עד לאן ירחיק חוסר הסובלנות בחברה הישראלית? שלט שהוצב באזור חוף לידו עם המילים: "לידיעתכם, עד כאן עירוב שבת", עורר סערה גדולה ברשת במהלך השבת לאחר שגולש פרסם צילום שלו ושאל באשר למשמעות העניין.

בין כל התגובות היו את מי שהשיבו בצורה עניינית והסבירו כי מדובר בסימון הגבולות שבהם מותר לצעוד בעיר בשבת על פי ההלכה, וכי השלט נועד לטובת ציבור שומרי השבת בעיר, אך היו גם כאלו שטענו ל"כפייה דתית" וקראו "להסיר את השלט במיידי".

"חייבים להוריד כל שילוט בסגנון הזה, כאן זה לא בני ברק" – כתב אחד הגולשים. אחרים טענו ל"השתלטות דתית", והיו גם מי שהאשימו כי "ההדתה" מתפשטת לכאורה בגלל השאננות של התושבים שלא יוצאים לבחור.

מנגד, היה את מי שיצא להגנתו של השלט והמשמעות העומדת מאחוריו. "למה זה צריך להפריע למישהו? אדם באמונתו יחיה" – כתבה אחת הגולשות, כשאחרת השיבה לה: "למה זה צריך להופיע? למה לתקוע שלט שמתייחס לחלק מהציבור? ככה מרחיקים תיירים. זה כמו בבתי מלון שבשבת האוכל קר".

גולשת אחרת כתבה: "לא הבנתי מה מפריע לכם? אם במדינה יהודית אתם לא רוצים שיהיה שלט שקשור ליהדות אז איפה כן יהיה? תפסיקו להתעצבן על כל דבר שאתם רואים ותתחילו להסתכל על עצמכם ותנסו להבין מאיפה כל השנאה הזאת שאתם חשים".

בין התגובות בלטה גם התייחסותה של חברת מועצת העיר סטלה ויינשטיין שתהתה מדוע מקובל שדוגמנית תופיע בשלטי חוצות בלבוש חשוף, בעוד שלט אחד קטן על מידע ענייני בנוגע להלכה היהודית - מתקבל בכזאת דחייה וסלידה לכאורה.

וכך היא כתבה:

"למה באיטליה כל 50 מטר יש פסל של צלב או מריה הקדושה? אותו מנהג גם בספרד ויוון? למה ברוב אירופה כל 100 מטר כנסייה, אחת יפה יותר מהשנייה? למה בכל מדינות המערב רוב הפסלים ויצירות האומנות מכילים מוטיבים מהנצרות? למה כשאנחנו טסים לשם אנחנו נהנים מזה ואוהבים את זה?

עכשיו כמו כששמתם לב אני לא ממש חרדית, אבל למה כל 100 מטר צריך להיות שלט של עדן פינס (שם קוד לבחורה ערומה) עם כל הוו-הו שלה בחוץ, ברמה שרק מילימטר של בד סוג של מסתיר משהו. לכו תסבירו לילדים בני 4 שגופם פרטי עכשיו כשהם שואלים, 'ולמה אז היא מראה הכל?'. ראית אותי מתלוננת על זה? לא!

חלאס! תכבדו את מאיפה שבאתם, את הדת והשורשים שלכם, ובעיקר אחד את השנייה, ותפסיקו לחפש על מה לריב עם אחינו היהודים, יש מספיק אויבים מבחוץ, שאגב אני מניחה שעל השלטים שלהם בלוד הקוראים לתפילה בערבית לא הייתם מעיזים להתלונן!".

מהו עירוב שבת?

ביום השבת קיים איסור להוציא חפצים מרשות היחיד (כגון בית מגורים) אל רשות הרבים וכן להפך. איסור זה הוא אחד מל"ט אבות מלאכה האסורים בשבת מן התורה, ונקרא בקיצור: הוצאה מרשות לרשות.

על מנת לפתור את בעיית ההוצאה בשבת, ישנו פתרון הלכתי ליצור 'עירוב' סביב רשות הרבים (רחובות העיר או היישוב). משמעות ה'עירוב' היא הקפת השטח הציבורי הפתוח לרבים על ידי מחיצה. באמצעות עירוב זה, רחובות העיר או היישוב הנחשבים מתחילה 'רשות הרבים' (או 'כרמלית'), הופכים לרשות היחיד אחת גדולה, ובכך מתיר העירוב להוציא או להכניס חפצים מכל רשויות היחיד (כגון בתי מגורים) אל הרחובות והשווקים המשמשים את הרבים.

לעירוב חשיבות מעשית רבה, כיוון שעל פי ההלכה היהודית אין להוציא ("לטלטל") חפצים מן הבית לרשות הרבים ביום השבת ללא תיקון עירוב, וכן אסור להוליך חפצים בתוך רשות הרבים למרחק של יותר מארבע אמות. התקנת העירוב בשטח מיושב מאפשרת התנהלות סדירה בשבת בכל הנוגע להוצאת חפצים מן הבית כמו סידור תפילה או עגלת ילדים, לדוגמה.