בזמן שאשדוד ממשיכה לגדול ולהתפתח בקצב, ובזמן שמידי כמה שנים מתווסף לו עוד מרכז קניות ענקי, נראה כי מרכזי המסחר הוותיקים בעיר השישית בגודלה בישראל נשכחו והוזנחו, וכבר מזמן הפכו סוג ב', ג' ואפילו ד'.

מסיור שערכנו ברובעים: א', ב' ו-ו' בעיר מצטיירת לה תמונת המצב העגומה, כשעשרות עסקים כבר נסגרו ואחרים שהקורונה רק זירזה עבורם את התהליך. ושלא נדבר על מערך התשתיות הקלוקל, הפערים בשירותי הניקיון בהשוואה למרכזי מסחר אחרים בעיר, המבנים הישנים והמרחב הציבורי המתפורר שאינו מזמין כלל, ודאי שלא יזמים צעירים שירעננו ויחיו את המקום.

משיחה עם מספר בעלי עסקים עולה כי אלו כבר איבדו כל אמונה שהנהגת העיר אי פעם תסתכל שוב לכיוונם ותפעל בכוונה לשקם את המרכזים המסחריים הוותיקים, בתקווה לחיותם מחדש.

במרכז רובע א' למשל, שהיה לפנינת החן של אשדוד בראשית ימיה, נראה כי הזמן עצר מלכת ולא במובן הטוב של המילה. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבחין בהזנחה שהושתה על המקום במשך השנים.

בניגוד למצופה ולמרות הסנטימטים של האשדודים הוותיקים למקום, עושה רושם שלא נעשה דבר בכדי לשמר, לשדרג או לחדש את המרכז הוותיק. המזרקה ששטפה בעבר את רחבת המרכז ונתנה בו חיות עומדת יבשת ומתרפקת, המבנים כמו שכבר אמרנו מוסיפים להתפורר ועוד. 

עצוב היה לראות את שולחנות בית הקפה שהוקם לפני קצת יותר משנה בפסאז' מעלים אבק בפסאז', ואת כמות החנויות המוצעות למכירה לאחר שהעסקים שפעלו בהם נסגרו. 

"הסמל של אשדוד הלך ודעך" - אמר גבריאל בונפל, תושב העיר שביקר בחנות של חברו שי לוי, שפועלת כבר 20 שנה במקום.

 "אני לא חושב שהקורונה היא הבעיה. מאז קום המדינה נתקלנו בקשיים ובמלחמות ולמרות הכול הצלחנו להתפתח ולשגשג".

"הבעיה בסדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות" - הוא הוסיף. "אם ראש העיר והנהגת העיר רוצים, הם יכולים לעשות לעשות מהפך ולהחיות לא רק את העסקים באזורים הוותיקים, אלא את כל העיר". 

"כואב שהמצב הזה הגיע ולעסקים ככה קשה בעיר" - אמר שי. "לאשדוד יש הרבה פוטנציאל, וכתושב העיר אני חושב שהוא מתבזבז וחבל. אני חושב שכדי לקדם את המסחר בעיר צריך להיכנס לרובעים עצמם, לטפל בתשתיות, לשדרג, ולנהל קמפיין שיעודד את התושבים מהעיר ומחוץ לצרוך בעיר. לא חסר פתרונות, אפשר להעביר לכאן בנייני משרדים, משרדים ממשלתיים וכד'". 

השניים הוסיפו וציינו את בעית החניה במקום, שאם לא די בכמות החניות שאינה מספקת, כלל החניות הסמוכות למרכז המסחרי הן בתשלום. "זה מרתיע" - אמר שי. "לפעמים בן אדם רוצה לעצור לרגע לחטוף מנת פלאפל וללכת אבל זה נהיה פרוצדורה בשבילו והוא מוותר".

גבריאל ביקש להוסיף: "בסה"כ אני גאה להיות תושב אשדוד והייתי רוצה שאנשים מבחוץ יבואו לראות את העיר ויבלו כאן. אני פוגש אנשים מבחוץ שלא ביקרו כאן שנים, וזה פשוט כואב. זו העיר הכי יפה בארץ לדעתי, רק צריך שההנהגה תרצה לקדם אותה באמת".

במרכז מסחרי רובע ב' הסיפור אף כואב עוד יותר. ההזנחה במקום על גבול הפושעת, ויש את התחושה כי עצם קיומו של המקום והיותו חלק בלתי נפרד מהעיר מוטלים בספק בקרב מקבלי ההחלטות. 

"התושבים פה איבדו תקווה" - אומר שמוליק דואק, פעיל חברתי ובעל המספרה החברתית הפועלת בסמוך למרכז המסחרי כבר 27 שנה. "הם סובלים מהפסולת ומהסירחון שנפלט מהמרכז המסחרי, אבל הם כבר לא מאמינים שמישהו יסתכל עליהם".

