מאחר ובין הבחירות הארציות למקומיות יש פער של שנה בלבד - השחקנים הפוליטיים והפעילים עסוקים בניתוח - מה ניתן ללמוד מהארצי ולטובת המקומי?

התשובה שלנו - ניתן ללמוד מהם לא מעט אבל זהירות -  ניתן לטעות בגללם הרבה יותר

אז כדי שתוכלו לנתח נכון שימו לב למספר פרטים:

נתון ראשון - שיטת ההצבעה: להבדיל מהבחירות לכנסת, ההצבעה בבחירות המקומיות היא ב-2 פתקים, כלומר הבוחר יכול בפתק 1 לבחור לראשות העיר ובנוסף בפתק שני לבחור למועצת העיר. הנתון הזה הוא מאוד משמעותי ומשנה את כל המשחק. הוא מאפשר לרשימות קטנות, או שלא מתמודדות לראשות העיר, לעלות (כי הבוחר יכול לפזר את ההצבעה שלו - מי יהיה ראש העיר ומי יהיה במועצה). אם היה פתק אחד, הרי שהרשימות שאין להם סיכוי לזכות בשלטון, היו ברובן מתרסקות ובל מקרה קטנות משמעותית.

נתון שני - גיל ההצבעה: בבחירות המקומיות מתחיל מ-17 לעומת 18 בכנסת, מה שמגדיל את בעלי זכות ההצבעה לעומת הכנסת.

נתון שלישי - אחוזי ההצבעה: בבחירות לכנסת ה-25, נתוני ההצבעה היו גבוהים יחסית ועמדו על כ 64%. שאלת אחוז ההצבעה לראשות ומועצת העיר תלויה ברמת העניין שהיא תיצור. בבחירות 2018 באשדוד נוצרה מלחמת תרבות שעניינה השבת, והוציאה רבים להצביע. אחוז ההצבעה עמד על 66% - הגבוה ביותר מבין כל הערים בארץ והגבוה בתולדות העיר אשדוד. עכשיו השאלה הפתוחה היא מה יהיה ב 2023? 

מה שניתן לומר בוודאות שאחוז ההצבעה בקרב הציבור החרדי באשדוד יהיה כרגיל גבוה ויעמוד על כ 80% למעלה. שאלת אחוז ההצבעה בשאר המגזרים שיכולה לנוע בן 40-60 אחוז, תקבע איך התמונה הפוליטית באשדוד תראה.

הניתוח הנכון שצריך להיות בשאלת גודלם של המגזרים באשדוד, הוא לא רק לפי מספר בעלי זכות ההצבעה, אלא לנתח לפי האחוזים שבאים להצביע בפועל.

הנתון הכי משמעותי - אם בבחירות ארציות ישנה חלוקה לפי ימין ושמאל (או כן ביבי לא ביבי), הרי שבאשדוד החלוקה היא לפי הלייף סטיל בעיקר – חילונים מול חרדים, כשהמרכז הוא המסורתיים והם יכולים לנוע לכאן או לכאן בהתאם לעבודת השטח וקמפיין הפרסום של המעומדים.

כ22% מהמצביעים באשדוד בפועל - מוגדרים כחרדים קלאסיים 

בבחירות 2018 ש"ס קיבלה הכי הרבה קולות בעיר, וזכתה ל-6 מנדטים. בבחירות 2022 לכנסת קיבלה ש"ס באשדוד כ- 18,000 קולות, שהם קרוב ל-16% מקולות המצביעים. יש לקחת בחשבון שש"ס נהנית מתמיכה רחבה לא רק מהמגזר החרדי, אלא גם ובעיקר ממסורתיים שרוצים להשקיט את מצפונם מבית אבא.

כך שאין זה אומר שאוטומטית כול מי שהצביע ש"ס בארצי יצביע גם ש"ס במקומי, אבל זה אומר שהפוטנציאל שלה כ-25 אלף קולות בזכות הקהל המסורת - כשהשאלה הפתוחה בשלב זה תהיה האם יהיו פיצולים של מפלגות שיצאו מתוך ש"ס ומהרבנים המקומיים התומכים בה, או שיצאו מאוחדים כבלוק? אם לא יהיו פיצולים ולא תהיה לה אלטרנטיבה מסורתית/דתית/מזרחית - אז ש"ס באשדוד תהיה יותר בכיוון של 20 אלף קולות ומעלה.

