רק לפני פחות מחודש הכריז המשרד להגנת הסביבה כי החל בקידום שלושה מתקני השבת אנרגיה משריפת פסולת, כשהאחד מהם תוכנן לקום באזור התעשייה הצפוני באשדוד, זאת אחרי שנים של ניסיונות כושלים להפחית את היקף הטמנת הפסולת בישראל.

בארגונים הירוקים הביעו חשש מהמהלך וטענו כי הוא עלול להביא לזיהום אוויר ומי תהום. בעיריית אשדוד מנגד תמכו בתכנית ובלבד שלא נשקפת סכנה לבריאות הציבור. בתגובה הביע יו"ר האופוזיציה במועצת העיר, ד"ר אלי לחמני, התנגדות למהלך שעלול לטענתו להביא לפגיעה בבריאות הציבור על חשבון תוספת במסרות עבודה.

אלא שכעת מתברר כי השרה להגנת הסביבה הנכנסת גילה גמליאל החליטה להקפיא את יישום התוכנית ולבחון אותה מחדש – כך כפי שחושפת שני אשכנזי, כתבת גלובס.

במפגש שקיימה אתמול השרה עם ארגוני הסביבה, היא עדכנה אותם על החלטתה לבחון את הקמת המתקנים מחדש במסגרת גיבוש מדיניות פסולת, ולמידת הפתרונות הנוספים בתחום.

הטמנת הפסולת שפוגעת בקרקע, הפתרון שהציע השר היוצא זאב אלקין והתנגדות הירוקים

מדינת ישראל ממוקמת במקומות האחרונים מבין מדינות ה-OECD בנושא ניהול הפסולת שלה, כשהיא מטמינה כ-80% מהפסולת הרבה הנוצרת בבתי האב.

הטמנת פסולת פוגעת בקרקע, במקורות המים ואף מייצרת זיהום אוויר המהווה איום על בריאות האדם ועל הסביבה, ויתר על כן - גוזלת שטחים הולכים וגדלים, בהתאם לגידול המהיר באוכלוסייה.

בנוסף לכך, רק לאחרונה דיווח המשרד להגנת הסביבה כי כלל שריפות הפסולת בישראל באתרים מוסדרים ופיראטיים תרמו בשנת 2018 כ-60% מפליטת חומרים חשודים או מוכרים כמסרטנים לאוויר.

מתקני השבת אנרגיה מפסולת פועלים ברחבי העולם, כשהם מנצלים את הערך האנרגטי שבפסולת לצורך יצירת חשמל. יחד עם זאת, התהליך בישראל מלווה בהתנגדויות רבות של מועצות ורשויות מקומיות, וכן של ארגוני סביבה.

לדברי המתנגדים, התהליך נעשה בלא שיתוף ציבור, כאשר כלל לא בטוח שבשנת 2020, כשהעולם מיישם יותר ויותר פתרונות של כלכלה מעגלית ומחזור פסולת, דווקא בישראל מקדמים פתרונות שיושמו במקומות אחרים לפני שנים רבות, וייתכן כי יש טובים מהם.

עוד חוששים הארגונים כי שיעור הפסולת שתועבר אל המשרפות יהיה גדול מכפי שטוען המשרד להגנת הסביבה, והדבר יבוא על חשבון העברת פסולת למחזור - כאשר בישראל אין תעשיית מיחזור, והמשרפות עלולות להפוך לפתרון לכל פסולת באשר היא.

בנוסף, תושבים רבים וארגוני סביבה שונים חוששים שבהיעדר פיקוח ואכיפה סביבתית הדוקה, מתקנים אלה יהפכו למטרדים, ויובילו לפליטת מזהמים דווקא בסמוך למקומות ישוב.

המודל הכלכלי שהמדינה מציעה, על פיו המשרפות יוקמו על ידי יזמים פרטיים, מוריד את המעורבות, האחריות והמחויבות של הרשויות המקומיות, ולא משיב לציבור את הכסף שהוא משלם על הטיפול בפסולת שלו.