נער בן 15.5 בחר לעזוב את בית אימו לה שישה ילדים מאבות שונים, אביו של הנער נפטר טרם לידתו ואימו גרה בדירת עמיגור בת שלושה חדרים. הקטין לא נענה לסמכותה והקשר ביניהם בשנה האחרונה מלווה בקשיים ועימותים רבים. יחסיו עם אימו היום מתוחים מאוד עד כדי ניתוק הקשר ביניהם.

קשר מיוחד בינו לבין נערה שלמדה עימו, הביא לכך שביוני הוא עזב את בית אימו ועבר לגור בבית משפחתה.

בקיץ האחרון, כשהיה בסוף כיתה ז', הוא עזב את המסגרת שבה למד ועבר למסגרת אחרת כתלמיד אקסטרני, בעידודו של אחיו שלמד שם בעבר ולמורת רוחה של האם.

בית המשפט לנוער באשדוד נדרש לדון בנושא לאחר שהנער מסרב ללכת לפנימייה או לחזור לבית אימו אשר לא מעוניינת שימשיך לגור עם המשפחה בה הוא גר היום למרות שהנער מבקש להישאר לגור שם.

וכך נכתב בפרוטוקול בית המשפט:

"בקיץ האחרון עזב הקטין את מסגרת הלימודית "XXX" ונרשם לXXX כתלמיד אקסטרני, זאת בעידודו של אחיו אשר למד שם בעבר ולמורת רוחה של המשיבה. במהלך חודש מרץ, התפתח קשר בינו לבין נערה שלמדה עימו ב"XXX" , ובחודש יוני (2022) עזב את בית המשיבה ועבר להתגורר בבית משפחת הנערה בXXX – משפחת XXX (להלן: "המשפחה המארחת") ואילו יחסיו עם המשיבה כיום מתוחים מאוד עד כדי ניתוק הקשר בניהם. ניסיון לערוך, בתקופת הביניים (בין חודש יוני ליום הדיון) קירוב, לא צלח יפה – נקבעו פגישות במרכז הורים מתבגרים אלא שהמשיבה הגיעה לפגישה אחת וחדלה".

המחלקה לשירותים חברתיים ביקשה להכריז עליו כקטין נזקק ולהוציא אותו למסגרת של פנימייה.

הקטין עצמו הבהיר כי אינו מעוניין לשהות בפנימייה או לחזור לבית אימו. הוא ביקש שהמשפחה המארחת תהיה משפחת האומנה שלו ותיאר כי הוא זוכה שם ליחס חם ולהרבה עזרה.

עורך הדין מטעם האם טען כי בידיו סרטונים המוכיחים כי מדובר בקשר מפוקפק בין הנער לידידתו (הוצג לי סרטון אחד קצר) ותמונות אשר, לשיטתו, יש בהם טעם לפגם ומרמזים על יחסים לא נאותיים בין השניים. לדבריו לו היה מדובר בגבר בוגר ולא באישה ובקטינה ולא בקטין – המשטרה היתה מתערבת בנושא באופן מיידי.

לטענתו יש צורך בהחלטה אופרטיבית אשר תקבע כי המשפחה המארחת אינה יכולה לשמש אכסניה לקטין ולתקוע טריז בין המשיבה לבנה הקטין. עתר הוא להוציא צו הרחקה כבר עתה כנגד אם המשפחה בה שוהה הקטין, אך לא סתר את הטענה כי הקטין מתפקד באופן תקין במסגרת החינוכית בה הוא נמצא כעת.

השופט בן ציון קבלר הוציא צו נזקקות אך סירב בשלב זה להעביר את הנער למסגרת חוץ-ביתית.

השופט התרשם שהמסגרת המשפחתית שבה שוהה הנער מיטיבה עמו, הוא מצטיין בלימודיו ומתפקד כרגע ללא דופי.

הקטין מוכר למחלקת הרווחה מחודש ספטמבר בשל מורכבות בקשר עם אימו ותלונתה כי קיים קשר בלתי מוסבר בינו לבין אם המשפחה שבביתה הוא מתארח.

