שיר הי"ד הייתה בוגרת מקיף ט', התגייסה כחובשת לאחר שהייתה מתנדבת נוער במד"א במסגרת המחויבות האישית, נדבקה כמו רבים בחיידק הצהוב (האהבה למד"א) והתנדבה הרבה מעבר לשעות אותן הייתה צריכה. 

רב"ט שיר ביטון נפלה בעת מילוי תפקידה בהתקפה הרצחנית של המחבלים בעוטף עזה. מאז שבת ניסו בני משפחתה וחברים שלא הצליחו לדעת מה עלה בגורלה, לבקש כל בדל מידע. אתמול הגיעה הבשורה הקשה על נפילתה.

עם גיוסה לצה"ל, ב-27 בנובמבר 2022, הוצבה בחיל הרפואה, ומייד לאחר הטירונות שעברה בבה"ד (בסיס הדרכה) 10 – בית הספר לרפואה צבאית שבעיר הבה"דים – החלה קורס חובשים. "אני רואה בתפקיד הזה המון משמעות עם אחריות ושליחות עצומה," כתבה בסיום הקורס, "לדאוג לאחר, לשים את האחר לפניי, לראות את מי שמולי חיצונית ופנימית, ולסייע לו ככל הניתן. אני רואה בתפקיד אחריות גדולה גם מעבר להצלת חיים, גם בעזרה ותמיכה נפשית לעומדים מולי. אני מאמינה שלהיות חובשת דורש מקצועיות רבה, ידע ויכולת לקבל החלטות קשות. כל אלה חשובים לי גם בחיים האישיים; תמיד לנסות להשתפר, ללמוד, להקשיב, להגדיל ראש, להתפתח ולעשות את המעבר."

שיר לא הסתפקה בכך שהפכה לחובשת צבאית. נוכח משקל גופה הנמוך והפרופיל הרפואי שנקבע לה, הותר לה לשרת כחובשת עורפית בלבד, אך כמי ששאפה לשמש חובשת קדמית, בחטיבה מרחבית, שמה לה למטרה לעלות במשקל כדי לעמוד בקריטריונים. "היא לא רצתה להיות חובשת במרפאה," סיפרו הוריה, "היא חיפשה 'אקשן', רצתה להיות בניידת טיפול נמרץ ולטפל בחיילים פצועים בשטח בזמן תרגילים, בפעילות מבצעית ובמצבי חירום, והיה לה ברור שהיא רוצה לשרת בגזרת עזה שבה הניידת מעניקה טיפול לכל הגזרה – גם לאירועים במישור האזרחי."

שיר הייתה בעיצומם של מיונים לקצונה. הרצון להעמיק בהבנת גוף האדם ותהליכיו, ללמוד, להתקדם ולהמשיך להציל חיים בערו בה, והיא הצהירה על כוונתה ללמוד רפואה ולהגשים את חלומה – להיות לרופאה. "היו לנו המון שיחות בנושא," סיפר אביה, "בכל זאת, להיות רופא בישראל זה לא העתיד הכי ורוד שיש, אבל שיר הייתה חדורת מטרה והכול הכווין אותה לשם: ההשקעה האין-סופית בלימודים עם הבגרויות המוצלחות והציונים הגבוהים."

בזמן מתקפת הפתע הרצחנית על יישובי העוטף, שיר הייתה בתורנות שבת במוצב "נחל עוז". בשעה 06:45 הספיקה להקליט הודעה לאימה ולעדכן שמצאה מחסה מפני הטילים במיגונית. בקול יציב אמרה: "אימא, זאת שיר, זה מהטלפון של אחת החובשות שאיתי, אני לא כל כך יודעת מה קורה פה, תכף נבין, אבל אני אוהבת אותך, אני אעדכן אותך, תכתבי לי שכולכם בסדר..." ברקע, נשמעו צרורות כבדים של ירי. בהמשך ההודעה נשמעת שיר אומרת "כנראה שיש פשיטה על המוצב... כרגע אני בסדר..."

קרב מוצב "נחל עוז" היה אחד הקרבות הראשונים שהתנהלו בשבעה באוקטובר, מול עשרות רבות של מחבלים שפשטו עליו. שיר שמרה על קור רוח ונלחמה בגבורה עד הרגע האחרון. בדיעבד, למדו בני משפחתה כי לאחר שהמחבלים השליכו רימונים לתוך המיגונית, היא הצליחה לסגת לאזור המגורים, לקחת את הנשק ואת הטלפון הנייד מחדרה, ויחד עם חברתה לטנ"ץ, סמל-ראשון ירין מארי פלד, הצליחו להדוף בירי מחבל שניסה לחדור לחדרן. שיר אף הספיקה לדווח על כך לחברי הצוות בקבוצת הוואטסאפ, ושאלה אם יש עוד מחבלים. בסביבות השעה 08:15 הושלך לעבר חדרן רימון, וכשיצאו לעבר המסדרון, נורו שתיהן מטווח קרוב ונהרגו. חדרן וכל חפציהן נשרפו כליל.

תחילה נחשבה שיר נעדרת, והיה חשש גדול כי נחטפה לרצועה. הבשורה המרה על נפילתה הגיעה כעבור יומיים.

רב-טוראי שיר ביטון נפלה בקרב במוצב "נחל עוז" ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הניחה אחריה הורים, אח ואחות. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל.