כזכור, בית המשפט העליון קיבל את ערעור הפרקליטות על זיכויו של אלון חסן בבית המשפט המחוזי והרשיע אותו בביצוע שתי עבירות של מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור, וכן בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד.

זאת, בשתי פרשות שעניינן ב"חברת דנה", אשר הייתה שייכת לשותפו לעסקים וחברו הקרוב יניב בלטר ולבן דודו דוד חסן.  בקשתו של אלון חסן לדיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים, נדחתה.

לאחר הרשעתו של אלון חסן בבית המשפט העליון, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי למתן גזר הדין. בשלב הטיעונים לעונש, ביקשה הפרקליטות להטיל על חסן עונש מאסר בפועל שינוע בין 9 ל-18 חודשים. 

בית המשפט המחוזי בב"ש השית על חסן עונש של מאסר על תנאי לתקופה של שלושה חודשים ושירות לטובת הציבור בהיקף של 150 שעות.

על כן, הגישה המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הודעת ערעור לבית המשפט העליון הן על עונשו המקל של חסן לכאורה והן על "הקביעות העובדתיות והאמירות הנורמטיביות בגזר הדין".

בהודעת הערעור צוין, כי מעמדו הציבורי של חסן בנמל, פעולותיו תוך ניגוד עניינים חמור, והתועלת שצמחה לחברת דנה מפעולותיו, מצדיקים עונש חמור יותר משמעותית, שכן כאמור העונש שנגזר עליו אינו הולם כלל את חומרת מעשיו ופגיעתם הרעה בתקינות פעולת הנמל ובאמון הציבור בו.

לטענת הפרקליטות, על פי פסיקת בית המשפט העליון בעבירות שחיתות ציבורית, הכלל הוא כי הענישה הראויה היא על דרך של מאסר בפועל. "עונש של מאסר על תנאי ושירות לתועלת הציבור, אינו טומן בחובו כל "מסר ברור של מאבק נחרץ" והוא רחוק ביותר מלהוות "ענישה מחמירה מרתיעה", נכתב בהודעת הערעור.

עוד צוין, כי "עצם הדיון הנרחב שערך בית המשפט המחוזי והתלבטותו בשאלה האם לבטל את הרשעתו של חסן מצביעים על כך שבית המשפט המחוזי שגה באופן יסודי בהערכתו את חומרת מעשיו. לא היה כל מקום שבית המשפט המחוזי ישקול את אפשרות ביטול ההרשעה".

לטענת המדינה בערעור, בית המשפט המחוזי כביכול התעלם לחלוטין מהדברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון באשר להתנהלותו של חסן מול חברת "דנה" בנמל, ומהקביעה החד משמעית של בית המשפט העליון כי הוא פעל תוך ניגוד עניינים "חריף וזועק".

עוד לטענת המדינה בערעור, נמנע בית המשפט המחוזי כלל מלייחס נסיבות מחמירות כלשהן לחובתו של חסן- לא את מעמדו בנמל, לא את הפגיעה בנמל ובאמון הציבור, ולא את מידת הקרבה של אלון חסן ליניב בלטר ודוד חסן.

בפרקליטות טוענים כי בית המשפט המחוזי אף לא הביא במניין שיקוליו לחומרה את התועלת הכלכלית הגדולה של שני מיליון ש"ח שצמחה לחברת "דנה" כתוצאה מההחלטה שהיה שותף לה אלון חסן, כשיש לו אינטרס אישי בה.

ביחס לקביעות העובדתיות והאמירות הנורמטיביות בגזר הדין, נטען בהודעת הערעור כי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה קמה בעניינו של חסן "הגנה מן הצדק" היא קביעה חסרת בסיס משפטי, שכן הפער שבין כתב האישום שהוגש ובין המעשים והעבירות בהם הורשע חסן בסופו של יום לא יכול להצמיח לו הגנה מן הצדק.

"קביעה זו מהווה המשך ישיר להכרעת הדין" - צוין בערעור, "אשר ציירה תמונה מעוותת לפיה מעשי המשיב בנמל היו ראויים וכי לא היה מקום להגשת כתב האישום בתיק זה. תמונה מעוותת זו תוקנה בפסק דינו של בית המשפט הנכבד, אשר לא רק שהרשיע את המשיב בשניים מהאישומים, אלא אף גינה מפורשות את מעשי המשיב" 

בבית המשפט העליון מייצגים את המדינה עורכי הדין תמר פרוש ואיתמר גלבפיש מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. בבית המשפט המחוזי נוהל התיק ע"י עורכי הדין עפרה לוי, עמיחי חביביאן וצחי יונגר מפרקליטות מחוז דרום (פלילי).