כב' השופט גרוסקופף ציין בפסק הדין, כי על אף שמדובר בעונשי מאסר לתקופות ממושכות וחיוב בפיצויים בסכומים גבוהים, מתקיימת הלימה בין הזוועה שבמעשי הנאשמים, אשר קשה להאמין כי בני אנוש, לא כל שכן הורים מסוגלים לה, לבין העונשים הכבדים שנגזרו עליהם.

"נדמה שכבר את הכל ראינו וקראנו ושמענו, באה המציאות וטופחת על פנינו והיא עולה על כל דמיון. המעשים מעוררי חלחלה, מכוערים ומזוויעים, והותירו צלקות קשות בגופן ובנפשן של כל אחת מהמתלוננות", הוסיפה כבוד השופטת ברון.

על פי הכרעת הדין, במשך כ-17 שנים, במספר רב מאוד של הזדמנויות, מדי יום ביומו, לעיתים מספר פעמים ביום, ביצע הנאשם העיקרי, עבירות של אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים, באלימות פיסית קשה, בבתו החורגת, מאז היותה בת כ-11, זאת בידיעתה ובאישורה של אשתו, אמה הביולוגית של הילדה.

חלק מעבירות המין החמורות בוצעו במתלוננת על ידי האב והאם גם יחד במשך שנים ארוכות. כמו כן, שלחו הנאשמים את בתם לעבוד בעבודות שונות מגיל 15 ונטלו לעצמם בכפייה את כספה.

על מנת שלא תוכל לעזוב את הנאשם לעולם, הכניס הנאשם את בתו החורגת להריון בכפייה ובאלימות ונולד להם ילד, אשר התגורר יחד עימם בבית והנאשמים גידלו אותו כבנם.

המעשים הופסקו כשהמתלוננת בגרה ובעיצומו של ויכוח עם הנאשם, מתוך מצוקה ורצון שהוא יפסיק לבצע בה עבירות מין, נטלה סכין מהמטבח, ירדה על ברכיה ואמרה לנאשם שיקח את הסכין ויהרוג אותה. גם לאחר שהנאשם הפסיק לבצע עבירות מין, במספר רב של הזדמנויות, המשיך הנאשם להכות אותה ולאיים עליה, עד שאזרה אומץ ויצאה מהבית.

בנוסף, קיים הנאשם קשר רומנטי עם שכנתו, ובמשך תקופה ביצע מעשי סדום רבים בבתה של שכנתו, בעת שהשגיח עליה, כשהייתה בגילאי 8-10. בנוסף, קיימו הנאשם ושכנתו יחסי מין בפני המתלוננת, תוך הנחיה כי תצפה בהם, וכן ביצעה השכנה אף היא עבירות מין בבתה.

הנאשמים- בני הזוג והשכנה הורשעו לאחר הליך הוכחות בביצוע עבירות מין רבות במשפחה, הכוללות אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים, וכן  בעבירות של התעללות ותקיפת קטין, כל אחד לפי חלקו.

בית המשפט המחוזי בב"ש קיבל את העמדה העונשית של הפרקליטות, שיוצגה ע"י עו"ד רותם יוחנני -הר ציון מפרקליטות מחוז דרום והטיל על הנאשם עונש של 27 שנות מאסר בפועל,  בגין הרשעתו בעברות אינוס, מעשי סדום ועוד.

על אמה של המתלוננת, אשר ידעה על המעשים של בן זוגה והשתתפה באופן פעיל בעבירות המין שבוצעו יחד עמו, הטיל בית המשפט עונש של 10 שנות מאסר בפועל.

נאשמת שלישית, כאמור, שכנתם של בני הזוג ואמה של המתלוננת הנוספת, נידונה לעונש של 4.5 שנות מאסר בפועל בגין ביצוע עבירות מין בבתה שבוצעו בחלק מהזמן יחד עם הנאשם העיקרי.  כמו כן, הושתו על הנאשמים פיצויים לשתי נפגעות העבירה, בסך של למעלה מ-400 אלף ש"ח במצטבר.

שני הנאשמים- האב והאם, ערערו לבית המשפט העליון הן על עצם ההרשעה והן על העונש.

בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות, שיוצגה ע"י עו"ד עילית מיידן מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה,  דחה את כל טענותיהן של הנאשמים וקבע כי הרשעתם ועונשם של הנאשמים יוותרו על כנם.

"מדובר בהכרעת דין מבוססת היטב, הנשענת על התרשמותה של הערכאה הדיונית מהעדויות אשר הובאו בפניה, ובכלל זאת עדויות המתלוננות והמערערים, וכן על מכלול חומר הראיות שהוגש. ככזו, לא קמה כל עילה להתערבות ערכאת הערעור בה" - קבע בית המשפט העליון.

ביחס לגזר הדין צוין כי הנאשמים, כמי שהיו בעלי חובה חוקית ומוסרית להגן על המתלוננת, מעלו בתפקידם וניצלו את חוסר האונים שלה מולם כדי לספק את תאוותיהם המיניות, הם ראו בבתם ככלי שרת לריצוי רצונותיהם והתעלמו התעלמות מוחלטת מזכותה על גופה ומהאוטונומיה שלה כבת אדם.

בית המשפט העליון הדגיש בפסק הדין, כי העונש שהוטל על הנאשם המרכזי אכן חורג מהעונש המירבי הקבוע בחוק בגין כל אחת מהעבירות בהן הורשע בנפרד, אך לאור פגיעות מיניות קשות ורבות שביצע בשתי המתלוננות לאורך שנים, תוך ניצול יחסי האמון והתלות של כל אחת מהן בו,  "לא רק שניתן כעניין של סמכות לפסוק לו עונש העולה על העונש המרבי, אלא שגם ראוי, בהינתן מכלול הנסיבות, לפסוק לו עונש שכזה".

ביחס לאמה של המתלוננת, קבע בית המשפט העליון כי העונש שהוטל עליה לא קל, אך הוא מקל בהשוואה לעונש שראוי היה להטיל עליה בגין מעשיה המזעזעים אלמלא קיומם.