"הרי ברור שקיימת הזנחה במקום" - הוא הוסיף. "זה מתבטא בחוסר פיקוח ואכיפה נגד בעלי עסקים שזורקים את הזבל איפה שבא להם, היעדר פינוי אשפה, היעדר אכיפה שנדרשת כדי לשמור על הסביבה של המרכז. הסוחרים והתושבים באזור לא מבינים על מה הם משלמים את הארנונה".

סיור משותף במרכז הוותיק חושף את גודל ההזנחה במקום. את האצבע מפנים הסוחרים לעבר הנהגת העיר. "כל מערכת בחירות מגיעים לפה הפמלייה של לסרי, מבטיחים הבטחות וכלום לא קורה" - אמר לאשדוד נט אחד מבעלי העסקים במרכז המסחרי המוזנח.

"הרצפה בכל המרכז שבורה וסדוקה, שוקעת ומסכנת את המבקרים" - הוא הוסיף. "אי אפשר לחיות ככה...חשבתי כבר להשקיע בעצמי, לשפץ את המדרכה ולרצף בסמוך לעסק שלי".

שמוליק דואק הוסיף והתייחס לבעית החניה החמורה במרכז המסחרי. "מידי יום יש פה עומסי תנועה מטורפים. יש מחסור גדול בחניות ואנשים מרשים לעצמם לעצור איפה שבה להם. בהיעדר אכיפה נוצר פה פשוט בלאגן אחד גדול. באופן כללי התחושה ששכחו שהרובע הזה קיים". 

שוק רובע ו' נראה כאילו נלקח, או יותר נכון נתקע - בסוף ימיה של ישראל הראשונה, למרות ועל אף שחלפו מספר עשורים מאז. מצד אחד, מובן כי אין צורך שהשוק יהיה מצוחצח ונקי (כמו מרפאה לצורך העניין), מצד שני - ספק גדול שנעשתה מחשבה כיצד ניתן לשדרג את המקום ולהכניס בו חיות, תוך שמירה על האותנטיות שנשמרה בו במשך מספר עשורים.

בדומה לרובעים א' ו-ב', קשה לפספס את ההזנחה במקום - מדרכות השוק המתפרקות, המבנים המתפוררים וניחוחות הריקבון המעידים על חוסר טיפול הולם בטינופת שמייצר השוק (ניקיון אין משמעו רק פינוי אשפה). מה שכן, ניכר כי בניגוד לרובעים א' ו-ב' השוממים יחסית, שוק רובע ו' עדיין מהווה מוקד צריכה מבוקש. 

לסוחרים במקום זה לא מפריע, ואינם תולים את הצלחתם על אחרים. "אנחנו לא סומכים על אף אחד" - אמר אחד מהם. "אם לא תדאג לעצמך אף אחד לא ידאג לך. זה לא שאפשר באמת לפנות לממשלה או לעירייה ולצפות שמשהו יקרה. המצב בשוק ו' ככה כבר שנים ועם זה אנחנו מסתדרים. באה הקורונה ונתמודד גם איתה".

מנגד לכל אלו, מרכזון רובע י' נראה דווקא מטופח מעט יותר למרות שגם הוא מראה סמינים של התבגרות וספק גדול כי בתכנית של מי ממנהיגי העיר להפוך את המקום לתוסס במבקרים. מה שכן, הקורונה פגעה כהוגן בעסקים במרכז המסחרי.

אחד מבעלי העסקים במקום סיפר כי בעקבות משבר הקורונה מספר עסקים כבר נסגרו, והיתר למרבה הכאב, נמצאים בתהליך גסיסה. "המצב לא משהו בכלל" - אמר לאשדוד נט. "מדובר באזור שחיים בו בעיקר מבוגרים ומאז התפרצות הקורונה ניכרת ירידה משמעותית בהכנסות".

"אין עסק שלא נפגע מכך" - הוא הוסיף. "האוכלוסיה המבוגרת נמצאת בקבוצת סיכון לקורונה ולכן הם ממעיטים ביציאה מהבית. אבל אני מאמין שיהיה בסדר. אני חושב שהמדינה תדע לעזור בסופו של דבר. בהשוואה לברית המועצות לשעבר אני בטוח שישראל עושה פי עשר עבור התושבים".

בעל עסק אחר ביקש אף הוא להתייחס למצב שנוצר בשל הקורונה ואמר: "תשמע, אם היה למי להתלונן היינו מתלוננים. אבל אין למי להתלונן. כולם נפגעו מהקורונה אבל בסופו של דבר אני מאמין שהכל יסתדר לטובה".

פנינו לעירייה בכוונה להבין האם ישנה כוונה או בתכנית עתידית להחיות את המרכזים המסחריים באשדוד, גם את אלו הצעירים יותר שנראה כי צועדים באותו המסלול. תגובתם תובא בכתבה השניה בסדרת כתבות על האזורים הנשכחים בעיר.