עובדת סוציאלית לחוק הנוער טענה כי יש מקום להכרזת נזקקות וכן להוצאת הקטין למסגרת חוץ ביתית. לדבריה, אף שהקטין מתפקד היטב, מקפיד על לימודיו ואף פעיל במסגרת ספורטיבית מאורגנת כמה פעמים בשבוע, לא ברור טיב הקשר בינו לבין המשפחה המארחת. כמו כן, האם הביולוגית מתנגדת לשהותו שם וניכר כי הקשר בינו לבין המשפחה המארחת גורם נזק משמעותי ליחסיו עם אימו.

בא כוחה של המדינה, הצטרף לעמדה כי יש להוציא את הנער לפנימייה. הוא טען כי לא ברור מכוח מה החליטה אם המשפחה המארחת לאפשר לו להתגורר בביתה. לדבריו, ישנן אינדיקציות וסממנים אשר מצביעים על יחסים לא ראויים בין אם המשפחה לבין הקטין.

האם הוסיפה כי עד לחודש מרץ, הקטין היה חוזר הביתה כל שבת שנייה והיחסים בניהם היו מצוינים. בחודש מרץ הבחינה בשיחות טלפון רבות וחריגות בין הקטין לאם המשפחה והבינה שמתרחש משהו חריג. לתחושתה אם המשפחה המארחת יזמה את הקשר עם הקטין, הכניסה אותו לביתה ומרחיקה אותו באופן אקטיבי ממנה ומשאר בני המשפחה בכך שמפעילה עליו את השפעתה.

נציגת הרווחה, על אף התרשמותה החיובית מהמשיבה, טענה כי קיימת מורכבות משפחתית גדולה בין הקטין לבין האם וכן מורכבות בינה לבין בנה - אחיו של המשיב אשר נכח בדיון.
להבנתה בתוך כל המורכבות הקטין מצא מפלט בבית המשפחה המארחת, לצד קשר עם המשפחה המורחבת שלו.

הנציגה תיארה כי ערכה ביקור בבית המשפחה המארחת, ואם המשפחה המארחת אף הגיעה לשתי שיחות עם עובדת סוציאלית לחוק נוער. ההתרשמותה מהבית והמשפחה המארחת, לרבות אם המשפחה, היתה חיובית ביותר.

אם המשפחה המארחת והקטין מכחישים כי קיימים יחסים לא נאותיים. הקטין מתפקד אופן תקין, משחק כדורגל 4 פעמים בשבוע ומתנגד נחרצות להישארות בפנימייה.

נוכח גילו של הקטין ותקופה הזמן בה הוא שוהה בה, סברה כי יש מקום לבחון את המשפחה כמקובל על ידי מכון סאמט או מכון שלום כמשפחת אומנה.

הקטין הבהיר כי אינו מעוניין לשהות בפנימייה או לחזור לבית האם. הוא מבקש כי המשפחה המארחת תיהיה משפחת האומנה שלו. תיאר כי זוכה שם ליחס חם ולהרבה עזרה. ישן לבד בחדר. לא שותה ולא מעשן, הולך עם כיפה למרות שרק לאחרונה הודיעו לו כי אינו יהודי.

מה פסק השופט בן ציון קבלר?

"מצבו של הקטין עדין שביר ומורכב", כתב השופט וקבע שהתקיימו התנאים המגבשים נזקקות שכן משפחת המוצא של הקטין אינה יכולה לתת מענה לצרכיו. ואולם, בנוגע לבקשה להוציא את הנער לפנימייה ציין השופט כי לא מונח בפניו מספיק מידע על מנת לתת החלטה של קבע. "חשדות ערטילאיים אינם בסיס מספק להוצאת צו הרחקה".

הוא הדגיש כי הקטין משולב היטב במסגרת חינוכית ומדובר בתלמיד מצטיין שאינו בסכנת התדרדרות פלילית. כמו כן, מסמך מטעם בית הספר הדיף מחמאות המשבחות את הנער בכל ממד נדרש – חברתית, לימודית והישגית.

הוא הוסיף כי הנער נמצא יותר משישה חודשים בבית המשפחה המארחת והוצאת צו דחוף המרחיק את הקטין ממנה הוא מאולץ ובלתי הגיוני. בסופו של דבר הוציא השופט צו נזקקות לשנה והורה כי הקטין יהיה בפיקוח רשויות הרווחה למשך 60 יום.