כמובן שאריה דרעי הוא השחקן המוביל גם בש"ס אשדוד, אבל גם לעבודת השטח בעיר ישנה משמעות רבה בעיקר במקומי שכן כ-40% ממצביעי ש"ס יכולים חופשי להצביע למפלגה אחרת ללא עבודת שטח שתחזיק אותם. מכאן שיש משמעות רבה לממ"ק ראש העיר אבי אמסלם, שהוא איש שטח מהזן שכבר לא רואים היום בעולם הפוליטי. 

מנגד בין אמסלם לבין ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי נוצרו משקעים עמוקים, מה שיגרום לו ולמקורביו להכין תוכניות מגירה שיהוו אלטרנטיבה לש"ס או לאבי אמסלם אישית.

אם לסכם את נושא ש"ס, השחקן המשמעותי ביותר הוא כמובן אריה דרעי שיחליט גם על הרשימה וגם על מי ימליצו לראשות העיר, אבל גם לאמסלם תהיה השפעה לא מבוטלת כשבמקביל ד"ר לסרי, הפך לשחקן שלישי בתוך ש"ס אשדוד והוא יפעיל את קשריו האישיים בתוך המגזר החרדי באמצעות חצרות הרבנים ובקרב המצביעים המסורתיים של ש"ס בבתי הכנסת.

יהדות התורה -  צ'ק שמן עם כיסוי:

הבאנקרית הכי גדולה באשדוד היא מפלגת יהדות התורה והשבת – למה באנקרית? כי פחות או יותר אנחנו יודעים מה לצפות ממנה – בבחירות לכנסת היא קבלה באשדוד  - 13.65% שהם  15,483 קולות. בבחירות המקומיות ב 2018 הם קיבלו 14000 קולות.

יש להניח שפחות או יותר (ולמרות החיכוכים בתוך הקהילה) אלו יהיו גם האחוזים שיקבלו בבחירות המקומיות של 2023 .

העוצמה שלהם באה לידי ביטוי בנדוניה (או בצ'ק) שהם יביאו עימם לחופה עם הפתק השני (ראשות העיר) – המועמד לראשות שיתחתן עם יהדות התורה - יקבל אוטומטית נדוניה של כ-15 אלף קולות פלוס מינוס 1000 קולות.

לסיכום הקול החרדי הקלאסי

הנדוניה של ש"ס למועמד לראשות שווה כ-8,000 קולות קשיחים, ואם נגזים ונכנע ללחצים של מי שחושב אחרת - נמתח  ל-10,000+ יצירת אווירה בשטח לטובת אותו המעומד.
אין באמת לש"ס שליטה על הפתק השני של הבוחרים שלה. אין לה היום את הרב עובדיה יוסף זצ"ל או דמות הלכתית אחרת שתצהיר על תמיכה במועד לראשות העיר וכולם יעמדו דום (או יותר נכון ינהרו לקלפי), יש את אריה דרעי שיכול להשפיע על המנגנון של ש"ס והחצרות של הרבנים המקומיים, ויש את עבודת השטח המדהימה שלהם.
העוצמה הגדולה של ש"ס במקומי באה לידי ביטוי ביכולת  לחבר רגשית את המצביעים הלא חרדיים לפתק הראשון (ש"ס) ורק להמליץ או ליצור אווירה לפתק השני.

מה שמהווה המלצה אצל ש"ס מהווה הוראה אצל יהדות התורה.

כך או כך, כ-25 אלף קולות מהציבור החרדי הקלאסי + אווירה + עבודת שטח שווה הרבה מאוד לראשות העיר, אבל עדיין לא מכריע בחירות. זה כמו לקבל הון עצמי מההורים לדירה ועכשיו לך תקבל מהבנק משכנתא (יתנו לך, רק  עם יש לך קרדיט ויכולת להכנסה עצמאית מוכחת, לא תקבל אם אתה תלוי למחייתך בהורים ולא עמדת בעבר בהחזרי הבטחות).

כ 45% מהמצביעים באשדוד מוגדרים כמסורתיים - ויתפצלו בין כולם 

באשדוד הרוב המכריע נמצא במסורתיים – מסורתיים הם אלו שיש להם כבוד ליהדות ולסממנים שלה (בית כנסת בשבתות וחגים ו/או קידוש בשבת אבל בלי כיפה על הראש, כי כיפה על הראש מגדירה אותם בפני עצמם כדתיים) חלקם הגדול ילכו לים בשבת, חלק ייסעו בשבת אבל לא ידליקו אש, חלק ידליקו אש אבל יקפידו לעשות קידוש. כן רוב העיר אשדוד היא מסורתית.

