"את הפצוע הראשון קיבלתי בנקודת הכינוס בכוכב מיכאל. הוא סבל מפציעות חודרות כתוצאה מירי ורסיסים. קיבלתי אותו בחבירה מצוות של אט"ן ממוגן ירי. סיכמנו ביני לבינו שהוא צריך להישאר ער ואני אביא אותו חי לבית החולים. טיפלנו בו בתרופות, נתנו לו מנת דם (פלזמה) ונוזלים בדרך לבית החולים וביצענו את מירב הפעולות שניתן לבצע למענו עד ההגעה לבית החולים" כך מספר פראמדיק מד"א יואל קאהן על השבעה באוקטובר, יום הטבח והאסון בעוטף עזה ויום תחילת המלחמה.

לאחר פינוי פצועים לבית חולים ברזילי באשקלון קאהן והצוות שלו נאלצנו לפרוץ לבית בוער ולחלץ משם ארבעה תושבים מבוגרים שסבלו משאיפת עשן. "הכבאים היו בדרכם לזירה והבנו שאם לא ניכנס עכשיו ונוציא אותם – הם לא ישרדו. עשינו זאת והם ניצלו", מספר קאהן.

לקראת שבע בערב הוא מפנה שני לוחמי מילואים שסבלו מפציעות ירי ורסיסים ברגליים ובגב בליווי של המפקד הישיר שלהם. "שאלתי אותו מדוע הוא מתפנה איתם, הוא ענה בצער שזה כל מה שנשאר מהכיתה שלהם..."

במסגרת תפקידו במד"א פינה פראמדיק קאהן וטיפל במספר פצועים תוך כדי אזעקות. במקרים האלה יורדים מהאמבולנס ומגוננים על הפצועים בעזרת הגוף שלנו - "אנחנו המגן האנושי."

המשפחה שלו חוששת ודואגת לו אבל הוא טוען שמצא את השיטה: "אני עוסק במקצוע הזה מגיל 15. כמעט 25 שנה ברציפות. אני אוהב את התפקיד ולא מסוגל לצאת מהשטח. המשפחה דואגת, כן, יש חשש ותמיד יהיה, כי בסוף היום זוהי עבודה קשה שיכולה להיות מסוכנת אפילו בטיפול באירועי שגרה, אבל אשתי יודעת שזה המקצוע שלי לחיים, זה מה שבחרתי והיא תומכת בי. כל עוד אני זוכר לשלוח הודעה מידי פעם ולומר שהכל בסדר."

את הכוח הוא שואב מהאהבה למקצוע וגם מחבריו לעבודה: "אין אף אחד אחר שיכול להזדהות עם הרגשות שאנחנו חווים והתחושות שאנו מרגישים בזמן הטיפול בשגרה ובעיקר בחירום. החברים מחזקים אותי, ובעיקר העובדה שאנחנו מצליחים להציל חיים."

זוכרים את הפצוע הקשה הראשון שפראמדיק יואל קאהן טיפל בו בשבעה באוקטובר? יואל הוזמן לחתונת אחותו וזכה לחבק אותו כשהוא עומד על רגליו, חזק ובריא. כל הכבוד יואל!