ההחלטה המלאה של השופט כלשונה

"מצבו של הקטין עדין שביר ומורכב. רבדים של היבטים סביב עניינו וכבר אציין כי הנושא מצריך טיפול "כירורגי", רב שלבי ועתיר ידע והיקפים.

ומן הקל אל הקשה, תחילה לעצם הכרזת הנזקקות:

לנוכח האמור בבקשה, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וכן עיינתי בכלל המסמכים אשר הובאו לעיוני ובהעדר התנגדות, לא כל שכן ההסכמות שהוצגו מצד כל הצדדים, שוכנעתי כי התקיימו התנאים המגבשים נזקקות. משפחתו של הקטין אינה יכולה ליתן לו מענה לצרכיו.

אשר על כן, אני מכריז על פי סמכותי לפי סעיפים 2(2) ו – 2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך – 1960, על הקטין "כקטין נזקק" – זאת למשך שנה מהיום.

באשר לחלקה השני של הבקשה בכל הנוגע לדרכי טיפול בקטין, הרי שסבורני כי לא מונח בפני מידע מספק על מנת ליתן החלטה של קבע.

חשדות ערטילאיים אינם בסיס מספק להוצאת צו הרחקה בוודאי לא במסגרת הדיון שנערך בפני (להבדיל מסמכות אשר קיימת אך כאמור לא הונחה בפני תשתית שכזו וכן נסיבות נוספות כפי שיפורטו בהמשך).

עניין לנו בבית משפט לנוער ולא בבית משפט לענייני משפחה. מטרת הדיון והכרזת הנזקקות אינה שיפור יחסיו של המשיב עם אימו. סברתה של עו"ס (עובדת סוציאלית) לחוק נוער כי הוצאת הקטין מהמשפחה המארחת והעברתו לפנימיה תפחית מהקונפליקט והמתח שבין הקטין לאימו יכול ותביא גם לידי תוצאה הפוכה של הסלמת הדברים.

כפי שיפורט, שהיית הקטין אינה מגיעה כ"יש מאין" ללא רקע . ומי לידינו יתקע כי פעולה שכזו תחזירו לחיק אימו הורתו? מכל מקום נדמה כי מדובר במטרת משנה, אולי אף באמצעי להבדיל ממטרה – יש לזכור כי הדאגה היא לקטין! כאמור יחסיו עם אימו ושיפורם הם חלק מבחינת טובתו אך לא זה הוא היעד הנכסף ולא זוהי ליבת הדיון.

בבואנו לבחון את ההיבטים הנדרשים, נמצאים אנו בפני שוקת מדופנת ובוודאי שלא שבורה. למדים אנו כי הקטין משולב היטב במסגרת חינוכית שאין חולק (גם לא המשיבה) כי היא ראויה, אין חולק כי הקטין מצטיין, אין חולק כי אין הוא בסכנת התדרדרות פלילית ואף טרחה המסגרת וצירפה מסמך (מדובר בבית ספר לXXX, והקטין הופיע במדים, ללמדנו על המשמעת במסגרת ועל הפנמתה על ידי הקטין, אך לא בסממן זה דברים אמורים).

המסמך האמור, שאת תוכנו הקראתי בדיון (גם לשביעות רצון המשיבה) הדיף מחמאות לרוב, מחמאות המשבחות הקטין בכל מימד נדרש – חברתית לימודית והישגית. חשוב לצטט (במקטעים) במה דברים אמורים: "מתחילת השנה XXX מוכיח כמה הוא אדם מקסים, חברותי, בעל יכולת חשיבה עצמאית, חרוץ ויסודי חדור מוטיבציה...השתלב בצורה נפלאה...אהוב על חבריו...משקיע ומראה רצינות...חשוב לו לסיים עם תעודת בגרות איכותית..." מסמך שכזה, בכל תיק דומה, די היה בו כדי להניח דעת אלא שלצד זאת נתונים נוספים מעידים כי הקטין נמצא במקום ובמצב המיטיבים עימו: כך הוא משתתף באופן פעיל וסדיר במסגרת ספורטיבית (כשחקן כדורגל מן המניין באגודת XXX). כך דבריו שלו עצמו – כי הוא נמצא במשפחה חמה ואוהבת, המעניקה לו יחס טוב ומיטיב, אשר עימה הוא חוגג את חגי ישראל אף במסגרת המשפחה המורחבת.

