זהו סיפור אמיץ מאוד שמשפחתה של יובל סרי בת העיר אשדוד, ראתה לנכון לחשוף כדי לקדש את חייה ולנסות ללמד מה שקשה לתפוס, מה שלא ניתן לראות בעין בילתי מקצועית ומה שלא ניתן להבין למי שלא חווה את זה בעצמו - מה קורה לאדם שנפשו נפגעה.

זהו סיפור על ניגודיות קיצונית המתחוללת בתוך צעירה יפיפייה בשנות ה30 לחייה שמקדישה את כל כולה לנתינה אין סופית לאחר, לזר, לחלש ולכל מי שמושיט לעברה יד... אך אין בעולם מי שיכול היה להשיט לה את ידו כדי להצילה.

יובל הייתה אישה/נערה עם נשמה של ילדה שקמה בכל בוקר כדי לשמח את סביבתה, להרים לאחרים, גם כשהיא בנפילה, מבלי שאף אחד יבחין בסבל האדיר שהתחולל בנפשה, מבלי שאף אחד יוכל להתחיל להבין - מהי משמעותה של המחלה הנפשית שפרצה בנפשה העדינה מאז היותה בצבא - מחלה שהוגדרה כ"מאניה דיפרסיה".

בהיותה עם לב של מלאך טהור - לא היה לה מנגנון הגנה לרוע, לעצב, לסבלם של אחרים, לחוסר צדק - אז כל אלו נספגו לתוכה ופצעו את נשמתה עד כדי שחלתה.

במסדרונות יד לבנים שוחחתי עם אנשים שהכירו את יובל כשהם מלאי התפעלות ממי שהיא הייתה וכולם מסכימים עם דבר אחד - מדובר במלאך שחי בתוכנו ובנינו.

כולם אומרים עליה בהחלטיות שלא הכרו טובה ממנה, שלא הייתה נשמה גדולה ממנה.

אף אחד מהם לא ידע שהיא סובלת ממחלה נפשית שאוכלת אותה מבפנים, מחלה שהרפואה לא יודעת לרפא.

גם הקרובים לא ידעו שכשהיא בדפרסייה, היא נזקקת מעת לעת לאישפוזים במחלקות סגורות לבריאות הנפש. לא ידעו שהיא בקשה/התחננה מבני משפחתה שישחררו אותה, שיאפשרו לה ללכת לעולם טוב יותר עבורה.

לא ידעו כי 90 אחוז מהזמן היא הייתה בטוב, בשמחה, בהומור ובנתינה. ברוב הזמן היא הרימה בעצמה את כל הסביבה באופן שקצרה היריעה מלספר (הסרט בן ה42 דקות מתאר את זה באופן מרשים ביותר).

 אבל באותם ה10% הארורים מהזמן בהם היא שרתה בתוך הדיפרסיה,  בתוך סבל שקרע אותה ואת נפשה העדינה לגזרים - הכריעו אותה.

ברגעים אלו היא חוותה סבל שהיא לא רצתה לטעום ממנו ולו עוד רגע אחד - היא ביקשה שיתנו לה ללכת לעולם בלי פחדים, בלי איימה, בלי שריפה של הלב ובלי הדיכאון שאליו היא נפלה פעם בכמה חודשים או שנים.

המשפחה נלחמה עליה בכל כוחה, אבל יובל בפעם הראשונה בחרה לעשות משהו בשביל עצמה - היא ברחה מהמוסד הסגור בנס ציונה (בו אושפזה למספר ימים, עד ששוב תחזור לעצמה) כדי ליצור במו ידיה את מות, כדי לגאול את עצמה מיסוריה הנפשיים.

יובל עלתה לעולם טוב של מלאכים שלווים בלי כאב, בלי פחדים בלי כל התחושות הקשות שהשתלטו עליה מבפנים ושלנו אין את היכולת להסביר.

אולי היא הייתה באמת מלאכית שנפלה לכאן בטעות או שברחה להם כדי לפגוש בנו... ואז מלמעלה גרמו לה להרגיש כאן את הגיהינום, כדי שתרצה לחזור הבייתה לגן העדן, למקומה הטבעי עם כל המלאכים סביבה.

לנו נותר לומר למשפחת סרי -  תודה על סרט שלקח אותנו למקומות בהם יכולנו לראות את מה שלא ניתן לראות בעיניים אנושיות.

מתי גם אתם תוכלו לראות את הסרט על יובל?

הוא בוודאי ישודר מקרוב או בערוץ 12 או ביוטיוב או באופן אחר - כי זהו סרט שכל אחד חייב לראות ואביה של יובל, ברק סרי, איש תקשורת - בחר בכך שתחשפו למה שלא היה אפשר לספר עד רגע מותה הטרגי של ביתו שאהב מכל