ביום שבת האחרון הבאנו באשדוד נט את סיפורה של לאה, דיירת בת 74 בהוסטל השלום באשדוד, שנפטרה בליל שני שבוע שעבר, לאחר ששער הכניסה למבנה היה נעול – מה שהביא לעיכוב של כמעט שעה בהגעת צוותי ההצלה. בסופו של דבר קבעו צוותי מד"א את מותה.

ילדיה האבלים של הנפטרת, הפנו אצבע מאשימה, בין היתר, כלפי אם הבית, בטענה שהיא לא ענתה לטלפון במהלך ההתרחשות ויותר מכך – לטענתם היא אף הגדילה ואיימה, לכאורה, כי תתבע אותם על הנזק שנגרם למקום ביום שלמחרת.

על אף שאשדוד נט פנה, כמקובל, לדוברות אוניברסיטת אריאל ומשרד השיכון, שאחריות על ניהול המקום, וקיבל את התייחסותם לטענות שהועלו בכתבה - אם הבית של המקום מבקשת להתייחס לאירוע ולטענות נגדה, שלדבריה - מדירות שינה מעיניה.

"כבר שלושה ימים אני בוכה בלי הפסקה, לא מצליחה לעצום עין" – היא אומרת לאשדוד נט. "אני מקדישה את החיים שלי בשביל הדיירים ובני משפחותיהם כבר 13 שנה. לא יכול להיות שבן אדם נותן את החיים שלו ובסוף מוציאים לו שום רע על לא עוול בכפו".

לדבריה, טענותיהם של ילדיה של הנפטרת כלפיה הן שקריות. "לא קיבלתי מהם אפילו לא שיחת טלפון אחת במהלך הלילה, אפשר לראות את זה גם ביומן שיחות שלי" – היא אומרת. "הם אולי התקשרו למשרד, אבל כמו כל אדם נורמלי אני לא נמצאת במשרד בלילות".

"מעבר לכך"  – היא מוסיפה, "אני תמיד זמינה בטלפון האישי שלי. יש לי שני מכשירים בסה"כ, אחד פרטי שלי ואחד של העבודה ואני זמינה בשניהם יום ולילה. שני המספרים נמצאים על הלוח בכניסה למשרד שלי עבור כל דורש".

אם הבית מציינת כי לכל דייר בדיור המוגן ישנו לחצן מצוקה בדירה וכי בבניין ישנו כונן זמין 24/7 למקרה חירום. "לצערי לאה ז"ל לא השתמשה בלחצן המצוקה, והכונן לא יכול היה לדעת על המתרחש" – היא אומרת. "אם הוא היה יודע, הוא ודאי היה מזעיק את מד"א ודואג לפתוח את דלת הכניסה בעצמו. לרוב לדיירים יש גם מפתח לכניסה ובד"כ הם דואגים שגם למשפחה יהיה אחד".

בנוגע לטענת הילדים כי דרשה מהם לפנות את הדירה ואיימה עליהם בתביעה בגין נזקי הפריצה היא אומרת: "יצרתי קשר עם הבן שלה והשתתפתי בצערם. הסברתי לו שצריך לפנות את הדירה עד 30 יום ושאחרי השבעה או עם קבלת תעודת הפטירה אחרי 21 ימים אסביר הכל. ממש לא איימתי בתביעה, זה דיור של המדינה, זה לא קשור אליי באופן אישי, יש נוהל מסודר".

אם הבית ביקשה להתייחס בדבריה גם לעניין היעדר המאבטח בכניסה ואמרה כי "מעולם לא היה מאבטח בכניסה למקום, אלא רק בימי הסגר במהלך תקופת הקורונה". באשר לטרגדיה המצערת היא אומרת: "הייתי בקשר עם לאה ז"ל ברמה היומיומית כבר 13 שנה. כואב ועצוב לי מה שקרה. לצערי לא הצליחו להציל אותה".