ולעניין זה – עמדת הקטין עצמו הרי שיש להפנות למגמות בפסיקה בחקיקה ובתפיסה הכלל עולמית כי יש ליתן לעמדת הקטין משקל גובר עת מתקבלות החלטות הדנות בעתידו. כבר עתה אציין כי יש לזכור שאכן המדובר בקטין וככזה שאינו מיושב בדעתו כדי הצורך כדי קבלת החלטות רבות – עם זאת יש ליתן משקל לגילו, לדרך בה הוא מתבטא ולנימוקים – ועל אופנים ואבחונים אלו – מקבל הקטין ציון מירבי. גילו של הקטין, קרוב ל16, בוודאי שנחשב ברף הגבוהה יותר של הקטינות (0-18), נימוקיו שהיו מבוססים, מלווים בדוגמאות רלבנטיות והדרך בה התמודד עם השאלות שנשאל והנושאים אליהם התבקש להתייחס ולהגיב.

מעמד הילד, הכרה בזכויותיו והתחשבות ברצונותיו, באים ליד ביטוי באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד אשר ישראל הצטרפה אליה החל מ-1991 (כתבי אמנה 31, 1038), וסעיף 12 בה מקנה לילד זכות להישמע ולהביע דעה:

"מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה זו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד."

עמדת המוצא היא כי ילד הוא אדם עצמאי וככזה זכויות לו בהתאמה לצרכיו רצונו ומצבו. (ראה הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, דו"ח וועדת המשנה בנושא "ייצוג נפרד לילדים בהליכים אזרחיים" פברואר 2003, סע' 4.4.1 בעמ' 48) .

יתכן כי הקטין יכוון לדברים המשיקים לטובתו ולעיתים להיפך. בית המשפט אמור לשקול את טובתו " יש להכיר ברצונו של אדם, כמשקף את האינטרס שלו... אם בשל הוא רצונו, לאותו עניין שמדברים בו. אשר לקטין שרצונו אינו בשל דיו, יש להקים את רצונו על פי טובתו של הקטין, טובת הקטין אינה אלא אינטרס הקטין"( דנ"א 7015/94 היועמ"ש נ' פלונית,, סעיף ב(5)) .

עוד אציין את דברי אחיו של הקטין - הזהרתי עצמי כי יש לסייג הדברים שכן האח מצוי בסכסוך (שטיבו אינו ברור) עם המשיבה -

יחד עם זאת סיפר האח, חייל בן 21, בצורה שוטפת אודות הכרותו עם משפחת XXX עימה שוהה הקטין. סיפר כיצד קיבלו אותו בבית החולים עת הגיע לבקר את אחיו (לאחר תאונה בה היה מעורב), כיצד קיבלו אותו בביתם ואף העניקו לו מפתח הבית והכירו לו המשפחה הרחבה (דודים סבים) וכי אף הוא שוהה יחד עם אחיו זמן ניכר בחיק משפחת XXX. סיפר כי אכן הגיע לביקור בבית משפחת XXX בעקבות חשדותיה של המשיבה ועל מנת לבדוק האם אכן כצעקתה ומצא את הדברים כפי שמצא. עצם היחס החם לו זוכה גם האח (שאף ניתן בידיו מפתח לבית) עתם ההכרות שערכו בני משפחת XXX לקטין עם משפחתם המורחבת (סבים, דודים), עצם העובדה כי מדובר במשפחה, בה אב ואם וארבעה ילדים. משפחה נורמטיבית ומתפקדת על פניו, יש בהם כדי להפחית מחששות המשיבה אם כי כאמור – טרם התגבשה בפני תמונה סופית של הדברים.