אותם מסורתיים פתוחים להצביע לכל מפלגה או מועמד חילוני כדתי לפי איך שידברו או יתחברו אליהם בקמפיין.

ניתן להניח באופן לא מקצועי שכ-75% אחוז ממצביעי הליכוד וממצביעי הציונות הדתית בגלל בן גביר מוגדרים כמסורתיים וכ-50% לפחות ממצביעי ש"ס.

מחישוב הבחירות הארציות באשדוד הם מהווים פחות או יותר  50,000 קולות בפועל (מתוך כ 110,000 שיגיעו בפועל להצביע) והם פתוחים להצעות מכולם ובתנאי שתגעו בהם בלב.

מכאן שכל המפלגות וכל המעומדים לראשות העיר, ישקיעו את מיטב מאמציהם וכספם.

כ 33% מוגדרים כחילוניים ויצביעו רק לא חרדים או מי מטעמם

לציבור החילוני באשדוד יש משמעות פוליטית משלו מאחר והמאפיין שלו באשדוד, הוא החשש מהשתלטות חרדית על העיר (כפי שהיה הנושא העיקרי בבחירות 2018). מי שידבר אליהם לכיוון זה יהיה אופציה עבורם, מי שיגמגם או ינסה להגיד גם וגם... יוצא מהמשחק.

ניתן לזהות אותו מהבחירות הארציות לפי: 90 אחוז ממצביעי ליברמן, לפיד והעבודה, 25% ממצביעי הליכוד, ו 20 אחוז מהמחנה הממלכתי (שרצו את בן גביר).

בבחירות של 2018 הצביעו באשדוד לראשות העיר  כ-50% מהמצביעים לכצנלסון, לחמני וגיטרמן שהיו מזוהים עם מאבק השבת  - אולם יש לקחת בחשבון שחלק משמעותי מהמצביעים של לחמני היו מהציבור המסורתי, שלא בהכרח הצביע על בסיס מלחמת תרבות זו.

ניתן באופן לא מקצועי להעריך אותם בכ-40 אלף מצביעים (מתוך 110,000 שיגיעו לקלפי) בפועל ובמקרה של מלחמת תרבות האחוזים שלהם יכולים לעלות משמעותית.

 יוצאי חבר העמים – עברו למחנה החילוני

אם באשדוד היה כוח משמעותי מאוד שנקרא בעבר "הקול הרוסי", הרי שעם השנים ברובם הצטרפו למחנה החילוני (אולי למעט 5,000 קולות אבל מספר זה לא מהווה מחנה). עדיין, מפלגות שבראשם עומד מועמד מחבר העמים יקבל מהם יותר קולות, אבל מסיבות של חיבור מנטלי ולא אחר שכן אם אותו מועמד יחליט שהמדיניות שלו היא יותר דתית, הרי שלא יזכה לקבל מהם את הקולות, ולכן החילוניות שלו גוברת על המוצא שלו.

מה זה אומר? שיוצאי חבר העמים פחות ופחות מצביעים לפי ארץ מוצא ויותר ויותר לפי הלייף סטייל שלהם, שהוא יותר ליברלי חילוני. מי שיימצא בעיניהם כעונה על הלייף סטייל הזה יקבל את קולם ללא כל קשר לארץ מוצאו או שייכותו הפוליטית.

למה דווקא הציבור המסורתי הוא זה שהכי יכריע את הבחירות?

המסורתיים הם אלו שהכי ישפיעו על הבחירות לראשות העיר, שכן מי שיסגור דיל עם החרדים יהנה מ"פתיחת ההיכל" של 25% אבל ממינוס של 35%. מאחר וכדי לזכות בראשות העיר מספיק לקבל 40 אחוז - הוא יצטרך לגייס עוד 15 אחוז מהקהל המסורתי, שהמשמעות של כך בחישוב מתמטי היא - למשוך אליו כ-35% מהמסורתיים.

אם יהיו רק 2 מועמדים לראשות העיר (נניח סיבוב שני), הרי שוב המסורתיים יכריעו שכן מערכת הבחירות תהיה סביב השאלה של אופייה התרבותי של אשדוד. כאן יהיו 2 מגזרים בולטים שילחמו זה בזה (החילוני והחרדי) ובאמצע יעמוד הציבור המסורתי שיצטרך להכריע.