על פי התוכנית של המדינה - המרינות יגדילו את מספר מקומות העגינה לכלי שיט פרטיים - יאכטות בעיקר - מ-2,900 כיום לכ-7,600.

בדברי ההסבר לתוכנית מבליט צוות התכנון של רשות הספנות הנמלים את הצורך והחשיבות של קידום ספורט ימי וחינוך ימי, מנגד אומרים הירוקים שרוב התוכנית מוקדשת רק למקומות חניה לכלי שיט.

התוכנית מציעה להקים מרינות חדשות בנהריה, באזור חיפה בחדרה, בנתניה ובתל אביב (מרינה נוספת) והרחיב את המרינות הקיימות בערים אשדוד, אשקלון, הרצליה, מרינה אתרים (ת"א), יפו, שביט בחיפה ועכו.

הכשלון של המרינה באשדוד:

ההחלטה להקים את המרינה באשדוד לוותה בחלומות גדולים ובציפיות שהתנפצו - לצורך הקמתה הוקצו שטחים מאוד יקרים על החוף לטובת יזמים, נקטע רצף החוף בעיר ובפועל נגזל חלק משמעותי של החוף מתושבי אשדוד לטובת תיירות שלא הגיעה.

המרינה, ששוכנת בין חוף גיל לחוף הקשתות, כוללת 550 מקומות עגינה, מתוכם תפוסים כיום כ־350 על ידי יאכטות או כלים ימיים שונים. בניגוד למרינות אחרות, בין היתר באשקלון השכנה, המעגן באשדוד מגודר ולא ניתן לטייל על המזח. את פני המבקרים מקבלים שערים שנעולים בשרשראות ברזל עם השילוט "הכניסה אסורה".

המרינה לא נפתחה ממש לציבור , לא יצרה אטרקציית בילוי משמעותית - הכל נעשה ב"כאילו" באופן חובבני ואפילו מחתרתי - מעטים היו שנהנו ממנה - רבים שילמו בעבורה. 

המרינה באשדוד הייתה אמורה להיות העוגן התיירותי והכלכלי של העיר. כשקברניטי העירייה חנכו את המרינה לפני יותר משני עשורים, הם ראו בחזונם מתחם שוקק חיים עם פעילות ימית ענפה, מסעדות ובתי קפה הומי אדם, בתי מלון בתפוסה מלאה, חנויות בעלות אופי תיירותי ואגם ענק ממים מלוחים שמוזן מהים. מהחלומות הגדולים לא נותר דבר, פרט לכ־350 ספינות שעוגנות במי המרינה השוממת, מסעדה שנלחמת על מבקרים ופעילות ימית רדודה.

את המרינה מתפעלת חברת "המרינה הכחולה", שקיבלה את הזיכיון למשך 20 שנה על ידי הרשות למנהל מקרקעי מקרקעי ישראל. תקופת הזיכיון של החברה עומדת לפוג בשנה זו .

עדיין לא החלו אפילו להקים (רק בתכנון ובחזון) בה את הבתי מלון שהובטחו, היא לא הפכה למוקד משיכה - לא לתיירים ואפילו לא למקומיים.

השיט לציבור הרחב לא התפתח ופועל כלאחר יד - לא שווק נכון ולא מתפתח נכון.

הסיבה?

ניהול וחוסר מוטיבציה של היזמים שקיבלו לידיהם את התפעול מתוך הכרח. הם גזרו את הקופון הגדול וכל נושא התפעול שלה היה עבורם נטל.

מה יהיה?

האגם המדובר אמור לקום מתי שהוא במימון החברה שקיבלה את הזיכיון (באיחור עצום) וסביבו אמור לקום מתחם בילוי משגשג... אבל בתוכניות כמו בתוכניות....  רק עם ניהול בפרספקטיבה עירונית - בפיקוח חברה עירונית, בניהול מקצועי , עם חזון ומוטיבציה גבוהה לממש אותו - יכול לאפשר הן לתושבים והן לתיירים ליהנות ממנה.

להרחיב?

תתחילו לממש את הקיים

טענת הירוקים:

החשש של הירוקים הוא שהקמת והרחבת המרינות תביא לפגיעה חמורה באתרי הטלה של צבי ים, למשל, ותפגע גם בחופים הסמוכים למרינות. שטחי החופים עלולים להצטמצם כתוצאה מגריעת חול, והקמת שוברי גלים יגרמו לכיסוי עבה של חול בחופים סלעיים, דבר שיפגע קשה בערכי הטבע בים הסמוך לחוף.

טענת המתכננים:

על פי הערכת רשות הספנות והנמלים, קצב הגידול במספר כלי השיט הקטנים בעשור האחרון נע בין 3%-4% בשנה, ובהתאם לכך, ניתן לצפות שבתוך שלוש שנים לא יוותרו כלל מקומות עגינה. ברשות רשומים כ-24 אלף כלי שיט קטנים, המשמשים לצורכי ספורט, נופש וחינוך ימי. קיימים עוד אלפי כלי שיט שאינם רשומים.

המציאות בארץ:

מרינה חדשה נתפסת בעיני ראשי ערים כמוקד משיכה עירוני עם מסעדות, בתי קפה ומסחר. אולם בפועל ,המציאות הפוכה. נבנות טיילות שמצידן האחד בתי קפה ומסעדות, ומהצד השני מבנה ימי שחוסם את הנוף לים ואת הגישה אליו. מעט מאוד מצליחים למנף את המרינה לתיירות משמעותית שמקדמת את העיר עצמה.

הפתרונות הנוכחיים משרתים ציבור מצומצם בלבד, על חשבון כלל הציבור. האם זה טוב לאזרחים פשוטי העם? כפי שציינו קודם, ניהול עירוני יטיב עם התושבים וידאג לאינטרס שלו.