בבית העלמין בקרית גת הובאה למנוחות עמית בוסקילה השם יקום דמה, שגופתה הושבה לישראל ביום שישי האחרון במבצע צבאי משותף לשב"כ וצה"ל.

עד ליום שישי איש לא ידע מה עלה בגורלה של עמית, ואלפים התפללו להשבתה בשלום. ביום שישי כל התקוות התנפצו לרסיסים. כוחות צה"ל החזירו את גופתה של עמית ועוד שלושה חטופים, לקבר ישראל.

האח סיאל ספד לאחותו עמית: "רק אני יודע כמה, כל חייך היית נאהבת, היה לך חוזק פנימי, לא רוצה להיכנע אף פעם, עם חוזק פנימי אדיר".

האח המשיך בהספדו: "אחותי הקטנה, המיטה שלך בבית ריקה, המראה בבית כבר מזמן לא ראתה את הפנים שלך, הסירים לא הרגישו את חום ידיך, מי ימלא את הבית באושר ושמחה, נהרגת בשל היותך יהודיה גאה, יפיפיה, מילותייך האחרונות, היו 'שמע ישראל אדוני אלוהינו, אדוני אחד'.

אנחנו נמשיך את הדרך שלך, האמונה באלוהים והאמונה בצדקת הדרך, היום אחותי אנחנו מלווים אותך בדרכך האחרונה, אל סבא וסבתא שכל כך אהבת.

אמא, שמעון, אבא ואני, נזכור אותך תמיד כמו שהיית, את היופי, האושר, האור שלך, את הנתינה שלך, את האור שלך ואת זה שתמיד היית קורנת".

"אני רוצה לאמר לך אחותי, שאת לי יום, את הכל, את לי לילה, מבטיח שמהיום ועד הנצח, אזכור אותך תמיד, ברוך דיין האמת".

אילנה האמא: "אני קוראת לך עמית, עמית איפה את עמית? עמית שלי? חשבתי שהסוף יהיה אחרת, התפללתי, קיוותי שהסוף יהיה אחרת, לאחר 8 חודשים של יסוריים קשים, התפללתי לבורא אלוהים בתחנונים".

אני אמא אילנה זכיתי בך, עמית אסתר שלי, זכיתי בך".

"היית ילדה שהיא זן נדיר, עם שמחת חיים, כל הנשים חלמו להיות כמוך, את סמל לחיים, אישה צדיקה אמיתית, ה' לקח אותך לתמיד, אנו לא נוותר לבני העוולה הזו שאני לא אוותר והנקמה תגיע, אני מבטיחה".

שמעון הדוד של עמית: "אני לא מאמין שאני עומד כאן, היום אחרי תקופה ארוכה של תקוות ותפילות, וחשבנו שנחגוג לך את מסיבת ההודיה.

כל החיים הערצת אותי, סמכת עליי, הייתי עבורך כמו אבא, עמית שלי, אין לי אפילו דרך לתאר את ההרגשות שלי עכשיו".

גם ברגעים שהרגשת וראית את המוות מולך, דאגת להודות לי ולהגיד לי כמה את אוהבת אותי, לא רצית להיפרד מהעולם הזה, מבלי להיפרד ממני.

כמה חסרה לי הכניסה שלך עם שמחת החיים שלך, כמה יחסרו לי השבתות והחגים שאת מכניסה איתך, החיים בלעדייך לא יהיו אותו דבר, אין ספק ששום דבר לא יהיה אותו דבר כמו בעבר".

השיחה האחרונה של עמית בוסקילה למשפחה הושמעה במהלך הספדו של הדוד:

נטלי בת משפחה: "מלאך שלנו, 259 ימים חלפו מאותה שיחת טלפון, הפכו עולמות בשבילך... קרענו שמיים... תעשה לנו נס. האמנו לא ויתרנו ונלחמנו, ובמקום חופה אנחנו מלווים לכיסא מלכות... השם בחר במלאך כמוך.
אהובה שלנו תשמרי על אמא, נהיה סביבה, תודה שחזרת הביתה, תנוחי על משכבך בשלום מלאך שלנו.

עדן וסילי חברתה הטובה של עמית, שיצאה בשבעה באוקטובר לחפש את עמית: "מלאכית שלי, דמיינתי סוף אחר, דמיינתי שהיא חוזרת. חזרתי בתשובה בזכותך, כל מה שלקחתי על עצמי היה למענך וחזרת בארון קבורות, נסעתי כל יום משביעי בואוקטובר כדי לחפש אותך.

"מעל 15 שנים של חברות, עזרת לי לחפש את אבא שלי, בסוף אני מחפשת אותך, הייתה חברות בטוב וברע, כמה רצית להתפרסם ותראי באיזו דרך אכזרית התפרסמת, הלוואי ויכולתי לכתוב סוף טוב... הדמעות לא מפסיקות, אני מבקשת שתשמרי על אמא מלמעלה, הלב שלי לא יירפא לנצח".

מיקי זהר שר התרבות והספורט: "באנו לומר לעמית סליחה, אבדה כבדה וכואבת, עומדים כאן אחרי תקופה של שבעה חודשים ותקווה שהתבדתה אתמול.

היא תקבר בארץ הזאת שכל כך אהבה, כשהחושך הרים ראשו הוא התנפל על האנשים הכי שמחים ומוארים. עמית סוף סוף בבית, אני מבקש סליחה בשם ממשלת ישראל".