מצאתי לנכון להדגיש כי מודעותה של האם מבורכת, דאגתה במקומה ואהבתה לבנה רבה. היא היא אימו הביולוגית מאז ומתמיד ועד עולם ויש לשמר ולשפר הקשר עם הקטין ויפה שעה אחת קודם – מטרה זו משותפת לכלל הצדדים וגם על המשפחה המארחת להפנים זאת.

ומכאן למסקנתי הסופית -

אך מאולץ ובלתי הגיוני ליתן צו דחוף המרחיק את הקטין מבית המשפחה המארחת – זה למעלה משישה חודשים(!!!) נמצא כבר הקטין בבית משפחה זו – המשיבה תודרכה על ידי רשויות הרווחה לעניין הכלים שמציב בידיה החוק באם אכן מבקשת היא לתרגם חשדותיה למעשים ולצעדי מניעה ו/או הרחקה, אך לא נקטה היא באלו.

גם רשויות הרווחה לא יוצאות ברות מהערה – אם מבקשות הן להוציא הקטין והחלטתן היא – כבר עתה - למסגרת חוץ ביתית – מדוע לא נשמע קולו ונבדקו דבריו "בשטח"? גברת XXX פגשה ברשויות הרווחה פעמיים על פי הזמנתן (דבר שמעיד גם הוא על עצם ההשקעה והנכונות מצד המשפחה המארחת), הרשויות לא מצאו בה סכנה או סיכון לקטין, אך זה, כלל לא בוקר בסביבתו, בדיקות מעמיקות לא נערכו ולא נאסף כל מידע.

אל מול כל זאת – תפקידו של אפוט' לדין, בין היתר, הוא להוות מקור אינפורמציה עצמאי, נוסף, מעבר לגורמי הטיפול על מנת ליתן ולפרוס בפני בית המשפט את מלוא הנותנים הנדרשים להוציא החלטה נכונוה תחת ידו.

עו"ד ירמיהו (כהרגלה), עשתה את המוטל עליה – דיברה עם הצדדים, ביקרה את הקטין בבית משפחת XXX, העבירה חוות דעת טרם הדיון ונשאה בו דברים ובאחריתן המלצות- ואלו ברורות כשמש.

אכן יש לזכור – כי לגורמים הטיפוליים משקל יתר, עם זאת מהנחת עבודה זו עלי לפסוע אחור, להתחקות ולבדוק כיצד נמסקה המסקנה והומלצה ההמלצה, נדבך אחר נדבך ולא מצאתי מדוע עלי להורות עתה על הוצאת הקטין אל מסגרת חוץ ביתית כבקשתן.

משקעים למכביר בין המשיבה לקטין – גילה הוא אך השנה, כי אינו יהודי ויש בדבר בכדי להביא לטלטלה בכל גיל וגיל. טוען הוא (וטוען אחיו) כי אינם מכירים את משפחת המשיבה, אביו נפטר טרם לידתו (לדברי המשיבה) ועתה הוא חש טוב ומוגן בחיק המשפחה המארחת – מכאן שאך מתאים מכל בחינה שלא לשנות מצבו על אתר.

אשר על כן – אני מורה כי לצד צו הנזקקות, יהיה הקטין תחת פיקוח רשויות הסעד והרווחה לפי סעיף 3 (3) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך 1960 וזאת לתקופה קצובה של 60 ימים.

הקטין ימשיך ויפקוד את ספסל הלימודים באדיקות והתמדה וישתף פעולה עם עו"ס לחוק נוער.

עו"ס לחוק נוער תכין דרכי טיפול ובהם דגש לבחינת טיפול דיאדי עם אימו, הסדרת ביקורים וכל הכרוך בכך.

מדובר בתוכנית שתוצג בדיון הבא, דיון אליו יוזמנו גם בני הזוג XXX (הן על מנת לשמוע דבריהם והן על מנת להבהיר חלק מהאמור) – דיון זה קובעו אני כבר עתה ליום 11/01/2023 לשעה 12:00- מזכירות תזמן הצדדים.

מבקש להדגיש כי אין באמור כדי דחייה סופית של בקשת עו"ס (העובדת הסוציאלית) לחוק נוער אלא החלטת ביניים תחומה בזמן לצורך העמקת בדיקת המצב לאשורו וסקירת כל האפשרויות הנוגעות בדבר".