מאות אלפי שקלים ודי בהם בכדי לספק את הצרכים החריגים שלהם.

היא קבעה שהתקיימו התנאים שבחוק המזונות לחיוב הנתבעים במזונות ושלנוכח מצבם הכלכלי המעולה והסיטואציה המורכבת הם חייבים להשתתף במזונות על פי חוק.   

במצב דברים זה, לא זו בלבד שיש ביכולתם לספק כלל צרכיהם, אלא שיש ביכולתם להשתתף במזונות הקטין.

בסיכומו של דבר חייבה השופטת את הנתבעים לשאת בהוצאות הקטין בסך של 1,200 שקל לחודש ובמחצית ההוצאות הרפואיות החריגות.