אתמול (שישי), מלאו שנתיים מאז אותו יום רביעי ה-17 לינואר 2018 שזעזע את אשדוד והמדינה כולה, במהלכו נרצח הגולש המוכר והאהוב איתי מור ז"ל על לא עוול בכפו. כזכור, איתי ז"ל בסך הכל ירד את ביתו לשפוך את האשפה וכשחזר התנפל עליו שכנו אמיר בסטיקר ודקר אותו למוות.

עמית, אישתו של איתי ששמעה צעקות מחדר המדרגות, יצאה מביתה ואז ראתה את איתי מתבוסס בדמו. בחקירתו אמר הרוצח בסטיקר כי שמע קולות שקוראים לו לפגוע באיתי. בית המשפט המחוזי שלח את בסטיקר לאשפוז פסיכיאטרי לתקופה של עד 25 שנה.

כמו רבים מקרוביו, חבריו ומכריו, רחל אימו של איתי ז"ל מתקשה לעכל את הרצח הבלתי נתפס והאובדן הקשה. אתמול, שנתיים מאז איבדה את בנה יקירה, היא פרסמה בפייסבוק: "היום שנתיים ובלי איתי מור. הבן שלי ושל מאיר…הילד היקר האהוב והמיוחד שלנו...כואב ועצוב וקשה וחסר ונורא".

איתי מור ז"ל, שהיה בן 44 במותו, הותיר אחריו את אישתו עמית ואת ארבעת ילדיהם. ימים קשים מלווים בכאב בלתי נתפס עברו על עמית, אולם זו החליטה כי הדרך לזכור את בעלה המנוח תהיה דווקא על ידי הפצת דרכו הייחודית שנגעה והשפיעה על אנשים כה רבים באשדוד - דרכו של סבביתה, כפי שכונה על ידי רבים.

בשנה שעברה בסיוע חברים ומשפחה, נערך בחוף מי עמי מפגש חברים ברוחו של איתי ז"ל בהשתתפות מאות שהגיעו לחלוק לו רגע של כבוד. האירוע המרגש והצבעוני התקיים במטרה להנחיל וליצור את מסורת "סבביתה" - מסורת של כיף, מסורת של ים, שמחה ואהבה, כמו שאפיינו את איתי.

רגעיו האחרונים של איתי ז"ל
שעות אחדות לפני שבסטיקר שב לדירתו, איתי מור חזר מהעבודה לביתו אחרי טיול קצר בחוף הים. הוא התיישב עם ילדיו ואשתו לארוחת ערב משפחתית ואז נכנס לחדרו של בנו כדי להקריא לו סיפור. לאחר כמה דקות הכריז על הפסקה ואמר שהוא יוצא לזרוק את הזבל.

בשעה 20:50 יצא מור מביתו בקומה השלישית. באותה עת ישב בסטיקר בדירת הוריו לבדו. אמו נשארה אצל הסבא, אביו עוד לא חזר ממשמרת. מור ירד לעבר חדר הזבל כשבידו שקית. בדרך חזרה פגש את אחד השכנים והם שוחחו במשך כשתי דקות בענייני הבניין. אחד הנושאים היה האור בחדר המדרגות. ייתכן שזה מה שהזכיר לו לגשת אל ארון החשמל.

זו הייתה הפעם האחרונה שבה מישהו שוחח עם מור. התמונה שבפתח הכתבה מתעדת את סוף המפגש הזה: מצלמת אבטחה המותקנת בעינית הדלת של אחת הדיירות צילמה אותו שניות לפני הרצח.

מור עלה במדרגות לכיוון ארון החשמל שבקומה הראשונה. כשפתח את הארון, בסטיקר נטל את הסכין מהמגירה במטבח, יצא החוצה ודקר אותו. אחרי חמש דקירות, שהסכין נשברה מעוצמתן, חזר במהירות הביתה ונעל את הדלת.

מור הספיק לזעוק לעזרה כשהוא מאבד דם רב ומנסה לקום על רגליו. השכנה ולריה סמילנסקי מספרת שהספיק לומר: "למה הוא עשה לי את זה? למה הוא דקר אותי?". עמית, ששמעה את הצעקות, ירדה במהירות לקומה הראשונה. אחד השכנים הכניס את ילדיה הביתה כדי שלא יראו את אביהם.

ניידת טיפול נמרץ של מד"א הגיעה לזירת האירוע, אבל מור כבר היה מחוסר הכרה וללא דופק. הפרמדיקים ביצעו בו פעולות החייאה כשבסטיקר יצא מפתח ביתו, צפה לרגע במתרחש וחזר פנימה. דקות אחדות לאחר מכן פונה מור לבית החולים "אסותא" בעיר, שם נאלצו הרופאים לקבוע את מותו.

הפרדה מאיתי:
אלפים ליוו את איתי מור בדרכו האחרונה. אלמנתו עמית ספדה לו: "אמרת שהים הוא התרופה שלך. אני מסתכלת על הילדים ורואה אותך דרך העיניים שלהם. הילדים מנסים להיות חזקים. היום בבוקר הילדה אמרה לי: 'אבא בעבודה', והאחים ענו לה: 'אבא לא בעבודה. אמא בוכה כי אבא לא יחזור'.

השארת לי ארבע מתנות יפות. אני מבטיחה שאדאג לילדים. כשרק הכרנו אמרת שנתחתן כי זה כתוב בכוכבים. אני תוהה אם גם זה היה כתוב שם. אני מבטיחה שאמשיך את הדרך שלך עם שמחה ואושר. אני פשוט אוהב אותך לעולמים". באחת השבתות האחרונות, שהייתה גשומה וסוערת, עמית לקחה את הילדים לחוף הים. המקום הכי קרוב לאבא.